אני מנסה להזכר מתי עשיתי את המהפך שלי בתחומי עניין ובקניות. בחלק מהכסף שקיבלתי בבת המצווה רכשתי המוני עגילים (לא הייתי זוכרת את זה אילמלא תגובתה ההמומה והנזעמת של אימי). כטינאייג'רית כבר לא התעניינתי בבגדים ובתכשיטים (או באיפור או במריחים - לא לריח ולא למריחה). אני מנסה להזכר אם אי פעם התעניינתי בבגדים. אני חושבת שהתשובה היא לא.

אני עורכת את כל הדיון הזה עם עצמי כי אתמול מצאתי תנור שקורץ לי. החבר היחסית קטן הזה אני מקווה יהיה חלק מהסטודיו אולי פעם אתחיל לצבוע  ולאבזר. הוא זקוק לחשמל חד פאזי (הידד), שקע בודד של 17 אמפר והוא עולה קצת פחות מ-6,000 ש"ח.

תנור!!1

לכל מי שאני מכירה ודיברתי איתו ולכל מי שהם מכירים ודיברו איתו היום (כולל כמובן) היה היום יום רע, הזוי, מהסרטים, עימותי ומשובש.

הנה כמה דברים בלתי צפויים שקרו היום בסדר אקראי..

- התאמנתי בלצייר עץ (וחתול עליו, נדנדה ממנו, מקווה מים קטון לצידו ובו עוף מים.. וצפרדע)

- קניתי ספר תנ"ך

- נכנסתי לעימות חריף עם הבוס "הטוב" שלי

- קבלתי הרצאה ארוכה (אך "לא ביקורתית" או "שופטת", "חלילה") על אחריות וכלבים

- אמא שלי אמרה לי שעלה לי השתן לראש (ונוסף להכל לא השתמשה נכון בביטוי)

- קראתי על תזונת 80-10-10 (בעודי מנשנשת שקית במבה עד תומה)

- חתולי נתנה לי למלא לה את הקערה בעודה בגובה למולה וללטף אותה קלות בזמן שהיא אוכלת

- הזמינו ממני (הטבעונית) קרמבו

עוד היום גם..

- מצאו אותי נחמדה במיוחד ("אם לא הייתי נשוי")

- הקשיבו לי ארוכות

- וחשבו שאני כריזמטית ונודניקית ("חשבתי שהסכמנו שאת לא מפריעה לי להחמיא לך", "אמרתי כריזמה אז אמרתי

  כריזמה, נודניקית").

ברור שיש סיפור מאחורי כל אחד מאלה. אולי פעם אספר פה את חלקם. בעודי בענייני הבטחות על תנאי, אספר שבישלתי היטב את החובזה; סיננתי וקצצתי; ואז טיגנתי אותה קצת עם בצל מטוגן ("שקוף"), מלח, מיץ לימון. יצא אחלה (לבד, על לחוח לא מוצלח וכהעשרה לרוטב אלאוליו). לאור דרישות העם תעדתי וצילמתי. מי יודע, אולי אם אמצא כוחות ואעלה פה פוסט בישול.

היום נסעתי לי לקניון רמת אביב לחנות שאת שמה לא אזכיר, אציין רק שהוא מתחיל באיי.

באתי, נגשתי לקופה, הסברתי בדיוק מה אני רוצה וניסיתי לשלם כמעט 12,000 ש"ח על מק חדש ונאה שמסכו מדהים וישמח (ויתסכל אותי לא פחות לפחות בהתחלה) עוד חודשים ארוכים. לקח להם זמן להבין מה אני רוצה ואיך זה שאני באה לא מלווה במוכר אלא פשוט יודעת מה אני רוצה. כשחצינו את החלק הזה (לקח זמן) הגענו לשלב שבו הם הבינו שאני משלמת בכרטיס אשראי של חברה שאינו על שמי. הם לא יודעים להעביר כרטיס כזה. לשוחח עם מי שהכרטיס על שמו זה לא מספיק. אי אפשר להזמין באתר שלהם כי זה נורא הגיוני להם שהתצורה (ההמורחבת) שאני רוצה היא מק"ט מיוחד שאינו אפשרי להזמין בנט. טבעי אפילו. אני יכולה להזמין בטלפון בראשון וזה (כנראה) יעבור. לא, הם לא יכולים להעביר את זה כעסקה טלפונית. הדבר הכי קרוב לפתרון שהציעו לי היה שאשלם עשרה אחוזים מהמחיר ואצטייד מראש בבוס שלי איתי על מנת לאסוף את המחשב. כאילו אני ילדה והוא אבי. אותו בוס שאתמול פגשתי בפעם הרביעית מאז שאני עובדת שם (שנה פלוס). אה הא. כבר הוא בא איתי. המוכר לפחות התנצל והיה לו לא נעים. למנהל (אליו הגעתי בעידודו הנמרץ של סטלה) היה כל כך מיותר הזמן שהוא בזבז עליי וכל כך טבעי להפסיד אותי כלקוחה (נאום המק"טים בא ממנו) שזה היה ממש מעלף לראות.

משם המשכתי לבאג. החנות עמוסה. המוכר נחמד. מבין  מיד מה אני רוצה. מתנצל שהוא צריך לוודא שהוא יכול לתת לי את התצורה שאני רוצה כי אין אותה באינטרנט (דהה). קובעים שאני יוצאת לקפה וחוזרת עוד עשר דקות. אני חוזרת והוא מוכר לאיזה זוג לנובו קטן וחמוד. מי שלידו משעשע אותי בינתיים בסמול טוק. לקח הרבה יותר זמן. כשהגענו לשלב האשראי הבעייתי לקחו שתי שיחות טלפון לכל מיני אחראים לאישור (שלא בפני). בינתיים החבר מציע ומכין לי קפה מחל"ס (היה דיון קצר על איך סירבתי לשלם אקסטרה באילנ'ס ובמקום קניתי מדבקות מיותרות לגמרי ומקסימות למתגי חשמל בסוהו בארבעים שקלים). עוד שיחה, עוד בדיקה, עוד התנצלות על הזמן שכל זה לוקח, המון חיוכים ושמח ונעימי בגב, והנה אני מקבלת מתנה אוזניות אדומות ונאות.

מעולם לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה לשכנע מישהו לקחת ממני סכום כסף כה נכבד. היו שלבים שלגמרי הרגשתי באישה יפה, אבל כמו שאתם מבינים בסוף הצלחתי. אותו מוצר (אחריות, הדרכות וכיו"ב) באותו המחיר, תאריך מסירה מוקדם יותר ומתנה. זה מה שעושות עמלות מסתבר. שווה.

הייתי צריכה לצפות שיהיו בעיות. עד עכשיו כל רבע צעד לעבר מק היה בעייתי. אני מקווה לא להתחרט על הצעד הזה.

בלי קשר אני שמחה לספר שמתוך חמישה מדפי דיסקים, הראשון במחשב. אוטוביוגרפיה של כנסיית השכל היה הסיוט הכי גדול עד עכשיו. אף שיר לא שמור נכון והוא מזהה את שני הדיסקים כאותו הדיסק ודורס שמות גם כשמעבירים תיקיות ואוף, כמה פעמים עשיתי RIP לדבר הזה עד שהוא הפך להיות משהו בתיקייה מסודרת ונאה.

כן, זה אומר שרוב מכריע של העברית במחשב ואילו הדיסקים הכי קשים בד"כ. לא, זה לא אומר שסיימתי עם האוספים האישיים. הסוף מתקרב.

התחביב החדש של לפברק נתונים בשישי בערב עד השעות הקטנות כי הם לא ממש מסתדרים לי כמו שהייתי רוצה הוא רעיון רע במיוחד.

כן, שישי שני ברציפות. לא, הם עדיין לא מוכנים, אבל נראה לי שאני נכנסת למיטה בכלזאת.

נו מה אומר? לפחות נקי פה וכשכוש ואני עשינו המון זמן איכות הבוקר וגם בשלישי בבוקר סתם לכבוד שמש של אמצע שבוע.

צינית, אבל פחות

ביקורתית, אבל גם יודעת כבר לסלוח

               ולמצוא את הטוב

חדה, עם הרבה פינות מעוגלות

חושבת שאני נכונה לשינוי