אני עובדת כשכירה קצת יותר משנה בשני מקומות (שתי משרות חלקיות שלא נאספות לכלל 100%). בהכללה גסה שניהם מקומות מצויינים עם אנשים איכותיים (נעימים, מנומסים, מתחשבים) שמשלמים לי טוב ויש לי בהם עמדה/משרת אמון (יותר מלאחרים). התחלתי לעבוד בשניהם באותו השבוע, כך שהעבודה, היחסים עם האחרים ועם בוסים (מרובים בשניהם) מאד ברי השוואה.

באחד המקומות אני מוצאת עצמי שוב ושוב כועסת, מתעצבנת ומתוסכלת. איכשהו אני לא מצליחה לבנות תקשורת יציבה עם הבוסים. כן, כולם שיחקו איתי גמד וענק, ולפני שבוע גם הזמינו הבוסים את כולם לארוחת צהרים לסיום המשחק בהשפעתי הטובה. הם מנסים. בחיי שאני רואה את זה לפעמים. אבל גם אתמול הייתי צריכה (שוב) להזכיר לשלם לי משכורת כי הם משלמים לכולם בשיק ולי בהעברה ואיכשהו (וזה באמת לא מכוון) בחצי מהחודשים המשכורת שלי בדרך פלאית "מתפספסת".

בעבודה השניה, שלחתי בשבוע שעבר בטעות מייל הזמנה למשהו לאלפיים איש עם לינק שגוי ואיש לא העיר לי (הבוס האחד דיבר איתי אתמול והתנצל נורא שהוא בד"כ מסודר ואיבד משהו, אז אמרתי לו שזה נראה לי פחות נורא מלשלוח מייל עם לינק לא נכון לאלפיים איש וקיבלתי "כן, אה". הבוס השני, היום כשהזכרתי את העניין שאל "איך זה קרה?"). מה שכן, כשאמרתי שהיו לי בעיות להזמין מק כי כרטיס האשראי לא על שמי, מיד ביקש שאזמין לי כרטיס על שמי (- "אבל הצלחתי בסוף, זה בסדר". - "לא משנה, צריך ללמוד מבעיות לעתיד"). בחודש (היחיד) ששכחתי להעביר לי משכורת (כי אני עושה את כל ההעברות, גם לעצמי) התקשרו לשאול ב-4 בחודש מה קורה והאם אני לא רוצה משכורת החודש.

ואני אומרת, איך אפשר שלא לאהוב אותם?

אגב, בס"ה, כולל פרויקטים כרגע, יש לי 7 בוסים. נו, איך אפשר להיות זמינים או להצליח לקדם משהו עם מספר כזה? ומידי פעם אני דווקא מצליחה =)