ולכל מי שלא זיהה את הכותרת היא פארפרזה על זה ושיר שמחה על חזרתו של המת החיי לחיים בעולם שכולו טוב. טוב נו, לחיים בדירה הצנועה שלי, גם זה משהו.

כל כך הרבה קרה בזמן הזה שהוא גסס לו פה בשקט (ורוב הזמן גם בחושך). בדקתי עכשיו, עשרה ימים. זהו? עשרה ימים לא היה לי אינטרנט בערבים ואני קורסת? טוב נו, לא קרסתי, אבל החגיגה פה בהחלט גדולה.

אפילו שמתי שמיכת TV מקופלת היטב על ההדום שעליו אני שוברת את גבי כדי לשבת מול האוצר המחודש.

אז מה קרה בעצם? טוב נו, כלום. אבל היו לי מגוון אנקדוטות חוץ מההיא על הניקוד שרציתי לשים פה. שנתחיל?

אני עובדת בימינו על איזשהו רכב, שרוב העולם דווקא מאד מסמפט. החיסרון הבולט שלו הוא צריכת הדלק שלו. כחלק מהקמפיין המחודש של ההשקה שלו, הם פרסמו בפלייבוי. הפסקה הבאה מייצגת היטב בקצרה את הדעות על הפרסום הזה:

The base XXX's I5 sucks, managing to have poor power and fuel economy. The timing is especially bad for the later. It's appropriate that they're advertising in Playboy because anyone that would want the I5 XXX must not have discovered the internet yet. If they had discovered the internet they would no longer need playboy, and they would know of the twincharger XXX GT

שלשום מישהו מהעבודה החליט לצחוק עליי ועשה מולי במסנג'ר "יום" בלי למד בעודו מנסה לקבוע איתי לאיפה הולכים לצהרים (הערות הפטוניה המלומדת בסוגריים מרובעים):

ההוא מהעבודה: פטוניה מעומדת? את באה לאכו ?

הפטוניה המלומדת: עכו? [הוא אמריקאי במקור, זה קורה לו, שגיעים]

ההוא מהעבודה: בדיוק אאכו

ההוא מהעבודה: כו או או ?

הפטוניה המלומדת: הא?

ההוא מהעבוד: תגידי תשובה כו או או

הפטוניה המלומדת: כו או או או [מה לעשות, קשת קליטה, הל' הראשונה ב"לאכו" בלבלה אותי או כך אני רוצה להאמין]

ההוא מהעבודה: או כן או או זה יום בי אמד היום

הפטוניה המעומדת: באי אמד הבנתי [נכנסת מיד למסגרת הנכונה]

הפטוניה המעומדת: אבא או את המקום

ההוא מהעבודה: חצי און ? [חסילון]

הפטוניה המעומדת: אני צריכה סאט או פשטידה או משו, אני מנסה ארדת [פרטים על הדיאטה החדשה בהמשך]

הפטוניה המעומדת: זה בטח יעבור אי עד מחרתיים, אבא כרגע...

ההוא מהעבודה: יעא יעא

ההוא מהעבודה: או רוצה או צריך

הפטוניה המעומדת: אבע אבע

הפטוניה המעומדת: רוצה

הפטוניה המעומדת: רק עא חציאון

ההוא מהעבודה: אז מה ?

הפטוניה המעומדת: סעסעאט (סתם הייתי חייבת ארות איך זה יוצא) [סלסלט כמובן, אני עובדת לתחליף ע' כדי להתאים עצמי לתוכנית]

ההוא מהעבודה: יעא יעא.

ההוא מהעבודה: משהו חיוביץ הצעה [הטעויות במקור]

הפטוניה המעומדת: רגע חושבת

ההוא מהעבודה: משהו שמתחי באבו ? [רומז לאבו חסן, מסעדת חומוס צ'יפס שיפוד סלט]

ההוא מהעבודה: או

הפטוניה המעומדת: חסן?

הפטוניה המעומדת: מה אני אוכע שם?

ההוא מהעבודה: או

ההוא מהעבודה: קשה

הפטוניה המעומדת: נכון

ההוא מהעבודה: מה נפלאות אומר ?

הפטוניה המעומדת: אועי אני אבוא ביום אחר?

הפטוניה המעומדת: אני מדבת איתך עא איתו

ההוא מהעבודה: או רוצה או צריך [הוא מחליף לא' כי פתאום זה נראה לו יותר]

ההוא מהעבודה: או חייב

הפטוניה המעומדת: תחעיטו ואני אצטרף או עא בהתאם

ההוא מהעבודה: שיהיה אך אביאות

ההוא מהעבודה: אבריאות [הכי חשוב לתקן כדי להיות ברור באמת]

אתמול ברגעי הקריסה הכלליים בעבודה מצאתי את האתר הנפלא הבא

אם רק היו לי את כל התוספים המגניבים האלה למקדחה הרוטטת שלי, בחיי שהייתי מנסה. שלחתי מיד לאבי שלא הגיב בכלל. היתכן שרק אני מתלהבת מזה?

ואני מתלוננת שלא מעניין או נחמד לי בעבודה...

טוב הבטחתי, אז הדיאטה החדשה נקראת (בפי, רק בפי) דיאטת אנורקסיות והיא כוללת בעיקר תפריט ריק מתוכן. אני אוכלת, לא צריך להגזים, זו אני אחרי הכל. פשוט אחרי השיחה הזו עם ההוא והשיחה עם נפלאות ברכב באותו יום בדרך הבתה, הגעתי למסקנה שאומנם זה משעשע וכיף לצחוק על עצמי על זה שאני שמנה ולא מחזיקה מעמד בשום דיאטה, אבל אם אני באמת לא אתמיד במשהו אני עלולה אכן בדרך פלא להשאר שמנה. וזה כדברי המשורר - unacceptable

לכן, מכיוון שכך, ובהתאם לזאת פצחתי בשבת (כן כן, בשבת) בדיאטה. אני באופן אישי חושבת שרק על זה שהתחלתי בשבת ולא דחיתי לראשון מגיע לי ק"ג בונוס (בירידה, כן?). כרגע אני מתמקדת בלאכול בצהרים ממש מעט (סלט מעניין עם בולגרית 5% וזרעונים, או קוטג' 3% [כן, אחד] או כאלה) ובערב חטיפי חיטה מוזרים כאלה שמשום מה ממש ממש טעימים לי. וסוכריות ללא סוכר במגוון רחב של טעמים (לא עם שמנת, פטוניה, תודה רבה) לאורך כל היום. מותר לי גם לפי הכללים החדשים קפה או שניים (פטי שותה עם המוווווווון חלב, כן אז אני קצת סותרת את עצמי, יש לי תסביך קפה חלבי) ואני שותה מים בלי הפסקה. אין לי שום כוונה לרדת במשקל מאיבוד נוזלים או חלילה להתייבש. היום גם אכלתי ענבים (המון).

לא, אני לא רעבה. זה הפלא השמיני. אין לי הסברים. צר לי.

והנה אני חושפת עוד סוד מקצועי... כבשים אומנם אוהבות דשא, אבל פטוניות אוהבות אצות אפילו יותר. גבירותיי ורבותיי, קבלו את החטיף האולטימטיבי החדש שחדר את גבולות ארצנו:

לפניכם הגרסה החריפה (ממש), לא מומלץ לפולניות ולבעלי לב חלש. ניתן להשגה בניצת הדובדבן שטוענים בתוקף שביום חמישי הקרוב יגיע מלאי מחודש של הגרסה הלא חריפה (בעטיפה כסופה). אני מתכוונת להצטייד במלאי נכבד, כן למרות המחיר המציץ לו מהאריזה.

עייפתי, אז בקצרה:

• לא שמעתי דבר מהבור כבר כמעט שבוע
• הוריי מבלים אי שם אצל אחותי וצוברים (בקניות ובמשלוחים ממני) המוני קניות בשבילי. כיף ממש
• עדיין לא הלכתי ל"להרגיש בבית" למרות שאני באמת מתכננת ולא בדקתי עליו כלום
• עשיתי בוק לכשכוש עם הכובע הלא כל כך חדש שלו. הוא כזה מתוק איתו והוא יושב לו כל כך טוב שמיד יש לי צורך להמשיך ולהתעלל בו רואים שעייפתי ועבר זמן, כבר כתבתי על זה
• הוישניאק הבייתי שלי מוכן וממש טעים
• אויש החריף חריף הזה צורב בשפתיים
• למרות שטרם סיימתי את תולדות, הכנס עשה לי נורא חשק ומצאתי את His dark materials (בסטימצקי! באנגלית!) והתחלתי אותו כספר סלון (כשאני קוראת שני ספרים טובים במקביל, יש אחד ליד המיטה ואחד בסלון ואני קוראת בזה שאני נמצאת לידו באותו הרגע, מין שיטה פותרת דילמות שכזו).
• הכלכלב-איצטרובל על החטיף החדיש שלי נמצא היום בעודי מנקה רגע לפני חזרת הפוטר. הסתתר לו מאחורי החיבור של הרגל של השולחן עם הרגל של שידת ה-TV
• הסעיף הקודם מעורר בי תקווה שיש עדיין סיכוי למצוא את המשקפיים שאיבדתי לפני חודשיים
• בשתי האבידות אני מאשימה כמובן את הרעבה

טוב עייפתי עוד יותר. עוד למי ששרד (ואולי גם למי שלא) ביום או ים או אולי כר דשא אחר.

חג שמח (חג חזרת הפוטר, זה לא ברור?)