בסוף נסעתי להוריי אתמול, בדרך הקצרה (94.5 ק"מ, 65 דקות וזה רק כי איזה ניידת משטרה ממש הפריע לי חלקים ניכרים מהדרך. מתה על הנסיך).
היה מעולה. מלא בובות, כן כן אלה מהפוסט הקודם שאני מתכננת להתחיל כבר המון זמן, רק לא מתחילה. יש תמונות משובחות של רובן (הקאנון החדשה הודיעה באיזשהו שלב שממש מספיק לה כל הבילוי הזה בלי חשמל והיא רוצה קצת. כשהיא תתן אור ירוק אני אעלה תמונות).

חוץ מזה גם אני אחרי קצת שיפוצים ופחחות, אני עם צבע חדש ואפילו הגעתי הביתה ובמרץ מחודש עשיתי גבות. אני ממש ממש עשויה. האמת שאני רוצה לעשות גבות כל כך הרבה זמן ואפילו איש לא הביא אותי לזה. הייתי כבר על סף יאוש מעצמי (כן, יש לי ציפיות מעצמי אז מטבע הדברים אני יכולה גם להתאכזב).

חזרנו וכשכוש פה על הספה מנסה להחזיק ער ונופל לו הראש, מנקר. זה ממש מצחיק.

וגם שכחתי את הספר שלי והתחלתי אצלם ספר שנראה מבטיח. הוא נקרא כביסה (ועכשיו שחיפשתי לו לינק נזכרתי שלפני יומיים גם הצטרפתי לרוב והתקנתי גוגל דסקטופ).

והוא נירדם סופית ... חולם ונובח מתוך חלום. אני כל כך אוהבת שהוא עושה את זה.

החסרון של כל התיאור הזה הוא כמובן שלא ניקיתי ולא בישלתי בכלל. מה שאומר שמחר לא יהיה לי מה לאכול בעבודה ופחות נעים לפצוח במרתון Alias (לא לבד). היה שווה אבל.

אוף אני לא רוצה להעיר אותו והיינו אמורים למדוד היום את התחפושת לפני מחר. טוב אני אשמור על אופטימיות. היה לשנינו יום ארוך. אני חוזרת לכביסה (כן, גם כביסה לא עשיתי).

חג שמייח!