אני ממשיכה בסכסוך הכללי שלי עם העולם, כי למה לי שלווה עכשיו?

במסגרת תוכניתנו אני תמיד עושה לא מה שאני אמורה (גרסה משודרגת של לנקות את הבית כשמתוכננים למבחני האוניברסיטה) הבוקר התחלתי בחיפוש מעשי של יישום איזה רעיון לראש השנה, אחרי שדיטי הזכירה לי בשבוע שעבר שלא סיפרתי דבר על משהו יצירתי וכמה זה עשוי להוסיף לשלוות הנפש. עכשיו אני כותבת פוסט. בערב החג בו אנחנו תיאורטית לא עובדים עבדתי בטירוף וסיימתי כמעט בארבע משהו שהייתי אמורה לעבוד עליו שבוע וחצי לפני ללא הצלחה (המזל הגדול שלי הוא שאני באמת מהירה). 

מי יודע, אולי השנה יהיו ברכות שנה טובה. למעשה זה יהיה יותר מברכות אם מה שהתחלתי יצליח. הפקה של ממש. אולי כדאי כבר עכשיו פשוט לדפוק ראשי בקיר במקום.

איטליה מתקרבת ואיתה חוסר הפתרון כרגע לרעבה שהיתה גם חולה מס' שבועות (כולל אישפוז, חרדות אובדן, כמעט זונדה, הקאות מרובות במיוחד רק בימי חג ומועד ובמחיר נפשי ופיזי תואם). בשישי הקרוב לעומת זאת יש להוביטית ולי דייט בפנסיון ביתי שאולי יארח אותה, להכרות עם אם הבית ועם הילדה המכשכשת הקבועה וגם עם מי שכבר נסגר שיתארח שם בחלק מהימים "שלנו". שכלו את האצבעות בעשר לערך. תודה.

בשגרה אני עדיין מנסה להביא את חדר העבודה בחזרה לתצורת חדר סתמי ולא מאד מסודר (מתצורת מחסן חלפים שמתחזק טינאייג'ר טיפוסי הנוכחית). אתמול נחשפו מקטעים של השולחן והיתה התרגשות רבה. לא מספיק מהם כדי להסיר ממנו אבק שנתגלה מחכה תחת הדברים שזזו (חלק מהעסק הזה של לסדר זה לא למצוא פיסות נטולות אבק מתחת לערימות?!) ועדיין. 

מה עובר לי בראש פרויקט ראשנה שירבה פה חפצים ואכסונים כה מוקדם בשנה? טוב לפחות את הניסויים לבדיקת התכנות כדאי שאתחיל. 

מה שלומכן?