יש משהו כל כך מחמם את הלב (כאילו שלא מספיק חם פה גם בלי זה ...) במרכז ת"א ובמיוחד במרכז בצהרי שישי. המון אנשים גרים כאן, מכל הצבעים והאמונות וכולם שומרים בקנאות על פרטיותם (או על זכותם להתרסה ופרוורטיות); ובכל זאת יש משהו כל כך שכונתי כאן. כמות האנשים שאני אומרת להם שלום בכל בוקר בטיול עם כשכוש ומחייכים ועושים את הבוקר לבוקר טוב. כמות האנשים שדווקא בשישי בצהרים, העמוס במבקרים "מבחוץ", בכל זאת אפשר להיתקל בהם סתם בטעות ולהתחבק באמצע הרחוב.

בשני אני מחדשת מסורת ארוכת ימים שנגדעה איכשהו של ארוחות חג בכיפור. ארוחות חג כאלה הן מטבע הדברים מאד לוקאליות. יש אורחת אחת שצפויה להגיעה על אופניים, כל השאר יגיעו ברגל, ולאף אחד מהם אין דרך של יותר מ-5 דקות הליכה לכאן; כולם הוזמנו השבוע, וכולם במפגשים אקראיים ולא בטלפון או במייל.

עכשיו, אחרי קניות לחג, בבית הפוך למדיי ומוקפת שקיות, התיישבתי לכתוב על רגעים קסומים שיש פה ומאד קשה ללכוד.

 אני אוהבת את העיר הזאת, את הפרטיות והזרות, ואת הצ'כונה גם.