אני מרבה לומר לעצמי שאני חייבת לעדכן פה וככל שהזמן עובר דברים הופכים ללא מעודכנים או שיש יותר מידי מה לספר וכך אני ממשיכה לדחות. ממש דחיינית מקצועית נעשתי..

אז שבועות מטורפים לקראת הכנס שאני בסוף לא טסה אליו (חצי מבחירה וחצי מויכוח מר שהפך להתנגשות חזיתית). בינתיים האוירה לכאורה נוקתה וכל מה שאני עושה זה עובדת. כלומר, אתמול גם עשיתי קניות ולשם שינוי זכרתי לשים דברים של קירור במקרר ושל הקפאה במקפיא ולא מצאתי אותם בשקית למחרת בבוקר ורציתי להכות את עצמי על הטמטמת. הכל פה בתחזוקת מינימום. זה אומר שהעציצים עדיין חיים והילדים ודאי, אבל גם כולם כולם מוזנחים וכל מה שאני עושה בזמן שבו אני לא עובדת הוא לקטר. לישון? הצחקתן אותי. לישון זה לגמרי לחלשים. מיותר ולמי יש זמן לזה או שלווה מספקת על מנת לישון שנת לילה סבירה (5 שעות זה סביר, לא?).

ובכל זאת הלכתי היום לתור שנקבע מראש לשיננית. לפניו יצאתי לצהרים הפתעה עם סטלה. הפתעה במובן הלא מתוכנן שלה. אחריו עשיתי סיבוב והעברתי את החדשה במנהרה שהסירה את רוב האבק והג'יפה ממנה (ויתרתי על הרחיצה הידנית היקרה והממושכת). נראה לי שהפסקה של שלוש שעות ביום שהתחיל בשבע בבוקר וקיוויתי שיסתיים בארבע זה בסדר. עכשיו הוא לכאורה באמת הסתיים, כלומר שלחתי לפני דקותיים מייל סיכום עם מה עוד פתוח וחג שמח. לא, עדיין לא סגרתי את הדפדפן עבודה. סתומה נו. מה חדש?

וכדי שלא רק אקטר.. כש‫חזרתי היום הביתה חיכתה לי גופה הפוכה לא גדולה בכניסה. ‫התאבד לי ג'וק קטון בבית‬. ‫אני יודעת שהוא התאבד ולא נרצח פה, כי הרעבה משחקת איתם לפני שהיא גואלת אותם‬ (ואז הם לא שלמים). מי ידע שאי פעם אזדהה עם ג'וק. לגמרי רוצה לשכב הפוכה עם הרגליים למעלה ולא לעשות כלום! טוב נו, שוב קיטרתי.