עודפם חולה, ובמצטבר עם ימי המחלה המדומים שלי אני כבר ממש המון לא בהר בחודשיים האחרונים. למען האמת כרגע חזרתי ממנו כי היו דברים דחופים ואפילו שהפעם זה לא הדמייה בכלל ועכשיו הדבקתי את כולם וכולם ישנאו אותי, דחוף זה דחוף ודד ליין זה דד ליין וזהו. אני ממש טובה במבחן התוצאה.

אני שופעת רחמים עצמייים, האף שלי דואב למרות הנייר האיכותי שבו אני מקנחת והגרון שלי סתום, אבל אני עדיין לא מדברת מצודדת (לפחות זה). כל זה בא כמובן בשילוב עם אלרגיה לכל האבק הזה בחוץ (האוטו+איש ניקוי אבק של עיריית ת"א החליטו לנסות להרוג אותי הבוקר והצליחו לפגוש אותי שלוש פעמים עד שיצאתי אל ההר - פעמיים בטיול עם כשכוש ופעם כשיצאתי לנסיך ושמתי פעמיי להר) ולמי יודע איזו פריחה. תכננתי לעצור בפצה ולקנות לי מרק. בחיי שתכננתי. אבל נזכרתי בזה כבר במדרגות לפה ולא היה לי כח לחזור. אני תמיד יכולה שוב לחזור ולנסוע, שלא לומר לנסות מקום אחר מסביב (ולהתאכזב, אוף אני אוהבת מרקים של פצה).

על הדרך - בדיחות מקלות ופתגמי חוכמת חיים בתמונות.

רחמים ומרקים יתקבלו באהבה ובשמחה.

פטי

נ.ב. מרתון Alias שתוכנן להיום נדחה שוב. אני מתחילה להטיל ספק בהתקיימותו אי פעם. האומנם זה נחשב מרתון אם נפגשים פעם בשבועיים - NOT!