אני יודעת שאני במצברוח טוב כי אני כל הזמן שרה לעצמי.

הבוקר התחיל בלופ של Only in Miami

כי אני מפרסמת איזה סיבוב של מישהו שמבקר בין היתר במיאמי (דהה).

היום נגמר בלופ של יושב בסן פרנסיסקו על המים

כי הצלחתי סופסוף למצוא מקום שהמנכלית שלי ואני מסכימות עליו והמחירים בו סבירים (נו, יחסית) לכנס השנתי שלנו - ברקלי היר איי קאם!

העובדה שהעבודה ממלאת גם את כל השירה שלי, מחשבותיי ושעותיי, כולל הטיולים של הכשכוש, בהחלט מעידה שאני עובדת המון. ממש המון. הרבה יותר מידי. אבל אני חושבת ששומעים עליי שלא רע לי.

בעיקר שנראה שגם שכנענו (שכניי ואני) את הועד שלנו שכדאי לעשות משהו עם הגג. סבירות גבוהה שלו הייתי כותבת את הפוסט הזה בשבת עת התקרה שלי טפטפה בשלושה מוקדים (מי יותר מי פחות) הפוסט הזה היה נשמע פחות אופטימי ואוהב עולם (אם כי הפלפל הממולא יצא לי טעים במיוחד והמתושלח ביקרה אותנו עם המוליכה, כך שהיתה דווקא שבת מוצלחת מלאת הדחקה והתעלמות מהנזילות).

נראה שכל מיני תקועים (חודשים, כן, גם הגג) התחילו לזוז וזה משפר את האופטימיות שלי שאולי אחרים גם יזוזו (אני יודעת שזה דורש שאעשה משהו. שקט אתם. לא להפריע לי באופטימיות הקוסמית). זה גם ודאי העובדה שהפסקתי לבקר ביער. כמה נעים בלי יער בחיים.

פוסט תוכניות משלוחי מנות עם מגוון רעיונות וביקורת מרושעת וקיטורים שיוכיחו שאני עדיין אני בקרוב