הוא עוד לא אצלי. הוא קצת יותר גדול מהנסיך (לא, זה לא יתרון, זה חסרון). קצת פחות חזק. הרבה פחות מיוחד.. אבל הוא כבר רשום על שמי ויהיה פה בראשון (מביאים לי אותו אחרי התקנת מרים חלונות) והוא צריך שם.

כשהחתול הראשון והמופלא שלי מת בתאונה מצערת, אמר הוטרינר לאימי -

         שתקח כמה שיותר מהר חתול אחר. בהתחלה החתול האחר יהיה פחות יפה ופחות חכם
         ופחות מוצלח ופחות עוד משהו. כשהיא תמצא את הדבר הראשון שבו החתול החדש

          מוצלח יותר, תדעי שהיא השלימה עם המוות של זה.

לקח לי כמעט שנה לקחת עוד חתול ולא מעט חודשים להודות שהוא יותר יפה.

את הרעבה שבאה לאחריו לקח לי יותר משנה לקחת. אני לא זוכרת כמה זמן לקח לי להודות שהיא אפילו יפה יותר (היא חוגגת בסוף החודש הזה עשר והיא אצלי מגיל שבועיים לערך, אז תסלחו לי). היא גם הכי טובה (התנהגותית) מבין השלושה, אם כי הכי חכם היה הראשון.

לקח לי חמישה חודשים לקנות רכב חדש. למישהי שסופרת את השעות שהיא בלי רכב זה די מרשים ובעיקר מעיד על כמה חבריי והוריי מטיילים בחו"ל ולא זקוקים לרכב שלהם (כך שאפשר לסנג'ר אותו לתקופות). הם טסים שוב בראשון, אבל החלטתי שמספיק. הגיע הזמן. ואכן נקנה אחד.

אני אפילו לא יודעת אם הרכב החדש זה הוא או שזו בכלל מכונית חדשה והיא. הקנייה הזו הרבה פחות אמוציונליות משתי הקודמות. אולי אני צריכה לתת לה/ו קצת זמן אצלי לפני השם. אני בד"כ די טובה בשמות. המפ.

[ואף מילה על מה יהיה כשאאלץ להפרד מהכשכוש קשישה, נו, כמעט אף מילה. אני כבר עם דמעות בעיניים ומושכת באפי מרגע שפתחתי את הסוגריים ועד לכאן, ואני מקלידה די מהר].