| |
אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור |
כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הוסף מסר | 7/2008
החיים בהר חזרו לשגרה ואני מניחה שבאיזשהי דרך מעוותת גם זה לטובה. לפחות את השגרה הזו אני מכירה היטב ויודעת גם איך להתמודד איתה. במסגרת השגרה יש לי שני לינקים איכותיים שלל היום - וידוי (מביך?!) ומיפוי מוח אוטנטי (אני מכירה כמה גרסאות, זו אחת מהמוצלחות שנתקלתי בהן).
בשבוע שעבר נשברתי והזמנתי לי שני דיסקים - החדש של KT (שאני כבר טוחנת בנסיך) ו- Laura Marling. באמת שלא הוצאתי הרבה כסף... הרבה הרבה פחות ממה שיעלה מוריסי <אני לא אשמה, אי אפשר להחזיק את כל מה שאני עושה בלי שחרור בשום מקום>
בשישי ביקרתי חברים ועזרתי להם להתחיל לפרוק את הספרייה. הם עברו דירה ויש להם סיפרייה ממש ענקית. זה היה המון עבודה ולא סיימנו חצי. איפושהו אחרי האמצע עשינו הפסקה והלכנו לאכול שקשוקה שהם מספרים לי עליה כבר המון זמן. קיבלתי שקשוקה שהוגדרה "מאד מאד חריף" שהייתי אמורה לא לדעת להתמודד איתה או משהו. היה טעים. לא חריף מידי אני חייבת להודות (ואני לא אוכלת פחממות כרגע, אז זה לא שפיציתי עם לחם).
שלל שישי שלי כלל פעמון דלת בקול ציוציי ציפורים (טרם נבדק ואני תוהה אם זה מה שיגרום לכשכוש לא לנבוח באמוק על המצלצלים, אני בספק למען האמת), פרחים שלא נראים חנוטים כלל כמו שאני אוהבת משוק הפרחים בנתניה (מסתבר שיש דבר כזה) וחמישה עשר ארגזים שנחים להם בנסיך. עוד לא החלטתי אם לארוז לבד אם לאו ומתי אם כן אני צריכה להתחיל.
אני שונאת ארגזים. אני לא ישנה במיטה עד שאני פורקת את כל הארגזים במעבר
דירות. כן, יש לי המון דברים. זה אומר לעבוד המון המון שעות, להתעלף על
הספה בסלון לשעתיים-שלוש איפושהו לפנות בוקר, לקום ולהמשיך (ואז לצאת עם הכשכוש בזחילה חופשית לטיול בשכונה החדשה שזה מצויין כי הקצב שלי בדיוק מתאים לו לכניסה לכל חצר וחצר ובדיקתה היסודית).
בשבת קרצפתי את ביתי המוזנח, בישלתי וטיפלתי בהררי כביסה. הכל מטופל למופת. עשרות פולניות גאות בי עכשיו ומחפשות לי חתן מתאים. טוב לא. אז אני עונה כשמעירים לי. זה מה יש. חוצמזה ישנתי לא מעט ופצחתי בעונה השלישית של אוז (בטח גם זה לא מתאים לאישה הקטנה בבית, אוף, אני לא מתאימה למודל הפולני, איזו אכזבה).
היום התקדמתי פלאות בפרויקט ניירת תמורת בנקים או בנקים תמורת כאב ראש או משו. הפרויקט כלל מפגש עם שני עורכי דין (כלומר שתי פגישות), רופא וטלפונים מגוונים. אה, ועל הבוקר הזמנתי שירותים מתאגיד הרשע הגדול. בלי התחייבות. ברור שבלי התחייבות (זה יעלה באמת מעט יותר וזה לגמרי שווה את זה). הביקור אצל הרופא היה משעשע במיוחד. ניסחנו ביחד את המכתב שביקשו ממני כי לא היו לנו פרטים מחייבים (כמו תאריכים, איבחונים מדוייקים ועוד כמה פרטים שלתומי חשבתי שהם גם קריטיים וגם מונצחים על מחשבי מכבי לנצח נצחים). שיחקנו עם המחשב בבדיקה כמה ימים קדימה אפשר להנפיק לי ימי מחלה (רק יומיים, כמה מאכזב). וסיכמנו שאם אני אצטרך או ארצה אני פשוט אחלה גם בשבוע הבא ומקסימום אם אין לי זמן לקפוץ אתקשר והוא ישאיר לי אישור לאסוף כשנוח לי. הביקור כלל מילוי שאלון שאת רובו הוא הקריא/שאל אותי וחלקו הוא מילא לבדו ("סמים? לא"); מה שפתח מיד שיחה מרתקת. הוא בסדר, הרופא שלי. אמרתי לו שאם הוא ימשיך כך אני לעולם לא אעזוב אותו והוא חייך ואמר שאין לו התנגדות.
אתמול קראתי איזה פוסט נושן באיזה בלוג שאני לא ממש עוקבת אחריו בצורה מסודרת והוא מיד הצית בי רעיון גאוני. עכשיו כבר שני פרויקטים גדולים מחכים למעבר. אם תהיתם ולא העזתם לשאול צנצנות בכמויות אפשר ורצוי לקנות אפשר הוברמן. הנפש אומנם מטילה בספק את טוהר כוונותיי, אבל אני באמת חושבת שזה לא מוגזם לקנות מגש של 40-100 צנצנות כשאני למעשה צריכה כ-20. הרי אם הפרויקט יצליח אני אצטרך עוד הרבה יותר. קוראת, זה סוג של זרעון של ניצן של ניסוי שאולי פעם ילבלב לו כפי שאת מנסה לנטוע בי כבר כמה זמן, ואני מקווה שתהיי גאה בי.
אני נעה בין גלי היסטריה, אושר ושכרון חושים לטביעה בשגרת היומיום
נראה שההר והשגרה יצליחו לנצח כל מצב בסופו של דבר
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
