במסגרת תוכניתנו אני עובדת יותר מידי, לא מעריכים את זה כלל וחושבים לפטר אותי החלטתי לא להתחיל לעבוד לפני שמונה בבוקר, ללא קשר להפרעות השינה שלי ולשעה בה קמתי. אתמול (על הבוקר) טחנתי פרורי לחם (כן, אני עושה לבד, מחלה טרייה כמובן), מילאתי קמחים למקום, קיפלתי כביסה, ריכזתי פתקים מהמקרר למחשב כדי שפניו יהיו עם פחות מגנטים עסוקים ועמוסים, התקלחתי, מילאתי שני דליי מים (היתה הפסקת מים פה אתמול 9-17), שיחקתי עם החתולה, התכתבתי עם משפחתי בקבוצה המשפחתית (ווטסאפ), עשיתי עדכון/סקירה מהיר בפייס וטיאטתי חלק מהבית. כל זה עד חמישה לשמונה. מסתבר שאני עושה הסבה לקשישים המוזרים והסופר יעילים האלה על הבוקר. פנסייה, מאחורייך! הבוקר התחלתי באיזו חריטה על שתי כוסות יין. מחר? אין לי מושג. אולי אמשיך לחרוט. אני פתוחה לרעיונות.

היום בצהרים היה לי שימוע. רשמית לא שימוע לפני פיטורים, אלא שימוע על שינוי ארגוני. אה, וכמעט שכחנו גם על הורדה בשכר (של 34%!). היתה פגישה יותר קשובה וטובה משציפיתי. לא נסגר כלום (כצפוי). התכוננתי רבות לשימוע הזה, כולל אינסוף שיחות עם המתושלח (שגם אירחה אותי אתמול בהעדר מים) ומחשבות על לכתוב לעצמי נקודות (אל תגזימו כן? הזכרון עדיין עובד). אמרתי רוב מה שרציתי לומר. הצלחתי לא לבקר (איומות או בכלל) את מחליפתי הפוטנציאלית. נתתי את רוב הדוגמאות הטובות. הבהרתי את עמדתי לגבי מגוון דברים בצורה מאד ברורה. השגתי את רוב השינויים שהיו לי קריטיים לחוזה. הבטיחו גם שהכל יסגר לפני הטיסה שלי כדי שתהיה לי חופשה אמיתית. האמון שלי במנהלת שלי שואף לאפס. מובן שזו בעיה גדולה. חברה אמרה לי על זה היום (אחרי) "מסכימה מאד אך אולי מצב יכול להשתנות לטובה?" והשבתי "אולי. יכול להיות גם שמחר ידפוק לי בדלת משיח עם חמור לבן, אבל אולי לחמור יהיה קשה קצת עם המדרגות, אז לא עוצרת את הנשימה". אחותי חושבת שזה שהצלחתי לנהל את השיחה הזו פחות או יותר כמתוכנן ושתכננתי והייתי נעימה ועניינית ובלה בלה בלה מעיד על צמיחה אישית וזה יופי. אני חושבת שאני צריכה לחפש עבודה חדשה וזה מבאס.

אז הבחילה והקשר האילו בבטן? לא עוברים כלל ולא כייפים לי. ממש לא כיף.

והקטגוריה? זו לא באמת אופטימיות, אבל יחסית למצב הכללי זה הכי אופטימי שהיה פה מזה זמן וגם שמתי לב הקטגוריה הזו נורא קטנה וזה מדאיג, אז אני מרמה את עצמי. אולי גם אתכן.