אבל אני איכשהו לא ממש מצליחה עם העניין הזה בשבוע האחרון...

אז התהפכתי לי ארוכות במיטה, קמתי לאינטרוול פיצי בשירותים, ושוב התהפכתי. נמאס לי והרייני כאן.

היום נסעתי חיפתה להגיד שלום לשבים למולדת ולבדוק את הקופסה החדשה הפוטנציאלית. אני שמחה לבשר חגיגית שאבא קנה לי משהו חדש, רוצה לומר קופסה חדשה, אבל זו לא קופסה, זו קופסת בונבונייריה. לא סתם, אחת אמיתית. משום מה אני חושבת שהיא צריכה להיות הוא, וגם החלטתי לקרוא לו כאן אבבואה (פרינס אבבואה כמובן). וואו. לראשונה מזה 9 שנים שאני אנהג על לא צרפתית ולראשונה מאז ומעולם על לא אירופאית. ממש מהפך. אני שמחה לבשר שהחל מראשון יהיה תחת ידיי אוטו ספורט כמעט חדש, מאד חייתי ומהנה לנהיגה. יש רק 25 כאלה בארץ, או לפחות כך טענו בפניי, אז אני אעצור כאן עם הפרטים. כיף חיים. השבוע (כשכבר תכננתי לבדוק את הנסיך אבל עדיין חיכיתי לשובו של בעל המאה והמקצוע) בדקתי כבר קורסי נהיגה מתקדמת. כואב כואב בכיס. טוב גם אבבואה היה רחוק מלהיות זול.

בנוסף קיבלתי את כל הקניות שלי ושלהם והפתעות נוספות מהם ומהגרים בניכר. חזרתי לגיל 16 והיה מאד נעים שם. מה אומר - אפשר להשאר?

כשכוש החליט שאני מתעקשת עם הקימה הזאת, המממ... מעניין מה שכנע אותו (הקימה, המוסיקה והאור לא עשו לו את זה). רק הרעבה כמובן מיד ביקשה אוכל והצטרפה אליי לערות. בעוד אני כותבת את השורות האלה בהתלהבות הוא החליט לחזור לישון.

בחמישי נפלאות ואני התנגשנו. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. אנחנו חברים. אפילו חברים טובים. אין לי ספק ששנינו חושבים כך. למה בכל זאת אני מרגישה מנוצלת? וזה לא שבהר אני ממש יכולה להרשות לעצמי לוותר על החברים שעדיין יש לי. אבל יהיה לי קשה שוב להתעלם מהכל כאילו יש איזה זבוב סביב.

שכחתי לשאול אם הדיסק של אבבואה יודע להשמיע MP3ים ועכשיו אני תוהה מה להכין לעצמי לנסיעה בראשון. מוסיקה ונהיגה הם שניים שמשתלבים נהדר ועוד יותר עם הנטייה שלי לכבשיות (סליחה טקסיות).

הולכת:

• לשחק עם מוסיקה
• להחליף לרעבה ארגז
• לטייל עם כשכוש
• אולי לישון עוד קצת (אם עוד לא יהיה אור)
• לבנות משחק מהספרים החדשים והגבינה והתולעים. אימה ואינקוויזיציה נשמעים לי משתלבים יופי.

לילה טוב לכל הישנים, אולי מישהו סופר כבשה אחת יותר מידי וזה מה שמפריע את שנתי השבוע?