למען האמת אני חושבת שהשתמשתי בכותרת הזו פעם, אבל מה לעשות זו התחושה הכללית כרגע, בעיקר כשאני מתנתקת מהחדשות (מה שאני עושה הרבה, הם מעצבנים ומתסכלים אותי ברמות שקשה לתאר).

חודשיים בחיפה מתחילים להתקרב ואני מתייחסת אליהם כאל חופש טהור, למרות שאני כמובן אמשיך לעבוד ואף לבקר את עוכרי הדין בעיר הקודש בני ברק ואת כל השאר. אני באמת לא עובדת קשה מידי (או יותר מידי שעות) כפי שכבר הבהרתי ביותר מהזדמנות אחת. העבודה השלישית נפלה אתמול (או המו"מ התפוצץ לבלי שוב, לא לא, לא רוצה לדמות את זה לאקטואליה). שני פרויקטים זמניים נוספים בקנה. האחד שקיבלתי אליו (סופסוף) חומרים היום (ואקבל עוד בשני), אבל הוא לחוץ ויסתיים עוד לפני חיפה והשני עדיין לא נסגר וממילא גם הוא מהבית.

היום אחרי לא מעט שיחות תיאורטיות פתחנו אימי ואני לוח שנה ויומן, וסגרנו מתי יש לי עוזרת ומתי אני דואגת לעצמי (ולכשכוש אם אני צריכה לנסוע המרכזה). הם קנו לי את המים שלי (אנחנו שותים מותג שונה של מים מינרליים) ואת נייר הטואלט האהוב עליי. אני חושבת שזה שהם יודעים מה המועדפים עליי בפרטים שכאילו זה בפני עצמו מרשים ושהם קנו לי מראש אז בכלל. הוספתי תזכורות למתי יש אישור לשפוך מים זה על זה (רב קומות עם חוקים)  וצריך לסגור את תריסים. שמתי שתי שמיכות מעבר בכביסה ככיסוי לספות שלהם (אנטי ציפורני חתולי) ובכלל התחלתי להבין שזה באמת קורה. אנחנו עוברים. נכון, זמנית, ועדיין, זה לא קרה לנו כבר די הרבה שנים. בצד הזה, כבר פגשתי את השכנה שבד"כ דואגת לעציצים ולרעבה (לא בסדר הזה) וקבעתי שתבוא יום בשבוע להשקות עציצים.. ואז עברתי לדברים הכייפים באמת ומצאתי לי קדרות בחיפה וסדנאות אומן לליבוד, בדקתי אילו תערוכות יש עכשיו בטיקוטין אהובי, ונזכרתי כמה בריא חזר אליי כשכושי אחרי הרפתקאת ארה"ב האחרונה שלי ולמה אני עושה את זה בכלל. אחרי חודשיים הוא אמור להרגיש אפילו יותר טוב. הידד.

מה שטרם עשיתי הוא לבשר לכמה חברות אחרונות שנותרו לי בצפון שאני באה. לא בדקתי גם מה שלום חרש הברזל שלי, בעיקר כי זה היה יקר אימים. אולי בכל זאת שווה שאבדוק. ומסעדות. נראה לי שזה אחד ההיבטים שאהנה ממנו פחות בחיפה. היצע האוכל או המטבח של אימי (שהוא גדול ויפה משלי, אבל אין בו את התבלינים שלי או הרטבים שלי או כל שאר השטיקים שלי). בדמיוני כרגע הכשכוש ואני מטיילים בים לאור שקיעה. אני משכשכת רגלי במים והוא נמנע מהם ככל יכולתו, חופר בעוז ומייבא המון חול איתנו אל ההר. אני תוהה כמה מכל הרומנטיזציה הזו אעשה וכמה אשקע בשגרה היומית של בטלה גמורה.

חוץ מזה עם ובלי קשר (לבטלה) נגמרו כל סדרותיי ואני בחיפוש אחר התמכרות חדשה. המלצות יתקבלו בהוקרה ואהבה. בינתיים אני בוחנת לעומק (נו, יחסית) את סצנת הפרוקסים המקומית על מנת לצפות ב-VOD החינמי של ה-BBC ומתלבטת האם יש לי העוז להרשם ל-NETFLIX. בינתיים אני יכולה לדווח שאני די מרוצה מהיציבות של hola! שהוא תוסף חינמי לשועל. לא בחנתי אותו עדיין מול ארה"ב.

גם עצות על מה קונים לאמא ליומולדת ישמחו (ויזכו בחולצה ותקליט).