הבוקר הערתי בשוק העבדים הידוע כעבודתי השלישית את עובדת היותם שוק עבדים. האיש הקטן (לא רק במידות) שניסה להציע לי עבודה קבועה עוד בדקה הראשונה שהוא ראה אותי נורא נעלב וכך התפוטרתי ונפרדו דרכינו.

אני כבר כמעט שעה בבית. אחרי פרוסה ומול קפה בספל שהוא גם נקי, גם מתאים לקפה וגם עם תחליף חלב כלבבי. אחרי מייל לישכארכט שאני צריכה לכתוב כבר למעלה משבוע ולקראת כל מיני פינות עמותה שאני מנסה לסגור מידי ערב בכוחותיי התשים. מתלבטת אם לתפור לי שמלה או לבקר באייקון או אולי גם וגם. קצת כמו בסיפור עם העז, ולמרות שהייתי ערה לרמות החופש שלי עוד לפני, מוחשיותו אחרת לי עכשיו.

אחרי ראשנה מעולה היה כיפור קמעה (או מעט יותר מזה) טראומתי. בסוכות נשארנו בעיקר לבד, אני וטפיי וביתי וניקיונותיו ולא עוד. השתבללות שפיצתה במשהו וגם התריסים הגדולים בסלון נקיים לראשונה מזה שנים. אני צריכה (וגם רוצה) לכתוב עוד על כיפור או על הנפש וגם לשים תמונות של אגרות ראשנה שנראה שכולן כבר הגיעו ליעדן או חזרו אליי (ולחלקן זה לקח שלושה שבועות לעבור מרחק של כעשרים ק"מ), אבל נראה לי כי עדיף שאחגוג את החופש ואהנה ממנו תחת להתבחבש שוב בזאת.

סופסוף גם אני יכולה לומר - חג שמח

וגם, חתולי חגגה אתמול יומולדת  (=^･ｪ･^=)  יאי!