ואני טוענת שאני סתם לשוא מסדרת. אז באמת מזמן לא הייתי בתאונת דרכים.. לכן היום בכביש החוף עת עשיתי דרכי צפונה לסדר, מישהו חתך קצר מידי ונכנס בי. מאוחר, בתנועה צפופה אך נוסעת היטב, כלומר לא ממש מהירויות אידאליות לתאונה. הנסיך, כמו כדור ביליארד (בתנועה) שפגע בו כדור אחר במהירות סטה ממסלולו ואיבדתי שליטה. 2-3 סיבובים של 360 מעלות בשלושה נתיבים נוסעים. כיף כיף. אני בסדר. הנסיך מת. מעקה הבטיחות גם ראה ימים טובים יותר. למשפחה הנוספת שנכנסתי בה, כולל הכלב שהתעופף ברכב כולם שלום (איזה אנשים מקסימים). הפוגע ברח. אולי תפסו אותו בהמשך, אבל לא שמעתי על כך. שעות. גרר, משטרה, לחפש (ולא למצוא) מונית בערב פסח שתקח אותי הביתה. אמבולנס מתנדבים שרק בדקו שכולם בסדר ודיווחו למשטרה. כבאי שעצר, הזיז לבדו את הנסיך הצידה ודיווח שוב למשטרה עם פרטים בנסיון לעצור בהמשך את הרכב הפוגע. משפחה (נפגעת) שניסתה מאד לשכנע אותי לבוא איתם לסדר שלהם. שני מתנדבי משטרה מקסימים שלא הסכימו להשאיר אותי מעבר למעקה בטיחות, בילו איתי מעלה משעה ובסוף הקפיצו אותי בחזרה לת"א מחוץ לתחום הכיסוי הרחב שלהם להערב (לא עד הבית רק כי יש להם זמן תגובה של 10 דקות לאירוע). מונית שירות אחת אקראית בעוד אני מחכה שהמתושלח תחזור (ברגל) לביתה על מנת לקחת את הרכב ולאסוף אותי. מתו' אחת שהתעקשה שלא אסע לתחנה מרכזית בכזה יום וכזו שעה, כך שבכל זאת אספה אותי, ברכבת מרכז. הורים מעצבנים במיוחד שעוד לפני שדיברנו עם הגרר כבר תהו מה אעשה בלי רכב ואחרי שהוזמן גרר אבל בעודי על כביש מהיר עסקו בשאלות רכב חלופי. ארנק אחד שלא נמצא ושכנעו אותי שאולי שכחתי בבית (ולא). שני כרטיסי אשראי מבוטלים. חברת גרירה אחת שאני מקווה שיקרו דברים מאד רעים לעובדים שלה. מאד. מזומן מהמתושלח. שכנה מקסימה שהתקשרה לוודא שהאור זה כי חזרתי הביתה (כבר?). ברך סגולה להפליא ושפשוף בצוואר מהחגורה עם השרשרת שענדתי. שבוע בדיוק מדיון הרכב המחליף הפוטנציאלי של הנסיך עם סטלה.

פסח. מעולם לא אהבתי אותך ואני חושבת שעכשיו פורמלית מותר לי לוותר בשנה באה על הסדר.

נ.ב. מאד מתחשב שפגע בי רכב ב"פגע וברח" מאותו יצרן כמו הדורסת שלי על מנת שיתאים פה לקטגוריות. מאד. אה והקרקוב? זה כמובן כי מתו' נכנסה לפה בהפתעה אחרי תאונה למצוא בית נקי ומסודר.

עדכון:

ביקרנו במגרש מחוץ למוסך. הנסיך אפילו יותר מעוך ממה שהבנתי אתמול. קשה קשה להפרד. כמה שאהבתי את הרכב הזה. לא סתם הוא זכה לכינוי כה מחמיא. לא תכננתי להחזיק אותו כל כך הרבה שנים, אבל כל כך נהנתי ממנו שלא רציתי להפרד. צילמנתי אותו מכל זוית אפשרית. לקחתי מספר רישוי מעוך שהכניסו אליו ואת כל מה שעוד נותר ולא לקחתי אתמול. ולחדשות הטובות... לקחתי גם את הארנק!! מסתבר שמעוצמת המכה נתקע הארנק בפלסטיקה שבין הרצפה לתחתית תא הכפפות ושם הוא חיכה למתושלח שפלוס-מינוס זחלה אליו מלמטה לחלץ אותו ובו הכל - כסף, רשיונות, כרטיסים (אחד מבוטל ואחד רק מוקפא, יופי לויזה). לא פחות חשוב, קיבלנו החלטה משפחתית שלא חוגגים יותר חגים יהודיים. נגמר. הידד!