אני חובבת באפי כבר הרבה שנים, אבל בשנה האחרונה אחד מהמאפיינים שאחרים לא שמים לב אליו (כי אני לא תמיד מספרת גם כשאני עם סמי באפיסטים שיכירו את הציטוט) לאיבחון אם המצב טוב, בסדר או פחות טוב, הוא האם יש לי ציטוט לאותו הרגע או הקבלה של באפי מומנט. אני יודעת את זה מזמן כמובן, אבל אתמול כשחיפשתי משהו אחר (איבדתי את רוב הרסס שלי, אל תשאלו. עכשיו כבר מסודר). נתקלתי בשיחה שלי עם סטלה מלפני חצי שנה ככה* שבה הוא קישר אותי לזה ודיברנו על חוויית הבדידות ופתאום זה כל כך בלט לי.

כל כך הרבה דברים קורים לאחרונה ושום דבר לא באמת קורה. אני לא יכולה לכתוב על זה כאן בגלל עיניים זרות עויינות ואין לי יותר נפש. אחרים עסוקים בשלהם. המת' שכן יודעת בערך מה קורה, שוב ושוב מסבירה לי כמה אני בסדר באופן שמעורר השתאות והערצה ומפתיע ולא צפוי ו.. ורוב הזמן היא צודקת, אבל בלילה, במיוחד לקראת עוד יום קרב, כשאני באמת כבר מזמן צריכה ללכת לישון. בלילה אחרי יום שבו כשכוש מעד שלוש פעמים בטיול במישור. . בלילה אוף עוד כמה משפטים עולים לי שאני מצנזרת פה.

בכלל אני מוצאת את עצמי מסתירה דברים וזה לא טבעי לי. הפוסט הזה בכלל לא מתקדם כמו שתכננתי כשנכנסתי לפה לכתוב אותו.

"My life happens on occasion to suck beyond the telling of it. Sometimes more than I can handle. And it's not just mine. Every single person down there is ignoring your pain because they're too busy with their own. The beautiful ones. The popular ones. The guys that pick on you. Everyone. If you could hear what they were feeling. The loneliness. The confusion. It looks quiet down there. It's not. It's deafening."

(Earshot, עונה שלישית, פרק 18)

* בעוד סבב צפייה שלי בסדרה שהתחיל מחיפוש אחר פרק שייצג הכי טוב את הסדרה עבורי על מנת לצפות בפרק איתו.