שישי ומאד שקט פה. איש עם הארלי (שלקח לי שבוע שלם לגלות שיש לו חברה 4 שנים שהוא "לא מספר עליה אם לא שואלים ישירות") הזכיר לי כמה יכול להיות לפעמים נחמד לא להיות לבד כשקר ויש זמן פנוי.

היה שבוע עמוס, בכלום למעשה, ועדיין, מלא לחצים מפגרים ומיותרים וויכוחים ברמות מאד דומות. עכשיו אני שמחה לומר שקיים סיכוי שטכנאי של הכבלים יהיה אצלי בשני; בבנק החליפו לי סופסוף כתובת; השכנה החזירה לי (בשלושה תשלומים מתישים שנמתחו על פני שבועיים) את כל הכסף שהיא היתה חייבת לי; השליח של החנות חיות יבוא בראשון בערב לקחת בערך חצי מההזמנה (של כמעט 600 ש"ח) בחזרה; כל הצעיפים שאימי הזמינה עבורה ועבור חברות (אחרי 3 ביקורים והחלפות ואינסוף תיאומים טלפוניים) מחכים שנפגש (בנסיך); המקרר שוב מלא באוכל מבושל (אני ממש שוקלת לעשות מרק בצל כשאסיים פה או לפחות לסדר ניירת שמחכה פה מאז שעברתי ומוזזת בערימה אחת כלאחר כבוד בכל פעם שאני יושבת על המחשב, מה שמצמצם את הישיבות על המחשב משמעותית); בידי דגם של מייבש כביסה שאני אמורה ללכת לראות ולבדוק אם הוא מתאים לי; ועוד ועוד. אה, גם עדיין לא שלחתי את הארגז לילד.

אתמול בערב הצלחתי לראשונה להתייחד עם הספה שלי ובבילון 5. עונה 3 עומדת להגמר. הם התחילו לסגור קצוות שהם פתחו בצורה גאונית בעונה ראשונה. אין לי מילים. היא פשוט מצויינת. הבעיה היחידה שלה כרגע זה שצריך באמת לצלוח את העונה הראשונה הלא ממש מוצלחת שלה כדי להגיע לעונות הבאות. אמרו לי את זה מראש והתקשתי להאמין, אבל צדקו בכל מילה.

חוצמזה השבוע העורב חזרה. אכלתי כל השבוע ברצף מושלם ובלי שום הפסקה (מקלחת ושינה לא נחשבות). לא קניתי עדיין שעם נוסף. התקדמתי בספר שלי בערך 2 עמודים בשלושה ימים כי אני נכנסת למיטה כל כך עייפה שלא ברור למה בכלל אני פותחת אותו. בכלל קצת נמאס לי, ואני לא בטוחה ממה.

בחלק האופטימי והלא מקטר - חברה הגיעה אליי באיחור לסילבסטר, בישלה ארוחה לא רעה, פתחנו גם יין לא רע (שהיה אמור להיות מצויין, אבל אני בחלק הלא מקטר) והתחלתי שנה בהתעוררות מאוחרת, מקלחת רותחת ארוכה וטיול ארוך בשמש עם כשכושון.

והמקרר שלי מלא אוכל מבושל. כבר הזכרתי את זה, אבל בלי זה הצד האופטימי נראה לי מאד דל...