חושבת לא אחת על לעדכן פה, כמעט תמיד במקלחת שהיא ללא עוררין המקום שלי למחשבות עם עצמי, ואיכשהו לא מגיעה לפה והנה רצה הגורל או יד המקרה ואני כותבת רגע לפני סוף השנה.

פרויקט הסלון כמעט תם. התקרה נצבעה והולבשה נברשות חדשות ומעוצבות, הגיעו ספה וכורסה חדשות, ושטיח חדש תואם מפריד בין רגלי היחפות לרצפה הקפואה הפרדה לא ממש מספקת, שגורמת לי לשקול לקום ולגרוב גרביים חמות. השולחן החדש בהיר ולא רואים עליו אבק. תם עידן העבדות למה שזכה פה לכינוי השילוש הקדוש (שידת TV, שולחן סלון ושולחן פינת אוכל) ונוגב תדיר. אני אוהבת רהיטים כהים, אבל כשבועיים לתוך העולם הבהיר אני יכולה להעיד שאני אוהבת את חירותי החדשה יותר. שתי כריות עטופות מחדש בדמויות שאני תפרתי עליהן מעטרות, מוסיפות נוחות ומאכסנות בהן שלל שלטים מרחוק. רק שידת הטלויזיה החדשה מבוששת (הבטיחו שתגיע עד ה-5 בינואר). גם המכשיר החדש טרם הוזמן לאור טיפול שורש יקר שהפציע בחיי ושיבש שיבושים פיננסיים. בוא תבוא. אין שום לחץ. הדחייה נתנה לי אורכה לציור שאני ממילא חוששת לצייר (כדי להסתיר).

ברגעים אילו ממש אחותי, גיסי והאחיינים ממריאים ומתחילים את הדרך הארוכה במיוחד לביתם שבניכר לאחר חופשה כאן שבה הזרקתי אותם לוריד אפילו יותר מבד"כ. לגינות סביב ביתי היתה הצלחה גדולה ובקיטשן מרקט קיבלו את העדפותיי הקולינאריות (והמצפוניות) ואת הקטנה החדשה (שמפתחת חרדות נטישה שלא עושות שום סימן של להצטמצם, להפך) בברכה. ממליצה בחום. 

אם בניכר עסקינן, בעבודה כבר מדברים על עוד נסיעה (בסוף פברואר-תחילת מרץ) שאני מאד מנסה להמנע ממנה. קר. אין לי בגדים או רצון לבגדים למזגאויר הזה. היתרון היחיד של נסיעה הוא לראותם ולמרות שזה יתרון גדול, ברגע זה ממש, הוא לא נשמע לי מפתה מספיק. אני מניחה שבעוד שבועיים כשהגעגועים יתפחו אולי אשנה את דעתי.

אתמול כחלק מפרידה אחרונה בבית אחותו, זכיתי בשקית גדולה ועמוסת לימונים מהעץ שענפיו כורעים לנפול מעומס הפרי עליהם. אמש צצו מחשבות על ליקר לימונים (וליקר קפה או רום-קפה ואולי עוד ליקר נוסף שאדוג בימים הקרובים). זו לא הפעם הראשונה שלי עם מחשבות כאילו. בעבר הכנתי ליקר דובדבנים שהייתי די מרוצה ממנו. השלל מאתמול בשילוב לוח הזמנים של סיום קרוב לפורים (ועימו משלוחי מנות) מגדיל את הסיכוי שאכנס אל הפרויקט הפעם. בפרט ששניים נסתיימו זה עתה. לביקבוק אני חושבת על אילו והזמן מאפשר גם פרויקט חריטה עם פוטנציאל מרהיב. 

אם להודות על האמת, מחשבות אצלי על אלכוהול ודאי מתודלקות מחידוש הקשר עם הנפש שלא באמת סיפרתי פה על השבר שלו (מעבר לציטוט), כי הדברים החשובים באמת סמויים מהעין (2 נקודות למזהות הציטוט). זה התחיל מהודעה דואגת על השריפה בחיפה ואז הודעה נוספת על ספר שנשכח אצלה (1984 האהוב). בסוף הרמתי את הכפפה. לאט. בזהירות. לא בטוחה לאן אני רוצה לקחת את זה.

כדי לסיים באוירה חיובית ושמחה, כי הימים טובים וגם שנה חדשה מתחילה לה, זה הצחיק אותי עד דמעות אמש ומתאר באוטנטיות את אהבתי לשירי חג (כולל האחרים לידי).

שנה טובה