ממשיכה לעבוד כמו ג'וק מורעל. מנסה במקביל להתקדם עם השחרחורת בנושא חרדת הנטישה שלה ומערכת היחסים עם הרעבה. נראה שאנחנו זזות לאיפושהו, שאינו תמיד קדימה, אבל משהו זז אצלנו. שמחה מאד מעדכן שהנסיעה בסימן שאלה, שאני לא זוכרת אם סיפרתי עליה כאן, נדחתה. 

הימים בס"ה טובים. אני מספיקה לדחוס כמות מרשימה של דברים לכל יום. הנפש משמחת אותי שוב וגם עושה איתי 20 שאלות שכבר הספקתי לשכוח כמה הן יכולות להיות כיף, מחמיאות (או מכמירות לב) ומצחיקות. הרבה שיחות חולין ומשעשעות עם הרחוקה (כי אפשר). בכללי שפע זמן איכות עם חברות ואהובות.

הספר שלי (ההוא מהנייר) נגמר. היום ביקרה אותי החברה שהשאילה לי אותו ולקחה אותו עימה לביתו החם. בעלה שעושה ימיו בביקור בארה"ב קונה לי ברגעים אילו ממש Raspberry Pi שהעניק לפוסט הזה את הכותרת שלו. הנ"ל, אם יעשה מה שאני מקווה, יחליף את הלנובו שלא נכנס למגירת השידה ויצמצם פה את החוטים והחיבורים הגלויים על הקיר. 

בעודי מציינת לעצמי שלשם שינוי אין לי על מה לקטר, נזכרתי בציטוט שצילמתי מהספר. זו נשמעת לי היישות המשלימה שלי שהיא אומנם דמות פיקטיבית ועדיין. אני הגאה בחברויות אמיצות, הנוטה לקשקשת ה(לעיתים) אינסופית ובסטטוס אני מקטרת משמע אני קיימת. אז הנה, יכולה לפעמים גם בלי 

שב"ש