אתמול היה צריך להיות יומולדת 17 של הכשכוש. מאז שהוא מת ולמעשה עוד הרבה לפני, רק שמאז זה פתאום ברור לי, אני עסוקה בלברוח באופן די יסודי מהכל בחיי. לפעמים אני חושבת שהייתי רוצה לחיות במקום שהוא גדול מספיק שאפשר לארוז את עצמך לרכב ו"פשוט" לנסוע. אם הייתן מכירות אותי בחיים האמיתיים היית מבינות עד כמה זה מצחיק. כאילו שבאמת יכולתי לארוז את כל מטלטלי הרבים עד אין קץ לרכב אחד ואת הרעבה ובכלל, אבל כפנטזיה זה נשמע לי רעיון לא רע בכלל.

באפריל אני כנראה בארה"ב. אולי גם באיידהו. כן, בגלל השיר הזה. לא, אני לא מתיימרת ליותר מידי רציונליות בימים אילו.

בזמן האחרון משבר רודף משבר וטרגדיות ואובדנים מתחברים למשהו מתמשך-אינסופי ומכאיב. בראשון היתה אזכרת שלוש שנים למות חבר-שותף-אהוב. אתמול כמו שכבר אמרתי ציון דרך שלא זכינו לו עם הכשכוש. היום סתם משבר טכני רדף תקלה טכנית יותר ויותר גורפת (האמת שגם הללו התחילו אתמול אחה"צ). השיא היה כשהוצאתי ניוזלטר (שהשקעתי בו *המוני* שעות ויצא באמת מלא תוכן) למעל אלפיים איש ואז האתר שלנו (כולו) קרס ואיתו נשברו כל הלינקים היפים שלי לתוכן.

לקח לי עד עומקיי עונה רביעית של סקאנדל, כל המשברים ותחושת האובדן העמוקה בשילוב עם יתושה מעצבנת פה כדי לפתוח לעצמי בקבוק יין (פטי קאסטל 2013, כן, יש לי שנים טובות יותר, אני מקווה לשתות אותן לא לבד).

אני חושדת חשדות מבוססים למדי שהמנהלת האהובה עליי במיוחד החליטה לפטר אותי. זו החלטה לטווח ארוך. כאדם מבוגר ואחראי (עם כסף?!) הלכתי היום להיפגש עם יועצת קריירה/קואצ'רית לחיים.  כן, זה יקר. לא, זה לא היה שווה את זה. אני לא מנסה לטעון שאין יועצים טובים או קואצ'רים או פסיכולוגים או אתן יודעות מה, בכלל אנשי מקצוע מצויינים. היא היתה בעיקר רוח וצלצולים ויצאתי עם אולי תובנה וחצי משעתיים שהרגישו לי לא ממוקדות או יעילות.

הגעתי לשלב הזה באבל שכולם והכל מעצבן אותי. אני קצת רוצה "לבעוט בדלי עם החלב", רק שזה לא עובד כשאת בנדם מבוגר ואחראי, שלא לומר דוברת עברית וטבעונית.

אתמול ישנתי בלילה. הלכתי לישון רגע לפני חצות ומלבד ביקור לילי קצר בשירותים (שלא היה התעוררות ואז שירותים על הדרך, אלא שירותים לצורך שירותים) ישנתי עד רבע לשבע. זה היה הלילה הראשון מזה לפחות חודשיים שאני ישנה בו בלי לטייל 3-4 פעמים. הפעם הראשונה שאני ישנה יותר משעתיים-שלוש רצוף. קשה לי למצוא מילים לתאר כמה זה מתיש לחיות עם שינה כל כך משובשת, אפילו לאנשים עם הפרעות שינה (ברגיל) כמוני. אני מנסה להבין מה היה שונה אתמול משלשום וכל הימים שלפניו. לא היתה בו שלווה או רוגע או השלמה שחסרו לפני. ואין גם עכשיו. אולי הפטי קאסטל יעזור ללילה נוסף כזה. אני מוכנה להיות אלכוהוליסטית ולישון. נשמע לי טוב יותר מלהמשיך לחיות כמו שאני חיה בחודשים האלה.

אני מנסה לברוח מהכל בימינו מלבד מאחריות. בורחת מדבר לדבר כמו מטוטלת ענק מוזרה. להתנדבות ומההתנדבות. לעבוד יותר מידי ומהעבודה ולפרויקטי ענק חדשים שייצרתי לעצמי בעבודה. לבישול ולהזנחה פושעת של הבית ושוב לבישולים. מתבודדת ועושה המון תוכניות וקובעת וממלאה את הלו"ז לפעיל עד אימה ואז מבריזה ומבטלת הכל במגוון תירוצים טובים יותר ופחות. איבדתי איזון ויציבות, שומדבר לא עובד לי, אפילו לא רחמים עצמיים (לפעמים הם פחות מכל). 

מסתבר שלשתות בקבוק יין טוב מול הטלויזיה או מסך המחשב זה קל ומהיר. אני כבר באמצע הבקבוק. מחר אבריז מההתנדבות. לא, עוד לא אמרתי להן, אחרת זו לא היתה הברזה ובזמן עתיד. הברזתי השבוע גם בראשון והיום לא הזמנתי כרטיסים בזמן אם כי עקבתי אחריהם נגמרים בהדרגה מאתר הכרטיסים.

בראשון הצלחתי לדבר עם המאומצת (שבשבת הבאתי את עצמי להתקשר אליה אחרי כמעט שלושה חודשי שתיקה). איתו עדיין לא יצרתי קשר. חיפוש על סרטוני לישת חומר פתוחים אצלי כבר חודשים. אולי אני צריכה להתחיל פרויקט חריטה גדול, זה פחות יקר ויש פה את כל התשתיות. אם יפטרו אותי באמצע שיפוץ מאסיבי של חדר העבודה לסטודיו ארגיש מאד מטופשת. לא אוכל אפילו לטעון שלא ידעתי שזה בא. 

אומרים שאי אפשר לברוח מעצמנו. 

נטפליקס חסמו אפשרות לגלוש אליהם מפרוקסי וכך איבדתי את כל התוכן שקנו הרשעיות הישראליות שעושקות את כולם סביבי מזה שנים. 

 כי בכלזאת יום האישה פה ובכל מקום היום.