אני לא טיפוס מאד משפחתי. הקשר עם הוריי, ובפרט עם אימי, טוב מאד; הקשר עם הרחוקה, אחותי היחידה, טוב מאד בתיאוריה, אולם בפרקטיקה רופף למדי. אנחנו מדברות בתדירות של בין פעם לשלוש פעמים בחודש. חגים זה לא הצד החזק שלנו ולא אחת מחליטים שלא בא לנו על הפקקים ונפגש ביום אחר ולא בערב החג. מידות הפולניות שלנו מצומצמות, אולי כי אנחנו לא פולנים. אני התחלתי להבריז מאירועים משפחתיים בגיל 16. עם מעברי תלאביבה, לפני שנים רבות, התרגלו בהדרגה שאני (כמעט) לא מופיעה לימי הולדת, בריתות וששונים אחרים. למרות זאת, מידי פעם מזמינים אותי לכל מיני אירועים. לעיתים נדירות, בפרץ רצון טוב במיוחד, אני מגיעה. זה קרה לפני כמעט שנה כשהלכתי לבתמצווש של בת בתדודתי והיה ממש נחמד (ואז שבוע אחריי קיבלתי הזמנה ליומולדת של אחד הילדים הקטנים יותר והתחלחלתי). זה קרה גם ביום ראשון האחרון, עת נסעתי צפונה לחגיגת יומולדת של דודי. מסתבר שפעם בשנה לערך, ממש נחמד לי לפגוש את כולם.

למרות שיש בקרב המשפחה הגרעינית מגוון היבטים לא ורשאיים מעוררי קנאה, במהלך השנים אימי (בעיקר) עוברת תהליך של התקרקבות קשה. כבר אין סיכוי להביא לה מתנת יומולדת (יומנישואין, יומהאם) בלי תסכולים או הערות חסרות שחר. גיליתי שפרחים מרחוק ומקרוב עדיין עובדים ואני כבר לא מנסה דברים אחרים. מתנות אפשר להביא בימים שהם באמת לא ימי חג ואז (למרות ש"היא לא אוהבת הפתעות") יש הערכה והנאה מהן.

בראשון היתה איזו שיחה על טיולי שורשים ומי עשה ועם מי ולאן. מסתבר שקשיש היומולדת לא רוצה לקחת את הילדים והנכדים לבודפשט כמו שאבי עשה איתי לפני שנה וחצי (כשטסנו לחדש דרכון). כשכבר קמנו ללכת והלכתי להפרד ממנו, אמרתי משהו על הנסיעה ההיא וכמה היתה מוצלחת ושאולי ישקול מחדש. ואז, אבי היקר, אחיו הצעיר של קשיש היומולדת, משלים את המשפט איתי ואומר "והיא נהנתה מאד". ככה. שנה וחצי זה לקח לו לספר שהיה לו קשה וש"קרעתי אותו" (בחיי שלא, למעשה האזהרות של אימי היו בעיקר שהוא לא יריץ אותי). אז מסתבר, שבשקט בשקט, גם הוא עובר לו לקרקוב. מסתבר שהמעיל שלי לא אומר שום דבר. המעיל שלי שותק (דקה 2:10 אם כי כל המערכון הוא אחד הגדולים שנכתבו פה אין פעם לטעמי).

עברו שלושה חודשי מק ואני מוצאת עצמי לאחרונה בשיחות "סיכום" שמנסות להבין את חווית המק שלי. אני יכולה לדווח שבאופן לא מפתיע לא ירדתי במשקל, לא הפסקתי לעשן (אם כי חזרתי לעשן רק חברתית יום בשבוע) ולא הפכתי לאדם טוב יותר (אני רוצה להאמין שאני אדם די טוב באופן בלתי תלוי). המסך של המק עדיין ממשיך להדהים אותי. היציבות היא אושר (הוא לא מת על פירורי חמר ונתקע אכזרית השבוע, לראשונה בחייו פה). הסוללה מחזיקה יותר מהמון השעות שהבטיחו לי בתחילה. אין מה לומר, החומרה, בליגה אחרת לגמרי מפיסי. התוכנה זה סיפור קצת אחר (כצפוי). יש אפליקציות שמצאתי להן תחליפים. יש הרבה קיצורים ותהליכים שלמדתי והפנמתי. ומאז שרכשתי פרלל יש לי חלומות מוטמעת ("משובצת" לדעתי הוא המונח העברי התקני) עם כל מה שחסר לי לפני הפירלול. לכל מי שתהה האם עברתי לכת התפוח (או אעבור בקרוב) - אני לא בענייני כתות, אפילו לא כתות חילוניות של פירות.