אחרי שלושה ימי חופש והזרקת חברות לוריד אני יכולה לומר שאין לי יותר בלבלות ודיונים עמוקים עם עצמי. אני אוהבת המון חלקים מחיי והעבודה הפכה למשהו יותר מעיק. המתנדבים עדיין אהובים עליי מאד. אני צריכה למצוא את הדרך לנטרל חלקים שמאד לא אהובים עליי ולתת לאילו שאי אפשר לנטרל להשפיע עליי פחות.

חוצמזה גם הצלחתי בימים הללו לפנות חלקים ניכרים משידה גדולה שאני רוצה להפטר ממנה. לסגור את חשבון הבנק הישן (או לפחות לחתום ולאפס, יסגר מחר/מחרתיים). להדפיס שתי קוביות ראשונות על קנבס, סנוניות בדיקה של איכות הצבעים ודיוק ההדפסה לקראת הדפסה גדולה יותר (הצלחה!) שתעטר קיר בסלוני וגם תסתיר סדק(ים) שנוצרים מתנועה של הבניין ותיקנתי כבר פעמיים מאז שאני גרה פה, רק כדי לגלות שהם חוזרים (מהר). מצאתי להוביטית רתמה סגולה (לא היה קל) ולהבדיל לאחר עוד ביקור אצל הוטרינר אנחנו נכנסות לניסיון תרופתי בעניין חרדות הנטישה (כן, זה מאד קשה לי בשלל היבטים ומצפוני דואב, אבל היא באמת סובלת וניסיונות אחרים נכשלו או קידמו אותנו רבע צעד קטון בעוד יש לנו שביל ארוך לעבור). אפילו הוצאתי שלל ספרים מהספרייה ומצאתי למי לתת אותם. 

סופסוף שוב בתנועה. אפילו חרטתי משהו הבוקר.