או לפחות כך טענתי בחמישי בלילה וזה (ועוד מגוון שנינות) פתח לי דלת לאדם ועולם חדשים.

כבר מזמן לא ישנתי כל כך מעט. השילוב של איש והרעבה הוא די קטלני... אבל אני לגמרי בהיפר. איך הוא יכול להתמוטט ולישון כשהכל חדש ומרתק. מרגישה כמו ילד בן שנה שלומד ללכת. כל כך הרבה זמן קפאתי על שמריי שזה טיפה מפחיד להרים ראש בעולם רטוב וקר, אבל האויר צח ונעים ואני זוקפת את ראשי (ונעשית תיאטרלית משניה לשניה, רגע אני הולכת להקיא בפינה, מיד אשוב).

קראתי את ההתכתבות הראשונית ביננו כבר איזה מאתיים פעם. אני חושבת שאני מתחילה להתאהב.

איש חדש שלי בלוגר ויודע על קיום  המקום הזה. לזכותו שהוא לא מנסה להוציא ממני כתובת. כלומר, הלא שלי לא ממש השתמע לשתי פנים (למעשה מזמן לא הייתי ברורה והחלטית כל כך וזה לא שאני מאד אמביוולנטית ברגיל), ועדיין אני מכירה אחרים שהיו מנסים יותר.

עכשיו חזרתי מביקור אצל קליי שהיא החברה השנייה שלי ששומעת עליו ומיד התנדבה לבחון את רמת קבלתו אותי (ברמה ההוליסטית כנראה) בביקור אצלה. היא טוענת שאם הוא יסבול אותה בהבנה צריך להשאיר אותו.

חוץ מזה בחזית המכוניות הכל עובד מצויין... הנה חלק שיחה עם אבי על A3 לאימי

אני: למה אמא צריכה T2?
הוא: לא צריכה, מבחינת צריכה מספיק הדה שבו (שני סוסים) מבחינת צריכה לא צריכה להחליף בכלל, הצריכה לא פרמטר בכלל
 

כיף לקנות איתו רכבים...
עכשיו אשב לי בשקט בחושך עם היפנית החמודה שלי

שלשום הם קנו אחת. T2 כמובן, מה 'זתומרת איזה?

בשגרה...

• חמישי-שישי עסקתי בחידוש מלאי הדיסקים לנסיך (כולל ספרים חדשים, לא רק של גיימן).
• בראשון-שני התעלמתי מההר ועסקתי בסידורים שונים ומשונים, שכמובן לא הספקתי לסיים.
• אתמול חבר שאל אותי על בבילון וכל כך התנתקתי מהצפייה (וגם דיברנו קודם על עבודה והתראיינתי פעם אצל האלה של המילון) שלא הבנתי שהוא מדבר על הסדרה והסרטים עם הספרה 5. זה היה קצת מטופש.
• עוד אתמול, קידמתי להפליא את פרויקט הדמויות מגרביים (סטייל הפרסומת של פריגת) לקראת פורים בהר.
• היום שילמתי את כל החשבונות שחיכו לי (וכולם בזמן).
• עדיין-שוב-עדיין חושבת לכתוב לבור. אפילו סיפרתי עליו מאד בשטחיות לאיש.
• קניתי בשישי מסכה חדשה לשיער ואני ממש לא מרוצה ממנה.
• היו לי עוד איזה מיליון דברים לעדכן ולהזכיר לעצמי ואני לא זוכרת אפ'חד מהם, אולי אני אוסיף עוד אחכך.