אתמול קיבלתי תזכורת על נפלאות גוף האדם ועד כמה בקלות העיניים והאף מתאדמים ועד כמה מהר הם חוזרים למצבם הטבעי.

בדרך הביתה בין החניה לבית הצלחתי להוציא מספר מאות שקלים על בגדים ולהרגיש בחורה אופיינית. אח"כ הלכתי לאייקון (לראשונה השבוע). שלל הספרים (נשאר עודף מ-300 ש"ח):

• עריצה היא הלבנה / היינלין (קלסיקה וחור בהשכלה שלי)
• מלחמת האדם הזקן / סקאלזי
• פסיעות על רצפת הזמיר / הרן (המוכר הזהיר אותי לא לקרוא מעבר לראשון)
• פרשת ג'יין אייר / פורד
• חוק הקוסמים הראשון / גודקינד (רק כי אני מכירה את המוכר כבר שלוש שנים ועוד לא התאכזבתי מהמלצה שלו)
• וכמובן את החוברת עם מועמדי פרס גפן למד"ב ופנטסיה

אחכך שמענו אני והחברות המסכנות שנגררו אחרי בחוסר אמון את ההרצאה הגרוע ששמעתי אי פעם בחיי. באמת שהיינו צריכות לצאת באמצע ואני חייבת ללמוד להיות פחות מנומסת. המרצה לא התכונן וזה היה מאד ברור, למה שאני אכבד אותו? בשלב השאלות, עייפות וקפואות, יצאנו לדרכנו.

כפיצוי הסכמתי ללכת איתן לשתות משהו. הלכנו למקום בהמלצת השכן של אחת מהן. המקום היה אמור להיות קטן נעים. הוא לא היה אף אחד מהשניים, אבל בהחלט היה פיק אפ פלייס. עם שני ברים ענקיים והרבה שולחנות קטנטנים ואנשים שמשום מה חשבו שנרצה להצטרף אליהם. בחורה עד הסוף לאתמול קיטרתי איתן באגנדה הנכונה. יש בזה משהו מאד נחמד וכייפי. יש בזה גם משהו שאני לא יכולה להחיות איתו (או רק איתו) באופן רציף יותר מכמה ימים. בנוסף, אני רוצה לצאת חוצץ בזאת כנגד הטרנד הבריא ששוטף את העיר כבר חודשים ומוציא את הצ'יפס מהתפריט. העם דורש בירה וצ'יפס.

הבוקר איכשהו גירדתי את עצמי מהמיטה והלכתי לעבוד. זו היתה כמובן טעות. קצת לפני שלוש, אחרי כמעט שעתיים של הפסקת חשמל איזורית (תלמדו, זה לא רעיון טוב שאני אהיה במקומות שלא נועדתי להיות בהם) חזרתי תלאביבה. אספתי את הכשכוש וחברה עם כשכושיתה ונסענו לחוף הכלבים. עכשיו, כשכולם (כולל חדר האמבטיה) נקיים וריחניים, הכל הרבה יותר טוב. כשכוש מריח כל כך טוב. חבל שלא בריא להם להתרחץ יותר. נגמרו לי המסיכה לשיער ושמן הגוף (כבר הזכרתי גל בחוריתי קשה?). אם אני אמשיך לעשות קניות בקצב של אתמול אני אסיים את המשכורת שנכנסה רק היום באיחור עד שבוע הבא. מה אומר? לפחות אני נהנת ממנה...

היום הולכים לישון מוקדם. נקודה.