5 עונות. זה לקח לי מעט יותר מחודשיים.למעשה יש עוד שלושה סרטים ועדיין. יש משהו בסיום סדרה שרואים ברצף ככה, עם מידי פעם יום או יומיים הפסקה ואז עוד ועוד. לי לפחות זה עושה משהו. היא הופכת לחלק מחיי ועכשיו אני נפרדת ממנה.

Good night, my love, the brightest star in my sky.
Good night, you, my sky, and my sun, and my moon.

צריך לציין שבכיתי?

יש לי נטייה להגביר איכשהו דברים שאני עושה לכדיי גל שכזה. וכך, אם אני ממילא לבד ובפרידות, אני נוטה לעזוב עוד משהו בחיי. אני חושבת על זה כבר מסוף אוגוסט והנצו אז ניצנים לזה גם כאן (שצריך היה הרבה רקע כדי לזהותם ועדיין). עדיין לא שלמה עם עצמי, אבל אולי גם באמת הגיע הזמן לומר שלום.

עדכוני ההר: העורב טסה שוב לשלושה חודשים בתחילת מרץ! וגם- הנפש חותמת חוזה למשרה מלאה קבועה! מחר יש לנו עוד שיחה רבעונית שחלה אחת לפחות משלושה חודשים (אין לי כח לחפש את הלינק).

זאת ועוד:

ספורט אורבני חדש (ומומלץ?!)

אני חושבת ליצור לעצמי כורסה (יחיד) ע"ב הרעיון הזה. אני יודעת, קצת מטורף, אבל גם אני.

הבוקר חשבתי על זה שהקבוע הרציני הראשון שלי היה שמן. לא סתם מלא קצת, ממש שמן. וזה לא הפריע לי בכלל. למעשה כל מי שיצאתי איתו בשנים ההן היה בו משהו עקום או קצת &*^%^$, עד כדי כך שבעז בנה תיאוריה שלמה על למה אני יוצאת עם מכוערים (לא זוכרת שכתבתי על זה כאן). והיום? כשאמא של החברה של כשכוש (אני לא מאמינה שאין לה עדיין שם פה) מספרת לי על אקסים ועל אחרים וזה מתחיל בתווית חיצונית זה קצת צורם לי. אבל גם אני מסתכלת על דברים כיום הרבה יותר מפעם. כאילו שאם אני לא ניראת כמו שהייתי רוצה, האיש שלידי צריך להיות יותר. מדברת על דיאטה ואוכלת עוד קופסת עוגיות. מרגישה חדלת אישים בנושא הזה ועדיין לא מצליחה להתרומם למקום של שליטה.