רוצה לכתוב כל כך הרבה זמן ולא מצליחה איכשהו. או שאין לי נט (כמעט כל השבוע) או שמאוחר או שמשהו אחר מפר את הריכוז שלי, אפילו אחרי שאני מתיישבת וכבר נכנסת לישרא.

אני במצב רוח נוגה, ומאד בודד, כבר כמה זמן. אני מנסה לתחום תקופה בזמן ומתקשה. אני לא מצליחה להחליט מה בדיוק התחיל את זה. רוצה לומר שזה שבוע, אבל זה כבר יותר. אני לא זוכרת אם סיפרתי פה על הסידור מחדש של הסיפריה שלי, אבל הוא קרה, לפני שבועיים בערך ושימח אותי מאד כי היא כבר נראתה כמו משהו שערומים עליו ספרים במקום מקום לספרים אהובים. ובמסגרת הסדר הכללי (שחרג מגבולות הסיפריה) התחלתי לארוז ארגז להוא. הארגז למעשה כבר מוכן. אני רק קצת מפחדת לשלוח אותו. מפחדת לתת אות חיים. מפחדת שהוא ינסה להתקשר ואני אתמוטט או גרוע יותר, אקבע להפגש איתו. אז האריזה הזו, והשידור את ההופעה שכבר סיפרתי עליו; בשילוב עם ידיד שמספר לי 24/7 מתי שאני רק מוכנה לשמוע כמה חסרה לו זוגיות וזה הדבר הכי טוב ביקום; והקרב הגדול עם הכבלים שעשיתי לבד; וגם אולי קצת השכנה החדשה שלי שהצליחה להתמודד עם ההגיון הצרוף שלי. כולם ביחד הזכירו שאני כבר לבד למעלה משנה. לא. אין לי כוונות להתחיל לצאת עכשיו. זו תקופה. זה יעבור ויהיה לי שוב טוב. למעשה זה לא נכון. כי כבר טוב. זה בא לי בגלים. גלים של נוגות. ראיתי עכשיו את הכוכבים של שלומי (לראשונה) והתרגשתי איתו. וגם כל כך נהנתי לראות בוידאו ולקפיץ את הפרסומות. כבר כל כך התרגלתי לצפות רק בערוץ 2 ו-10. וגם האיש של הכבלים ניתק לי (בלי כוונה) אפילו את זה.

היום רק הלכתי לעבודה. היום בפירוש, ממש, לא עבדתי. עשיתי קצת רעש. זהו. אני לא אומרת היום לא הייתי יעילה בהשוואה לימים הקודמים. אני אומרת - אם מישהו היה יכול ובודק מה עשיתי היום הוא היה מעיר לי על זה. ועדיין היום עבר איכשהו.

בבוקר נתקלתי בזה וזה ממש נורא שעשע אותי (אני במקום טוב באמצע). זה גם כנראה <מלח מים מלח מים> עזר לי לגייס שחקן רביעי. לכאורה הייתי אמורה להיות בחגיגות עכשיו. אבל זה לא סגור (ממתי העובדות מפריעות לי לחגוג?) וגם חלק מהכיף והמרץ של ההתחלה עברו לי. אם זה יצליח אני אמצא אותם מחדש.

עוד בעבודה, במסגרת העבודה על תזונה קראתי לפני כמה ימים על שמנים ואז יצא לי להתקל בשורה הבאה:

If 'wanting to cover yourself with Olive oil and oats and let horses lick it off' is wrong, who among us is right?

אותי זה הצחיק.

לפני יומיים או שלושה פגשה אותי אחת מהצ'כונה עם הכלבים ואמרה לי משהו על זה שאני תמיד מתלבשת מאד מיוחד ותיחקרה אותי איפה אני קונה בגדים. זה היה ממש כיף ומחמיא, וגם הזכיר לי שאני רוצה דירה שיהיה לי בה מקום לשים מכונת תפירה.

שלשום בערב ליוויתי חברה בשלוש לאלנבי לתפוס שירות של 4 (שיקרא מעתה 4 קטן) שלא הגיע. לראשונה מאז שאני באזור פנו אלינו כל מיני טיפוסים חשודים ולא היה נעים בכלל.

אתמול אחרי העבודה עשיתי סיור בנסיך בהדר יוסף. בראשון אני רואה שם דירה דרך מתווך.

אני מנסה להפרד מכאן. וזה נורא קשה לי.

אלג'רנון יצא אתמול מהניקוי היבש סופסוף. הוא עדיין לא ממש לבן כמו פעם, אבל הפנים והאוזניים שלו ממש ממש בצבען המקורי (אפור וורוד בהתאמה); ואי אפשר לשים אותו בנסיך :( המשענות ראש של המושב האחורי גבוהות מידי והן מסתירות לי את כולו. אני לא יכולה לשים אותו הפוך כי זה יעשה לו בחילה, בניגוד לכיוון הנסיעה. אני גם לא רוצה שישמח נהגים אחרים. לא שאני מאחלת להם רע. אבל הוא שלי. עכשיו הוא יושב לו עם אוזניים מתוחות כלאחר כבוד על הסיפריה המסודרת מחדש.

זהו, עבר לי הגל, מרגישים? שני טישואים מאוחר יותר... כשהגעתי היום הבתה הייתי נורא רעבה ונורא צמאה לנט (שבוע בלי נט בבית עושה משהו לאנשים). אז עשיתי לי פופקורן ואכלתי עם יד אחת בעודו מונח על הרכש התיקי האחרון שלי (הוא ממש ממש שווה למרות שלא רואים את זה פה). כשהוא נגמר (טוב נו, כמה דקות אחרי כשהצלחתי לקום לשניה ולרחוץ ידיים) צילמתי את שדה הקטל.

כן כן, אני צריכה שתיי ידיים או להיות הרבה פחות רעבה בשביל לאכול יותר מסודר, מסתבר.

ואם כבר בעניין אוכל, אני חושבת לנסות לאמץ (במגבלות) עקרונות של Slow Food. בכלל שבלול נורא מתאים לי כרגע בקצב ובפתיחות.. קצת בעברית ועל הקשר עם ארץ הקודש אפשר לקרוא כאן.

טוב נראה לי שהגיע הזמן (מזמן) לטיול לילה, אז אני אמשיך להזכר ביום אחר