מישהי בעבודה של הנפש מתנדבת באיזה ארגון שמנסה להראות לתיירים את הצד היפה של הישראלים באמצעות אירוח לארוחת שישי. מדובר בפרויקט לא דתי (תודה לאלות). אני אמרתי שאני מוכנה לבשל, אבל מארחות אצלה. פרסמנו ארוחה טבעונית עם כלבה ושלושה חתולים. הערב יש לנו ארבעה אורחים.

את רוב הבישול נעשה אצלה, אבל קשה לי לבשל בלי התבלינים שלי והסכינים שלי שאר כל ה-ים שלי.. אז המקרר שלי נראה כרגע כך:

בתפריט

ראשונות:

- סלט חסה ואפונה 

- סלט עדשים שחורות וקוביות בטטה

- חומוס + טחינה (קנויים)

- עלי גפן (עם רוטב חמצמץ טבעוני שמזכיר קצת יוגורט ליד)

- כרוביות בציפוי

- מלפפונים כבושים (קנויים ביתיים מיפו)

- פיתות טריות משובחות אל-דרום-תל-אביב (ולא של סופרמרקט)

- חלה 

עיקריות:

- שולבטו

- טופו בתרד ותפ"א

- פתיתים ברוטב פיטיות

- שעועית ירוקה מוקפצת

- ירקות בתנור

- ספגטי עם פסטו (למתקשים :)

קינוחה:

- סורבאים (היה אמור להיות אשכוליות קמפרי ומשמש, לא בדקתי מה נקנה בסוף)

- קוביות חלווה

בשתייה יש אינסוף קל ומים ובירה (ישראלית) ויינות (ישראלים).

אני חושדת שאולי לא הקשבנו היטב כשאמרו לנו שהקטע החשוב אינו האוכל.. אבל איזו ארוחה ישראלית היא ארוחה בה לא חשוב האוכל?! 

איפה היינו?

וכמה זה עלה לי?

או לחילופין - זהו לפחות 5 צמחים שונים.

חג גאווה שמח!

עדכון: לאור הזיהוי הכה סוחף שלכן, הפארק שהיינו בו היה פארק אריאל שרון (לשעבר חירייה).. להלן תמונה עם שמות.

חוצמזה הכל בשגרה. עובדת יותר מידי. מקטרת הרבה. וחם. די חם פה סביב.

כן כן, לא כתבתי, לא החלפתי תמונת שנוטובות, לא סיפרתי איך היה ואיך חזרתי.. אני בלוגרית איומה. 

היה עמוס ונעים ומעניין ולחוץ ומלא מנוחה וארוך מידי וקצר. מלא חוויות, הידוק קשרים ישנים ויצירת חדשים. הכל תלוי על איזה חלק משלוש הטיולים שאני דוחסת לקצת יותר משבועיים כשאני בארה"ב מסתכלים. חזרתי לשם שינוי ובאופן לגמרי בלתי צפוי רק עם ג'ט לג קל ולא חולה. אני טוענת שזה הכל בזכות הקייל (מתכון מומלץ בחום, קוקוס לא ממותק כמובן). 

עזבו אתכן טיול, התכנסנו כאן לשאלה הרבה יותר חשובה, קיומית למעשה. המחברת הקבועה שלי עומדת להסתיים ואני לא בטוחה איזו אני רוצה להתחיל.

צמצמתי לשלוש קומבינציות. כולן מחברות שורה. הימנית בעיני גם יפה וגם מתוקית ויש לה מקום מובנה לתאריך (שזה יתרון וחסרון באחד). מנגד אין לה שום אמצעי סגירה (שזה ממש מוזר). האמצעית מחכה לי כבר נצח (יש לה גם אחות סגולה שגם ממתינה). זה חשוב כי מתישהו הגומי שלה יחליט להחזיר את נשמתו לבורא הגומיות. היא גם כמובן יפה ו"נקייה" מאד. כמעט קלאסית. השמאלית נסגרת עם מגנט שזו סטייה שלי, וגם היא יתרון וחסרון כי זה מגניב, אך גם מגביל מלהכניס פתקים ושטויות במחברת.

והחיים? עדיין מתאוששת מאחרי החגים. כל עוד אני עסוקה בכגון אילו מצבי כנראה טוב. יש עוד קצת זמן. עצות ודעות מנומקות (או כלל לא) בבקשה!

סליחה, דילגתי על כל חוויות דיסי כתיירת ועל שלל מקומות, חוויות ותמונות נפלאות.. עברתי ניויורקה וזה היה הנוף שלי לרגע קל. 

להתראות עיר אהובה, מחר אני נפרדת ממך שוב, ממשיכה להתרחק מתל אביב אהובתי הנצחית לה אני שומרת אמונים אפילו כאן. להתרחק מהבית. 

סופים של ימים ארוכים אינסופית מזכירים לי כמה אני מתגעגעת להתכרבל בביתי הקט עם החיות המאד אישיות שלי ולהתעלם מהעולם בלי לצאת מהבית. אני לא מקטרת. היה יום לא פחות ממדהים במומה שהוא ללא עוררין המוזיאון האהוב עליי בעולם. מצאתי מסעדה קוראנית טבעונית נהדרת. הפגנתי חוש התמצאות של עירונית אמיתית (בניגוד לנסיעה בין שכונות בדיסי, מנהטן רגלית נהירה לי לגמרי). 

פשוט ארה"ב פעם שנייה בחצי שנה זה קצת הרבה לי ואני מזדהה כרגע עם אריק.

הידד!

התמונה תוחלף לגרסה מפורטת אחרי שהאורחות פה יקבלו את שלהן.

נשיקות ושנה נהדרת (ומלאת סופשים יעילים במיוחד)