בשישי, חודש מאז ההדממה החלקית שהחלה ללא כל תיאום, ושאנחנו מקיימים מרצון ולפעמים פחות מרצון, סטלה הצליח להחזיר אותי חודשים לאחור בשאלה קצרה של שלוש מילים בוואטסאפ. "מה הוא עשה?" היתה השאלה. הידד למגוון ערוצי התקשורת הדיגיטליים. שלח ומה שעלה לי זה מאין שילוב בין "תעזוב אותי באמא'שך" ל"אתה מציק לי". כשהתחיל הקשר שלנו הוא אמר עליי שאני מתמסרת. מתמסרת. אני. מתמסרת?! אוקיי. נגיד. ואז כשהוא שאל וחקר על דברים וכבר לא היה לי מה לענות והתפתלתי כמו ילד שמושיבים על הספה, מסודר ורחוץ, מול סבא וסבתא והדודים וחוקרים אותו על בי"ס (על המורים ועל התלמידים ואיזה מקצועות הוא מעדיף ומה הוא עושה בהפסקות וחבר של מי הוא ומה הוא אוהב במיוחד והמבחנים והציונים ואיך הספריה ואיך החצר ואיך הטיולים ואיזו הופעה מתוכננת לו בקרוב) וכל מה שהוא רוצה זה ללכת משם, הייתי אומרת (או כותבת) לו "אתה מציק לי!". אחרי כמה זמן הוא למד לבד ועוד לפני שהייתי אומרת, כשרק החלתי להתפתל בכיסאי הוא היה כותב לי או שואל אותי בטלפון "אני מציק לך?" (ומשחרר). אני חושבת שיש משהו נורא חיובי בשלב הזה. ירדתי מרכבת ההרים ושקט פה. עשיתי מעט מאד כדי להתחבר לשאר העולם מחדש וזה הופך את פה לעוד יותר שקט. שקט ורגוע, חוץ מהמון המון עבודה שאני מסרבת בתוקף לטבוע בה, על אף גלים המנסים לעיתים להטביע.

בזמן האחרון כל מיני אנשים ממסגרות שונות מדברים איתי ומשתוממים ומעריכים אותי עד כמעט בלי די ואני לא תמיד מזהה את מי שהם מתארים, ומרגישה שלא אותי הם באמת מעריכים. זו דמותי בדמיונכם. פתאום אני מכילה וקשובה ועוד כל מיני סופרלטיבים שאני לא מזהה בי, בדומה למתמסרת. ואולי אני כל זה ועוד. ולא כלום.

יש התנדבות חדשה ומעניינת. יש שוב בית נקי ומסודר. מגוון התחלות, של קניות, של בישולים, של כל מיניים של בית שמתקרב לסופש. יש ספר לא רע. יש מועדון קוראות שאולי סופסוף באמת אלך לאיזו פגישה שלו במסגרת הגיע הזמן לחזור לחיים ולהפתח למעגלים נוספים (וגם כי קניתי וכבר קראתי את הספר של החודש). יש תור לוטרינר לשבוע הבא ועדיין אין רדיולוג. המאומצת עושה מחר בחינה אחרונה ועולה המרכזה, יש לנו דייט לשישי בצהרים. וכבר עברתי שני סוגי קופסאות (מחמש) בדרכי לקומקום על אובניים. ס"ה נשמע לי מאזן חיובי.

יש גם קשר בגרון או בבטן או משולב, בשני המקומות, שנוצר לי בתוך שניות מרגע שאני חושבת על עבודה ומה (ובעיקר כמה) מחכה לי או על הבריאות של הכשכוש או עליו או על עוד הרבה יותר מידי דברים. אני תוהה אם חרדתית זה הסופרלטיב החדש שמתאים פה ונחרדת. הקשר עובר כשאני מצליחה להתמקד בדברים אחרים. הוא לא באמת מוצדק לגבי אף אחד מהתחומים שמייצרים אותו כה בקלות, ועדיין אני לא יודעת איך לגרום לו להעלם. מה שאני יודעת הוא שמחר בלילה בלילה אחרי ישיבה לילית עם ארהביה, אני אכנס לסופש מנוחה. סופש שני ברצף שבאמת יהא סופש ולא עבודה שלישית ורביעית ופרויקטים מיוחדים, וכל זה משמח ומקל.