אני נתקלת לעיתים קרובות בביטול וב"פתרון" של הערות או שינויים שנראים לי חשובים בתגובה (המזלזלת לפחות קמעה) "סמנטיקה". בשבוע האחרון נתקלתי בשינויים סמנטיים משמעותיים במספר זויות שהזכירו לי עד כמה סמנטיקה היא משמעותית להבנה של שפה ומבנה חשיבה. אני חושבת שהביטול הזה מאפיין את המבטלים ואת חוסר הבנתם עד כמה סמנטיקה היא משמעותית וחשובה.

סמנטיקה נחשבת אחד ממרכיבי השפה (יחד עם פונטיקה, מורפולוגיה ותחביר). מערכת סמלים מוסכמת בה אנחנו משתמשים על מנת לתאר תכנים ומשמעויות שונים. התוכן מתייחס למכלול הידע שלנו על העולם. היכולת שלנו לחשוב על התכנים הולכת ומשתפרת עם ההתפתחות שלנו. בגיל צעיר אנחנו חושבים רק על תכנים פשוטים ועל ההווה. עם הזמן, ילדים חושבים על תכנים רחוקים מ"כאן ומעכשיו" (תחילה על העבר ועל העתיד ובהמשך מעבר להללו). 

באחת מההתנדבויות "שלי" אנחנו "עובדים" במשמרות שבועיות (כלומר כל מתנדב/ת מגיעים ביום קבוע). כל צוות מסכם את המשמרת שלו בסופה, כדי לעזור בעיבוד חוויות המשמרת (והן לעיתים קרובות לא קלות) כמו גם על מנת לספק מידע לצוותים האחרים (כך שכולם יהיו מעודכנים במה קורה עם הקהל ה"מטופל" בימים שחלפו מאז שפגשנו אותם ועד שבוע אחרי, עת נפגוש אותם שוב).

הסיכומים שלנו נכתבים בגוף שלישי. X הגיע, צריך Y, הצלחנו לעשות איתו Z. השבוע נתבקשנו כתרגיל מחשבתי (ובעיני פסיכולוגי בעיקר) לכתוב "להם" בגוף שני, אם כי הם לא קוראים את הסיכומים הללו. X הגעת וביקשת ממני Y, דיברנו ועשינו Z ביחד. השינוי הזה היה לא טריוויאלי לרבים מאיתנו (כפי שניכר מהניסוחים של הסיכומים). אני לא בטוחה מה התגובות באופן גורף כי לא דיברתי עם רבים, אבל אני יודעת שלי הסיכומים הללו היו מוזרים מאד לקריאה. אני חושבת שהייתי מרחיקה עד כדי מעוותים (אחרים אמרו לי מעצבנים ומרדימים). לא בטוחה מה כל כך הפריע לי בהם. כשהגיע תורי לכתוב כך, הצלחתי ללא קושי, אבל אז הכתיבה הרגישה לי מגוחכת ולא עניינית. לא, אין מסקנה חכמה בקצה, רק הרהורים. למה זה כה הפריע לי? כנראה שאני (כמו כולנו, אולי רק קצת יותר מודעת) רגישה לסמנטיקה.

במסגרת מינימליזם (מדומה עדיין) וניפוי ספרים מספרייתי נתקלתי ב-Anthem של איין ראנד (כן, יש גרסאות דיגיטליות בחינם). זה חיבור דיסטופי קצר יחסית שהיא כתבה ב-1937 על עולם עתידני (במועד בלתי מוגדר) שבו הקולטקטיב ושירות האינטרסים של הכלל כל כך חזקים שביטלו את המילה אני ואת ההתייחסות לאדם כיחיד. הדובר כותב ומתייחס לעצמו ולאינדיווידואלים אחרים ברבים ובתחילת הקריאה לא מבינים שהוא מתייחס רק לעצמו. למרות שהוא קצר ולא מפאת קוצר בעושר לשוני, ראנד בונה את העולם שלה, שוברת בו מסגרות חברתיות ומשפחתיות, ומשתמשת בכמה מונחים ברורים ש"מכניסים" אותנו לעולם החדש בקלות ובצורה משכנעת. אין שמות אלא מספרים. גיבור החיבור הוא Equelity 7-2521. יש שלל council(s) שמקבלות החלטות שטובות לכולם (כן, הצורך בהסכמה לטובת הכל מובילה לשיתוק בהתקדמות בכל מיני תחומים). העבר (המודרני) הוא Unmentionable Times והאיזור מחוץ לעיר ולמסגרות המקובלות הוא Uncharted Forest. ראנד כותבת ברפיטטיביות שלפעמים מתישה בקצב שלה, אבל אין ספק שאפקט הבניית השפה עובד מאד מהר. החיבור גרם לי לקרוא עליה ועל הפילוסופיה שלה (אובייקטיביזם). אני אפילו יכולה להתיימר להבין איך היא הגיע אליה עם הרקע שלה ברוסייה וחיים במהלך המהפכה הקומוניסטית (ולא מהצד ה"מרוויח" שלה) ולמרות זאת אני לא מסכימה עם אף חלק שלה באופן מאד יסודי. לא חשבתי שאני יכולה לגבש דעה כה מוצקה כנגד פילוסופיה. לומדת בכל יום משהו חדש על עצמי. 

אני חושבת שאין זה מקרה שמחברי דיסטופיות רבים קשורים להבנה לשונית ובלשנית עמוקה. דוגמה נהדרת (ומומלצת) אחרת היא Native Tongue של Suzette Haden Elgin. אם בדיסטופיות עסקינן, סיימתי לצפות בגרסה הטלויזיונית של The Handmaid's Tale. יש לי ביקורת רבה (ולא אוהדת במיוחד) על הסדרה, אבל אם יש משהו שהם לוכדים היטב בעיני זה השינוי הסמנטי שהמהפכה עושה. הפעם הראשונה שמישהו עונה לאופרד "under his eye", התגובה המופתעת שלה והאימוץ המהיר של שפה (או סמנטיקה) שבונה מציאות חדשה כנורמלית ("Ordinary, said Aunt Lydia, is what you are used to. This may not seem ordinary to you now, but after a time it will. It will become ordinary" הוא אולי הציטוט החביב עליי מהספר ושמחתי למצוא אותו כלשונו בסדרה). דיסטופיות וכתות עושות את שני הדברים הללו - הן בונות עולם ע"י הבניית שפה סמנטית חדשה ושבירת המבנה החברתי והמשפחתי. אורוול שהיה אחד הראשונים לעשות זאת משתמש היטב בשפה עם ה"שיחדש" שלו (ולטעמי טוב מהאקסלי ב"עולם חדש מופלא" שהקדים אותו, אם כי לזכותו הוא כתב אותו בגיל 17). אטווד כמו רוב הבאים אחרי 1984 מתכתבים איתו ברמה זו או אחרת. בענין הסדרה, למרות הליווי הצמוד של אטווד, הגרסה הזו לוקה מאד מהספר. אוירת הטרור ואובדן האמון הבסיסי באדם באשר הוא אדם, לטעמי, לא עוברת בו כלל. כל הקטעים שנכתבו ע"י תסריטאים לא חזקים או טובים מספיק. אני מבינה את ההחלטה לספר סיפור רחב יותר ולא רק את קולה של אופרד, אבל הקול הבודד וצר הראייה של אופרד (בעיני) הוא אחד מהחוזקות של הספר וההחלטה לוותר עליו (למען הפתח לעונה שניה?)  הפריע לי. ברור לי שבלי לקרוא את הספר זו סדרה חזקה ומעוררת מחשבה וככזו אני מכירה בכך שהיא חשובה. מניחה שלא אצפה בעונה השניה.

"Use every man after his desert, and who shall escape whipping"

Hamlet: Act 2, Scene 2

בעברית כולם עורבים, אבל באנגלית יש הבדל מסתבר, בין Raven לבין Crow. הראשון גדול יותר ומסתובב בד"כ בזוגות בעוד השני קטן יותר (דהה) ומסתובב בקבוצות או להקות גדולות יותר. יש עוד כמה הבדלים, אם מעניין אתכן, הכנסו ללינק.

אם אני מבינה נכון בעברית הראשון הוא עורב שחור בעוד השני יכול להיות מגוון עורבים שונים ובהם עורב אפור, עורב לבן ועורב חום ראש. 

בעברית כל הציפורים (או אפילו העופות) נעות בלהקות (אם הן כמובן בקבוצה). באנגלית לקבוצות שונות של חיות יש שמות שונים, שמלמדים על היחס שלנו (או של השפה או של התרבות של השפה) אליהם. על Ravens ידעתי שהקבוצה נקראת murder מה שמאפשר את הבדיחה / החידוד המשעשע הבא:

קבוצת Crows מסתבר, נקראת unkindness.

החברים ששמרו לי על הכשכוש כשהפנסיון שלנו לא יכלו טסים מחרתיים לרוסיה לעשרה ימים. כשגיליתי את זה הצעתי לשמור על שתי הכלבות, בתנאי שמפגש בילטרלי עם הרעבה יעבור בשלום.

הם היו פה הערב לשעה. בשעה הזו הרעבה הוכיחה שוב שהיא יודעת לנהום ממעמקיי הגרון בטונים שנשמעים לא חתוליים כלל וכלל. עם זאת זה הסתכם בנהימות (והתנפחות מרשימה) בלי נסיונות לוחמניים מעבר לכך. הכלבות דווקא התלהבו ממנה, היו מאד מסוקרנות ורצו לשחק. עכשיו היא כבר מסתובבת פה, ואחרי ריחרוח יסודי של כל מה שהן נגעו בו, עברה ללאכול. נראה שיש סבירות שתוך יומיים הסתגלות של כולן יהיה שלום בית. עם זאת קיימת סכנה שעשרה ימים היא תחייה בהסגר מרצון בחדר השינה (שבו היא פחות או יותר חיה ממילא כל הקיץ הזה ומתעלמת מאיתנו לחתולין). ומצד הכשכוש? כולם כבר מכירים. כשאחת רצתה ממני יותר מידי צומי לטעמו, הוא בא לדרוש את שלו מהצד השני שלי (וקיבל). היו פה קצת גניבות הדדיות של כדורי טניס (אבל מאלה יש פה באמת מלאי מרשים). לא משהו מעבר. הכשכוש אני חושבת שאפילו עשוי להנות מהחברה והשינוי, אבל גם אם לא, הן לא ממש מפריעות לו. הן מתייחסות בהמון כבוד למכושכוש הקשיש.

עכשיו אני צריכה להחליט אם אני רוצה את הניסוי או שאני שולחת אותן לפנסיון אליו הם התכוונו ממילא לשלוח אותן לפני שהצעתי את הצעתי האוהבת.

ואני, אני לא בטוחה מה אני רוצה לעשות.

עדכון: אחרי שבלילה נטיתי לקחת אותן (כפי שנראה לי ששומעים), הקטנה התפנקה עליי והיתה כולה שמוצי והבנתי שזו בדיוק היתה מטרת הניסוי.. ולא הגיוני להכניס אותה לסטרס כדי שלאחרות יהיה קצת יותר טוב. הודעתי. אנחנו אורחות free.

ועוד סוגשל עדכון פטי-פטפטת:

בכל פעם שאני נכנסת לכרום הוא מציע לי לתרגם את כל האתרים בעברית לאנגלית. הוא בטוח שאני דוברת אנגלית, כנראה כי אני מתעקשת על תפריטים באנגלית וגוגל COM. לרוב אני מוותרת מטבע הדברים. אני לא בטוחה למה, אבל היום החלטתי לתת לו לתרגם את הבלוג... וככה ניראת שורה על הרעבה (שבמקום רעבה עם הא הידיעה הופכת פה להַרְעָבָה, ממש אפוקליפטי). אני צחקתי.

I offered to keep the two dogs, provided a bilateral meeting with starvation pass peacefully

Hey!

I know you got the joke, uchti I remember how well you speak English...it was Mila's comment that had me a bit worried.... Oddly, english is her first language. Nu, shoyn.

כן, זה החבר הג'וש ליימני שלי =)