אני לא בטוחה בדיוק מתי נפרדתי מהשלב הנוירוטי והמסוכסך מהעולם, אך אני שמחה לדווח שחיים טובים ואופטימיים עוברים פה, ונסיעה קסומה למדי מתקרבת ממש.

המשרד הממשלתי שחשב לקצץ את התקציב החשוב של העמותה בה אני עובדת החליט לבטל את הקיצוץ ולחתום על הסכם חדש בהקדם (כבר בתהליכים). שלל תוכניות נוספות אופטימיות בעבודה וחשוב מזה יחסים טובים עם רודת העבדים המקומית (כנראה בשל כל ההבטחות להכנסות) וגם פרידה מדורגת (שלי בלבד ולא של הארגון) מאיזה ספקית שירות שאני מפתחת אליה יותר ויותר סלידה וטינה (לא כי היא אדם איום, היא אדם די חיובית, אבל היא לא מקצועית ברמות על והיא חפיפניקית ברמות על וגם לא קוראת מיילים אפפעם כי למה לה?).

בבית מלבד העציצים שלי שמנסים לבצע התאבדות המונית (זה לא אני, זה מזג האויר המטורלל) לכולם טוב. הרעבה עברה השבוע סדרת בדיקות דם נוספות שתוצאותיהן העידו שתפקודי הכבד והלבלב שלה השפרו עד למאד והכליות שלה במצב פחות מדאיג משחששתי, כך שאני נוסעת בשלווה יחסית (תבקר אותה שכנה בכל יום, לפחות פעם ביום). ההוביטית ממשיכה להיות צמודה אליי וממשיכה להיות מקסימה ושובת לב להפליא (ובריאה פיזית מלח-מים). היא תבלה לראשונה בפנסיון ביתי ולא אצל הרחוקים הצפוניים. יש בבית שם גורה בת כשמונה חודשים (ובהתאם קצת היפראקטיבית). גברת פנסיון הסכימה להתחייב שלא לעזוב את ההוביטית כלל, אפילו לא לדקה, בדיוק כמו אמא. אני מקווה שיהיה לה טוב שם. המארחת שלה אישה מקסימה, הבית נעים, הסביבה ירוקה-כייפית ואני מקווה שתהיה הצלחה גדולה. בבית הפיזי חדר העבודה שהטריף אותי קשות סוגשל מסודר, לא באמת, אבל כבר לא זוועות מערערות. יש שולחן אחד כמעט פנוי ובהחלט נקי שעליו ממש מעט דברים מוכנים לטיסה (הדפסה של ביטוח הבריאות לדוגמה). המקרר כמעט ריק ממזון טרי שאאלץ לזרוק ולביבות התרד שאני מחבבת לכריכי טיסה כבר נקנו (היום). הכלים מאתמול סופסוף נרחצו. הבית ואני בשלום.

בחזית הנסיעות בשישי בבוקר הנפש ואני על מטוס לאיטליה (רומא, חוף אמלפי, איזור בארי) לעשרה ימים שאני מקווה שיהיה מאווררים ונפלאים. הערב אם דבר לא ישתבש נזמין כבר כרטיסים לנסיעה נוספת ביוני לחופשה משפחתית מאד ביוון (מנסים לחגוג ביחד את שלל אירועי השנה ובהם יומנישואין 50 להוריי, בר-מצווה לאחיין, ימי הולדת עגולים ושמחות קטנות אחרות). 

יותר נקודתית או בשגרה ימים טובים עם חברות חדשות וותיקות, איזון טוב בין בית לבחוץ, קהילה לא ותיקה אך גם לא חדשה שהיתה לי עליה המון ביקורת ואתמול היתה אצלי איזו התכנסות קטנה של תת קבוצה ממנה הצליחה לעשות אתמול מהפך סופר אופטימי בגישה לקהילה הזו והפוטנציאל שלה. כל זה נעים עד למאד.

בלי שום קיטור בכל זאת אי אפשר.. אני כבר שבועיים או שלושה עם כאבראש כמעט תמידי. ללא ספק יותר זמנים של כאבראש מזמנים ללא כאבראש. גם למי שדי טובה בתפקוד עם כאבראש ומיגרנות כשאין ברירה זה טיפה יותר מידי. לך לך כאבראש! כבראש לך ברח!!