| |
אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור |
כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הוסף מסר | 9/2008
החמצה
היום הייתי ביום טיול עם ההר. יצאתי לבד מת"א, כלומר באתי עם הנסיך והיו
לי כמובן טרמפיסטים ביציאה המוקדמת בחזרה. אחד מהם הוא בן טיפוחיי החדש.
בכלל בילינו חלק ניכר מהיום ביחד. הוא שונה כל כך מכל האנשים האחרים
שמקיפים אותי. מכל מי שהכרתי אי פעם, למעשה. אני לא ממש מצליחה לקרוא
אותו. היום (לראשונה) הוא ממש היה שם. לא יודעת להסביר את זה. בשלב די
מתקדם של הערב (וכשכבר היינו רק שנינו) הוא הבהיר לי מעל לכל ספק שאני
לגמרי הטיפוס שלו, הבעייה היחידה שלי זה שאני "שמאלנית" ("ואני מתכוון
סמולנית בסמך ולא לעמדה פוליטית, אלא לתפיסת חיים, מבינה?"). עדיין לא
החלטתי אם לקחת את זה כמחמאה או לא.
הראיון אתמול, והמקום שאני יכולה להיות בו לעומת המקום שאני נמצאת בו; העובדה
שהוא מפרסם ומחכה לאישור של סיום הדוקטורט; הדירה וחוסר היכולת שלי להזיז
אפילו את פרוייקט צנצנת או להזמין בדים לתמונות מאיביי; ובכלל כל הקפאון
מסביב שכולל בעיקר עבודה ומפגשים חסרי פוריות עם מתושלח והמורישה, מדכאים.
אני מסתובבת כבר כמה ימים בתחושה כבדה של החמצה. מתי מתי אני אצליח להתחיל
לממש את הפוטנציאל? למה אני יודעת להזיז הרים
בשביל אחרים, אבל לא לעבור אפילו דף בשבילי? וכן, זו חברה אמיתית לכל מי
שתהה. היום סופסוף זכרתי לחפש אותה אחרי שראיתי את השלט על הבניין כבר
מספר לא מבוטל של פעמים מאז שאני נוסעת בפריפריה של השכונה החדשה שלנו.
יש לי קשר גדול בבטן ואני לא יודעת איך להתיר אותו. לא ישנתי כמעט כל
הלילה בין אתמול להיום, ואני לא ממש רואה את עצמי ישנה גם הלילה. אבל מחר
אני במוסך שיער מנסה ניסיון אחרון
של הצבע שאני רוצה, כי אם הם לא יצליחו כנראה שאני ללא אמצא מי שיצליח. כי
אולי בקרוב אני שוב אאלץ להתלבש באמת לעבודה. כי אפילו עכשיו, האופטימיות
הניצחית שלי לא מדוכאת עד אפר, היא רק מנמנת (היי מישהו פה צריך).
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
