לא רכשתי כלום בשישי של אחרי ת'נקס גיבינג או בסייבר השני. ולא שלא ניסיתי. קשה לומר שהתאמצתי, אבל ככה בהצצות מידי פעם לראות אם אני מפספסת משהו שאצטער עליו מאוחר יותר.. אפילו ספר לקינדל לא נמצא לרפואה.

האומנם הג'ירפה הפכה חבורותיה ואם כן, איך היא נראית עכשיו?!

וחוצמזה אני שוב במצוקת סדרות קשה. אני אפילו רואה שתי סדרות בקצב שלהם בביביסי פלייר (מתחזה לבריטית עם פרוקסי,  The Missing שמרפרת בצורה רופפת להעלמותה של הילדה מדלן מקאן בפורטוגל והעונה השנייה של The Fall).

כשעבדתי במשרד, נהגתי להפוך בין ימי שני לימי שלישי. זה קרה לי כמובן בלי מתכוון. עבדתי יום שלם חושבת ששלישי בעוד למעשה יום שני ואיפושהו אחה"צ הייתי מגלה שוב שבכלל שני ונותר עוד חלק מרכזי מהשבוע לעבוד; או שעבדתי ביום שלישי מאמינה שיום שני ופתאום גיליתי שנותרו לי רק עוד יומיים לקראת סופהשבוע, הידד. אני לא יודעת למה זה קרה לי ולמה עם ימי שני ושלישי דווקא, אבל כך זה היה. לזכותי שלרוב הימים בשבוע, ודאי כשעובדים במשרד חמישה ימים בשבוע, אין סימנים מטרימים ברורים.

היום קמתי ליום שבת. ישנתי עד ממש מאוחר בשבילי (כן, זה שהלכתי לישון בארבע ודאי תרם לזה) ואיכשהו בראשי דילגתי על שישי. הפעם אני חייבת להודות שלא חסרו סימנים מטרימים. קמתי, הצצתי החוצה, אמרתי לעצמי שסתם הבטיחו גשם בשבת ובכלל אפשר לבלות כדרכנו בגינה בשבת בבוקר. אספתי את כשכושי ויצאנו. ליד הדלת חיכה לי עיתון. הרמתי גבה ותהיתי אם השכנים (אנחנו שני מנויי הארץ בבניין) קיבלו אולי שני עיתונים והעלו לי. אם הייתי יוצאת עם טלפון הייתי שולחת להם שאלה על זה, אבל אני לא. יצאנו וליד ביה"ס היסודי, שבחורשה מאחוריו אנחנו נוהגים לבלות בשבת, היו המוני הורים וילדים. זה לא גרם לי להבין ששישי. הנחתי שיש יומולדת או משהו. לא התקרבנו, פנינו לגישה האחורית לחורשה ובסופו של דבר ישבנו בגינה הסמוכה שאנחנו לא מרבים להגיע אליה כי היא היתה ריקה. אני אדם מאד סוציאלי כשאני קמה. הכשכוש טייל ואני התקדמתי בספר. בדרכנו חזרה פגשנו מודדי כבישים (או מה שהם מודדים האנשים עם מכשירי המדידה המוזרים בצהוב) וחשבתי לעצמי - באמת? בשבת? אולי כי פחות סואן בשבת? מוזר. עדיין לא חשדתי. בהמשך שוב היו ילדי גנים בחוץ והמוני הורים. באמת שלא הבנתי מה כל הללו עושים כאן בשבת וניסיתי להזכר איזה חג או הרשמה מיוחדת עשויים היו לגרום לגנים לפתוח בשבת. ניכר שאני לא נוטה לתת לעובדות לבלבל אותי.. רק כמה מאות מטרים משם, כמעט בחזרה בבית, הבנתי פתאום שבכלל שישי היום ושאם אני רוצה לצאת לקניות עדיף שאזדרז.

הגעתי הביתה, הכנסתי את העיתון עם חיוך, והתיישבתי לספר פה על הימים המאופסים במיוחד שעוברים עליי.

עכשיו כבר יורד גשם ואני בעיקר שמחה שכבר בישלתי אתמול, כך שכל שנותר מסידורי שישי הוא כביסה ואולי לחזור לאתגר הרשת הביתית שחזר/התחדש כי שדרגתי את הלנובו ל-8.1.

שב"ש

נ.ב. אחת הסיבות שהלכתי לישון כה מאוחר היתה שחיפשתי לסטלה מתכון מרק פיטיות נושן שלי ולא מצאתי, ואז נברתי בחיפוש אחר אלבום הבישול שלי (זוכרות?). בטיול היום חשבתי שאולי חמש שנים אחרי הגיע הזמן לבדוק אילו מהמתכונים הצלחתי לטבען ולהכין אחד חדש כזה "revisited".

או שקולדפליי שחררו וידאו שמאד מבין התנהגויות שטנה נגד אנשים שמנים והמסקנה שלו היא שלבד, בחושך, בצד, כך שלא יפריעו לכולם בעיניים, הם יכולים למצוא זה את זה ולהפליג את האופק (רצוי רחוק מכאן) וכל זה באיצטלא של שיר אהבה מחבק.

מתכוננים? מכינים את הבית לאורחים או לביקור הורים? מסדרים לקראת העוזרת? מכינים אוכל במקפיא לקראת נסיעה (לילדים) או אישפוז (לא עלינו) או .. לא'ידעת למה.

אני מכינה את הבית מזה זמן מה. אני לא בטוחה בדיוק מתי זה התחיל. אין שום דבר צפוי. כלומר במאי אני טסה לעשרה ימים (היפ היפ), אבל אפ'חד לא יגור פה וממילא מי שהזמנתי לנצל את מבצרי הריק, לא יאכלו את האוכל שאני צוברת ולא יבחינו כלל בסדר העמוק המופתי (שערימות אינסופיות של דברים שטרם נמצא להם מקום ראוי וטרם נזרקו מסתירים היטב).

המקפיא שלי כבר מדוגם. אתמול השתלטתי עם חלקים ניכרים מהמקרר (כלומר על מגירת הירקות, אבל כיוון שהיו בה המוני אגוזים, זרעונים ופירות יבשים שקיבלו כל אחד קופסה אישית משלו ועברו מדף, זה נראה כמו המקרר). מדף התבניות מסודר לרגע קל (אין סיכוי שמה שעשיתי שם יחזיק מעמד אפילו הוצאת תבנית אחת. בפעם הבאה זה שוב קורס). כל העיתונים הישנים כולל מוספים שאני אוגרת כבר חודשים נזרקו. אני אפילו מתכננת להעביר את המעיל לארון.

היום הייתי אצל שיננית (חדשה) שהמליצה על הירקן הסמוך, אז למרות שעשיתי קניות בשלישי (חוויה בפני עצמה), קפצתי וקניתי פלפלים לקלייה ועגבניות שרי לייבוש (כי הנתנייתית קנתה לי עוד קופסאות זכוכית דקה כמו שאני אוהבת ועכשיו אין מספיק מקום בארון, אז צריך למלא חלק מהן). קניתי גם סלרי עלים שאני אמורה לקלוף ולקצוץ (תלוי איזה חלק) ולהקפיא.. כתמיד חדר העבודה נותר אחרון, אבל כבר יש לי כמה תוכניות גם בשבילו.

אל תגידו לי שזה פסח. אני לא שומרת פסח. אני מרגישה כאילו שאני מתכוננת למות ושמישהו יבוא וייתן ציון לרמת הדיגום שהותרתי בו את הבית, לכאורה כך חייתי כל הזמן. ממתי לכל הרוחות דיגום הבית הוא שמדרג אותי? אני זו שדרסו אותה בעוד המטבח שלה בחורבה אחרי ניסוי סופגניות לחנוכה. אז נכון, אני לא נוסעת נסיעות ארוכות בלי לרחוץ כלים לפני. כבר ציינתי שקרקוב משתלט לי על החיים. ניכר שזה עובד. אבל באמת? לייבש עגבניות? לא הגזמתי קצת?

בבקשה תשקרו לי.

תגידו שאתם מכירים את זה ואני לא הפסיכית היחידה.

תודה

פוסט סיכום זמני בעיקר בשבילי עם שיחות באורך אינסופי ורפרנסים לאינסוף דברים שאין פה. אני הייתי מדלגת.

סטלה הופיע בחיי ב-8 בדצמבר ולא הותיר מספיק רושם על מנת שלא אמחק (שומרת סדרתית) את ההתכתבות הראשונית שלנו באוקיי מהמייל שלי. האזכור הראשון שלו פה הוא מחודש אחרי, ב-9 בינואר. בשלב הזה כבר דיברנו אינסוף.

יש לו בתזוג רשמית אחת והם מנהלים קשר פתוח בלתי מובן (בכל כך הרבה יותר מובנים מהקטע של הפתוח).יש לו לא מעט ידידות וחבר אחד ויחיד שפגשתי ביום ראשון האחרון. אנחנו מדברים-מתכתבים באופן רציף כמעט בכל שעות הערות שלנו. נפח הקשר עלה בהדרגה לא ממש הדרגתית. זה הקטע שלי. זה החלק שהוא "נתן" בבנייה של המשולש.

סטלה רגיש אליי ברמות שבעז היה רגיש אליי. הוא היה רואה בזה מחמאה אדירה (בצדק), אבל אני לא אתן לו אותה. הוא קולט עליי דברים בשתי מילים קצרות של התכתבות ואני באמת לרוב לא מבינה איך. זה לא נובע מהבנה. זה נובע מהתבוננות. יש לנו קשר מוזר ונעים ולוקה בחסר. הוא נותן ונעדר ושופע מסרים סותרים לרוב.

אני אסביר לך מה אני לא מבין

כמו שאת יודעת יש לי המון ידידות ורבות מהן מתייעצות איתי לגבי בנים

האמת שהיום פחות

[אני: "בנים" :)]

בשנות העשרים שלי זה היה הדבר

בתקופה שבנים היו בנים

אני הייתי הבן שמבין בנות

בקיצור, הרבה פעמים נתקלתי במערכות יחסים של רכבת הרים

אבל זה היה באמת בגלל שהבנים היו משחקים בלכי ושובי ואני לא יודע ואני אוהב אותך ואת מבלבלת אותי ואני לא יודע מה אני רוצה ואני רוצה אותך ואני צריך אותך ואני לא צריך אף אחד ובעצם ההיא מהעבודה נראית לי חמודה.

ואני באמת שמשתדל להיות כל כך פשוט

וישיר

ואמיתי

ולשים הכל על השולחן

כדי שלא תצטרכי לשבת בבית ולשאול למה התכוונתי כשאמרתי וואטאבר

שיהיה לך ברור מראש ואם לא ברור לך שתרגישי בנוח פשוט לשאול אותי

ברביעי האחרון החלטנו על צינון חלקי. אם אדייק סטלה ביקש ואני הסכמתי מיד מתוך הבנה שזה טוב (גם) לי. פרופורציות אם תרצו. אני בהיותי אדם מאוזן ומיושב בדעתי לקחתי צעד לאחור ואני לא יוזמת יותר שיחות. השיחה שאשים פה היא הראשונה שיזמתי מאז. מעבר לזה התנתקתי. גם בשיחות שיש לנו, אני לא פט המתמסרת-החייכנית-והמקסימה.הוא טוען שהוא סובל מתסמיני גמילה. שאפשר להגמל הדרגתית. אני פשוט עניתי לא.

בראשון היינו שם, החבר היחיד ואני. הרגשתי רע בסוף הערב. ממש רע. שני הדבילים לא הבינו, למרות שכמו שכתבתי לדיטי "אני חושבת שמלבד להזמין שלט ניאון שיהבהב מעל ראשי ויאמר חולה (חולה חולה), עשיתי הכל". בהתאם אתמול בבוקר הוא לא התקשר או כתב ולא בדק מה איתי, וגרם לעוד צניחת רכבת הרים, אבל חשוב מזה לראשונה למחשבות אמיתיות על ניתוק הקשר. מסתבר שפיתחתי מעט רצון שרידה משלי, בניגוד למה שילד אמר עליי. לא מספיק כדי לעשות משהו, אבל הכל מתחיל במחשבה.

אתמול היה עוד יום שיחות אינסופיות. ווסטאפ ולצאת מהרצאה לדבר איתי ועוד ווטסאפ וטלפון. המון המון שעות טלפון. ואז עוד IM. השיחה הזו ב-IM זו השיחה הרביעית או החמישית (או אולי השישית, אני לא בטוחה איך מפרידים חלק מהן) לאתמול. אתמול לראשונה ביחסינו הוא גם צעק עליי. לא ממש צעק. רק ניסה לקבל יותר ממני בעוד אני עונה מין "טוב" אוטומטי על כל מה שיש לו לומר. אתמול לראשונה ביחסינו הוא הבין מהי רכבת הרים ומה הוא עושה לי.  אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. בחיי.

זה הפוסט הלא מחמיא השני שהוא גורם לי לפרסם. והערת הקדמה אחרונה - להגנת שנינו על הקטעים הלא מבינים בשיחה, שנינו כבר שחוטים מעייפות.

ני (23:15) :
פה?
יש לי שאלה קטנה

סטלה (23:16) :
שאלי
אני כבר שב

ני (23:16) :
למה יצאת היום מהרצאה בשביל לדבר איתי?

סטלה (23:37) :
כי רציתי לשמוע מה קורה איתך

ני (23:37) :
אבל דיברנו בווטסאפ

סטלה (23:41) :
אז מה?

ני (23:41) :
אז אתה לא נוהג לצאת באמצע הרצאות לדבר איתי אם כלום לא קרה
ופתאום הבנתי שלא קרה
או שלא הבנתי שקרה

סטלה (23:42) :
אני לא זוכר בדיוק למה
אני רק זוכר שרציתי לדבר
אולי זה היה משהו שכתבת לי
אולי חלק מהכמיהה ההיא לתקשורת

ני (23:42) :
אתה יכול להסתכל רגע?
זה קצת מציק לי

סטלה (23:42) :
מה מציק לך?

ני (23:43) :
אני אומר לך
אבל אתה לא תאהב את זה
וגם לא תסכים איתי
אתה חושב שאתה משדר אחידות
ואני אומרת
היום
אמרת שאתה מתגעגע
ושאתה אוהב
(וואו, לגמרי לא ראיתי את זה בא)
ואז
שאתה רוצה לראות ולבוא
לא משנה שהצגת את זה בהתחלה כבא לראות אותך ואז הבנתי שאני על הדרך

ואז
המחשבה שיש לך שני חלונות* גררה מיד את התגובה - חמוד
כאילו אל תתרגלי מידי שרוצים אותך פה
את בסדר לזמן מוגבל
תנשמי עמוק ותכנסי לפינה שלך
ואני מנסה להבין מה גרם לך ליותר
ומה לפחות

והיום משהו גרם לך לדבר איתי
ואני לא יודעת מה
כלומר לצאת מהרצאה ולדבר
לא לעבוד ולדבר על הדרך

סטלה (23:46) :
את בסדר לזמן מוגבל?
ככה את רואה אותי?
זה מה שאני משדר לך?
אדוני ישמור

סטלה (23:48) :
מותקית
מה זה לא הייתי רוצה להיות במקומך

ני (23:49) :
אני חושבת שמיצינו את תמת את דפוקה להיום
באמת

סטלה (23:49) :
מי מדבר עלייך???
אני מדבר עלי אם לא הבנת

סטלה (23:50) :
אני עושה משהו לא טוב

סטלה (23:51) :
יש משהו דפוק ומתנשא ושתלטן ופלייר באיך שאני עובר

סטלה (23:52) :
כשאמרתי לך מניאק אבל אחלה סקס זה היה חצי בצחוק

אז הנה החצי השני

ני (23:53) :
אני לא חושבת שאתה מניאק

סטלה (23:53) :
עוד לא

ני (23:54) :
בשביל מישהי מעורערת אני יציבה בדעותיי ברמות מרשימות

סטלה (23:54) :
אבל אם אני הייתי ברכבת הרים בגלל מסרים סותרים שמישהו מעביר לי
באיזשהו שלב באחת הנפילות הייתי חושבת שהוא מניאק

ני (23:54) :
מזל שאני לא אתה

סטלה (23:55) :
כן

ני (23:56) :
אני לא מבינה
אני לא חושבת שאתה מניאק כי אני מבינה שככה אתה עובד, אפילו שאני לא מבינה
אני לדוגמה לגמרי לא מבינה את הצורך או הרצון בדייט היום
לא מבינה מה זה היה נותן אם היה מוצלח

סטלה (23:58) :
אני יכול לומר לך שספציפית עניין הלפגוש אותך בשישי כבר היה לי בראש עוד יום קודם ולא הספקתי לומר לך אז זה היה מקרי

ני (23:58) :
הנאמנות שלי מוחלטת, לאנשים, למותגים, לחנויות
מה היה מקרי? שסיפרת לי היום? שאמרת לי ביחד עם הלהתגעגע?

סטלה (23:59) :
ואני יכול לומר לך שעניין השישי וגם שבת זה משהו שמתאים לך לרצות בהיותך את ואילו אני מנסה כידוע בימים אלו להוריד קצת מהאינטנסיביות
שסיפרתי לך היום

ני (0:00) :
אני מאבדת חברים שאחת משתי דרכים
האחת היא שהם מאבדים אותי כי הם מחליטים שהם עושים דברים אחרים, כמו להתחתן, לעשות ילדים ולדבר רק על כביסות, בייביסיטר ומשכנתא
השניה היא שהם מאכזבים אותי
כל עוד הראשון לא קורה, והשני לא קורה באופן חד מידי או בצורה ממש נבזית, הם יהיו איתי לנצח
באיזון כזה או אחר, שהרבה ממנו אינטנסיבי למדי
אני לא מבינה את הרצון או הצורך לפגוש עוד ועוד
אוסף החברים שלי כל כך מוצלח ולקח לי כל כך הרבה זמן לבנות אותו
אני לא מבינה את הדרך שלך
אני לא מבינה את ההתפעלות מזה שאנחנו מזדיינים. זה כזה פריפריאלי ולא חשוב
ביקשת כנות מוחלטת וקיבלת אותה
את הפגיעות הזו שאתה שוב ושוב מוכיח שהיא שם
ואתה מתפעל מהזיונים? במת?
מה נתן הדייט היום?

סטלה (0:04) :
אני מתפעל מהשילוב של מה שאת מפקידה בידי.
מה הוא נתן? אני לא בטוח שאני מבין את השאלה

ני (0:05) :
שילוב?

סטלה (0:05) :
אני לא ארבה
לא אספת אותי כי אני אוכל לך את הבישולים

ני (0:05) :
לא אספתי אותך בכלל
הופעת והתעקשת להשאר
אם תרצה, קצת כמו הילד
הוא אגב יכול להיות (שמו של הארבה) או הארבה. לא ארבה סתם

סטלה (0:07) :
הוא הארבה

סטלה (0:08) :
אני לא איזה ארבה
זה מה שהתכוונתי

ני (0:08) :
אני לא מבינה מה אתה אומר
(שמו של הארבה) רצה להיות הרבה יותר מסתם ארבה
הוא פשוט לא התאים לי

סטלה (0:08) :
אני מדבר עלייך
אני מתפעל ממך
לא ממנו
ברור שהוא ירצה יותר
את אלופה

ני (0:09) :
אלופה שרוצים ממנה מרחק ומינונים
אני באמת לא מבינה לא מה זה שילוב ולא ממה אתה מתפעל

סטלה (0:09) :
זה אני
מישהו אמר שאני כזה מושלם?
גם לי יש את הבעיות שלי
אחת מהן
אגב
אם אנחנו כבר שם
היא הצורך בגיוון
גם כשהמגוון מאד לא אחיד באיכותו
סליחה על החפצון

סטלה (0:11) :
אם יהיו לי בבית עוגיות הום מייד יחד עם עוגיות תעשיתיות עבשות בנות שבועיים אני אוכל את שני הסוגים בלי להתבלבל בכלל

ני (0:13) :
והשילוב שאני מפקידה בידיך?

סטלה (0:14) :
את נוהגת בי כחבר טוב
וגם כמאהב
או אולי
את מדברת איתי כאילו אנחנו לא שוכבים ושוכבת איתי כאילו אנחנו לא מדברים

(יודעת מה הרפרנס?)

ני (0:16) :
לא
או שאני עייפה מידי
כן, גם אני עייפה לפעמים

סטלה (0:16) :
רמז?

ני (0:16) :
אני רק לא נותנת לזה להפריע לי

סטלה (0:16) :
או שאין לך כוח

ני (0:17) :
בוא ננסה

סטלה (0:17) :
בן גוריון

ני (0:18) :
מלחמה היא שלום
זה לא נכון

סטלה (0:18) :
לא

ני (0:18) :
אני לא שוכבת איתך כאילו אנחנו לא מדברים

סטלה (0:18) :
ולא ידעתי שהוא אמר את זה

ני (0:18) :
כן כן, הבנתי
הוא לא
זה ארוול אהובי

סטלה (0:18) :
כן

ני (0:18) :
מותק

סטלה (0:18) :
חשבתי שהוא ציטט או משהו

ני (0:18) :
אני שוכבת איתך כאילו אנחנו מדברים על הכל
זה לא ברור לך?

סטלה (0:19) :
לא
זה לא
אבל לא שכבנו כבר המון זמן

ני (0:19) :
זה נכון
ואיך מתגעגע ורוצה תקשורת משתלב לך היטב עם להוריד קצת מהאינטנסיביות?
אם אנחנו כבר ברגעי כנות נדירים של הסבר עצמי
(בלי שביב זלזול)

סטלה (0:21) :
עלינו להלחם בספר הלבן כאילו אין גרמנים ובגרמנים כאילו אין ספר לבן

ני (0:21) :
ובמילותיך אתה?
אתה נלחם בגעגוע אליי?

סטלה (0:22) :
לא
זה מה שהוא אמר

ני (0:22) :
געגוע זה רע?

סטלה (0:22) :
עוד לא עניתי למה ששאלת

סטלה (0:23) :
לשאלתך
אולי זה לא משתלב יותר מדי טוב
אבל להוריד אינטנסיביות אין משמעו לא לדבר
משמעו לא לדבר שש פעמים ביום
אופס
נראה לי שלא כל כך הלך היום

ני (0:24) :
אופס
תתקשרי לפני שהורדתי את המעיל, עכבר** עלק
אני חושבת שההישג הכי גדול שלי להיום זה שהצלחתי לשקף לך רכבת הרים
הבעיה שבמקום לקחת את זה למקומות בונים ופורים אתה נכנס לסרטים משלך ולאמירות אני מניאק, או אני עובר כמניאק, או שיום אחד תשנאי אותי

סטלה (0:26) :
מה זה מקומות בונים?
הפריני נא.

ני (0:27) :
מקומות בונים זה כאלה שמשקפים מה אתה עובר ומה אתה מרגיש, כדי שתיווצר יציבות
אתה יודע את זה, הסברת לי את זה בעצמך

סטלה (0:27) :
אחד לא סותר את השני
אני מזועזע ממה שקורה עכשיו
בלי קשר לאם ואיך נתקן או אתקן

ני (0:28) :
רק כדי למצות את הדיון הקודם - לשילוב ההוא - של כנות, חברות וסקס קוראים בעברית זוגיות
אני מנסה לבנות אחת
ואתה לא
וזה ידוע

מזועזע ממה שקורה עכשיו?
מה קורה?

סטלה (0:29) :
מאיך שאני עובר

ני (0:29) :
ברוך הבא לעולם שלי
זה לא קורה עכשיו
זה קורה כבר כמה חודשים
אני סופסוף מצליחה להראות לך את זה
אבל יש לנו אינסוף הבנות שונות של מציאות
אני פשוט לא מבינה איך יכולת לא להבין שלא הרגשתי טוב
אני מאמינה לך
כי זה אתה ואני סומכת עליו ומאמינה לכל מה שתאמר
טוב נו, כמעט

ני (0:33) :
אסור לגלות את המנטרה
דונגה, זאת המנטרה

סטלה (0:33) :
דונגה?

ני (0:33) :
דונגה דונגה דונגה

סטלה (0:34) :
מה זו המנטרה הזו?

ני (0:34) :
זה ממערכון ישן
אני פשוט מסיתה את דעתך שלא תשים לב לשאלה החשובה שטמנתי לך במילותיי קודם
והנה אני הורסת לעצמי

סטלה (0:35) :
מהי השאלה החשובה?

ני (0:36) :
למה אני לא מאמינה
או אולי יותר מדויק על מה אני לא סומכת

סטלה (0:36) :
לא חשבתי שזו שאלה חשובה

ני (0:36) :
אתה עייף מותק?

סטלה (0:37) :
הנחתי שזה משהו כמו אם אני אומר לך שהעולם הוא שטוח
עייף עכוז

ני (0:37) :
הנחת

סטלה (0:37) :
אבל יש עוד 400

ני (0:37) :
mother of all fuckups
המודעות המגניבה שלי כל פעם גורמת לך לנסות להניח שאני אדם רציונאלי
זה חמוד

סטלה (0:39) :
היא אכן מגניבה

ני (0:39) :
היא אכן מתקיימת עצמאית מהאדם האמוציונלי שהוא אני
אני יכולה לפרסם את השיחה הזו בבלוג? אני חושבת שאני רוצה להזכר בה פעם
למעשה רק ההפרדה מאפשרת לי את המודעות הזו. נראה לי

סטלה (0:41) :
עם שינויים מתבקשים?
לא רוצה לקרוא שאני עייף עכוז

ני (0:41) :
ברור, לא עלה בדעתי שצריך לפרט
זה דווקא חמוד

סטלה (0:42) :
(יוצא מנקודת הנחה שיום אחד תרצי שאקרא את הבלוג)

ני (0:42) :
בעיקר עם שיחת גדלים ורכיבה מאתמול
יוצא מנקודת הנחה שגויה
ואין לך זמן לקרוא אותו
יש לי פוסטים מיולי 2006
אתה יודע כמה קשקשת זה?

סטלה (0:43) :
נבר סיי נבר
ואני לא אקרא את כולו כולו כולו
לא קוראים לי מותק

ני (0:44) :
שני פוסטים לא נתת לי ואתה רוצה שאתן לך אותי מעבר למה שעכשיו על מגש מ-2006
לא קוראים לך מותק?

סטלה (0:44) :
אני לא את

ני (0:45) :
אבדתי אותך

סטלה (0:45) :
אני לא את ולכן לא אקרא בלוג שלם מ2006

ני (0:45) :
אה

סטלה (0:45) :
זה משהו שמתאים לך לעשות

ני (0:45) :
ודאי
אני מתחילה מההתחלה כשאני מוצאת בלוגים שאני אוהבת
ואז אני מספרת לבעל/ת הבלוג שידעו מי מחטט להם בהיסטוריה
אבל כן קוראים לך מותק

מותק

סטלה (0:47) :
טוב מותק
יש לי עוד
200
דברימים
ואני שפוך
בפא דגושה

ני (0:47) :
זה לא עובד בדגושה
אז בלי לפתח את הנושא רק רציתי לציין שנכשלת בהתמודדות עם הידע שלי בהליכה, לפי התיאור שלך
ושאני אלופת ההחלטות
כך שאם ישבתי בחוסר אונים 20 דקות בלי להחליט
תדע שזה מעיד על מצוקה אמיתית
אני זוכרת את הפעם הקודמת שזה קרה לי
וזה לפני 8-9 שנים
200 מהירים לך

סטלה (0:49) :
הידע שלך בהליכה?

ני (0:49) :
פרידה, ללכת בזמן, לעוף הביתה ולתת למארחים שלי ללכת לישון

סטלה (0:49) :
קשה לי לא לפתוח את הנושא
אבל לא תהיה ברירה

ני (0:49) :
לא פתחנו עוד דברים היום

סטלה (0:49) :
אפשר לדבר על זה בהזדמנות אחרת?

ני (0:50) :
תמיד יש את מחרתיים

סטלה (0:50) :
חמוד
מאד
מאד

ני (0:50) :
אמרתי לך שאני כבר לא יודעת מתי זה ציני ומתי אמיתי
זה כיף לדבר איתך כשאתה שפוך
אני יכולה לומר שנתתי לך את כל הרמזים כדי שתשאל, תחקור, תבין
ואני יודעת שאתה תפספס***
*:

סטלה (0:51) :
העיקר שאת נהנית
:*
לילה

ני (0:51) :
טוב

* שני חלונות זמן פנויים בסופש שלכאורה הוא יכול לבקר אותי בשניהם
** בשיחה שבה החלטנו להוריד מינונים אני אמרתי ש"הגזמנו קצת" והוא צחק עליי שזה כמו העכבר במדבר שאומר לפיל "כמה אבק אנחנו עושים"

*** שלחתי מייל סיכום עם הדברים שאולי נרצה פעם לדבר עליהם. כי כזה הקשר שלנו. חופר ולא בורח.