מאחר ויומם וליל אני מקטרת על ההר לכל מי שרק מוכן לשמוע אותי, כן, גם כאן, נראה לי הולם שכשאני חוזרת אחרי עשר מרצוני החופשי ועם חיוך מרוח על הפרצוף אכתב פעם אחת גם פוסט חיובי על המקום...

כן, מאז שהנפש שם ובפרט מאז שהזרזיר לא שם הרבה יותר נחמד לי. היום (שוב, הם כבר עושים את זה כמסורת שבועית, אבל אני לא מצטרפת בכל שבוע) ירדנו לפוב המקומי ל-happy hour, מאחר שתכננתי להשאר קצת ולא לנהוג מיד הבתה הרשתי לעצמי גם לנצל חלק ניכר  מהבירה הנוספת חינם שלי. אחרי עלינו למשרד. אחרי שהזמנו שתי פיצות משפחתיות, פצחו רוב הנוכחים (כרגיל) במשחק unreal tournament. אני לעומת זאת קפצתי לסופר המקומי ועשיתי קניות. כשחזרתי כבר חיכתה לי הפיצה. הנפש שירתה אותי באושר (כולל הגשת משולשים, קולה קרה ואיסוף קצוות יבשים). אני ישבתי מאחורי אחד השחקנים והיא (אחרי שסיימתי לאכול) ריגלה לטובתו בחדר אחר. מידי פעם עלו צעקות שמחה (ושבר) מהחדרים השונים. מאד שמייח.

בערך עשרים דקות אחרי ירדנו כולנו במעלית והתפזרנו למכוניות והבתה (שם חיכתה לי חניה מתחת לבניין, יש!!).

יש אנשים שאני מאד אוהבת בהר. יש אנשים שאני מעריכה שם. אף אחד מהם לא חבר באמת. אף אחד מהם לא יגן עליי או יהיה שם אם אצטרך אותו/ה ביום מבחן. ועדיין - אם רק הייתי יכולה להפנים עד הסוף שזו עבודה, רק עבודה. כנראה שלא צריך לצפות כלום מהאנשים שמבלים איתי את מיטב שעותיי (כן, לא מעט גם אחרי העבודה כמו שאפשר להבין פה) מזה למעלה משנתיים. אם הייתי מסוגלת לזה, כנראה שהייתי הרבה יותר מאושרת שם. הרי ממילא אני עושה די מה שבא לי, אני ממש טובה בזה, רוב היום אני לא ממש סובלת ויש ימים שאני ממש נהנית ומשלמים לי לא רע...

אני לא יודעת. כזו אני. תמימה ומאמינה גדולה באנשים ובחברויות ושוב ושוב מתאכזבת ונפגעת. חושבת שכבר אין לי ציפיות ומגלה פעם אחרי פעם שטעיתי אפילו בעצמי.

אבל מידי פעם יש לי שם גם ימים ממש ממש טובים. וחשבתי שיהיה לי נחמד להזכר בהם כשממש רע לי.

חזרתי עכשיו מזה ואני לא לגמרי בטוחה עדיין מה דעתי. ס"ה היה ערב מגניב, חלק מהשחקנים ממש מוצלחים, חלקם פחות. בערב שלנו היתה איזה צופה שהחליטה שהיא מעוניינת להיות משתתפת מאד פעילה. פעילה מידי. מה שיצר לפחות אחוות "בואו נסקול אותה" בחלק של הבר שאני ישבתי בו ולא רק ביני לבין חבריי. וגם היה לנו את הברמן הכי חמוד. נראה לי שחבר של חברה שלי היה עושה אותו. אני לא בטוחה שאלך גם בעוד חודש.

חוץ מזה הערב (לפני) רכשתי לי מיקרוגל חדש אחרי שבשבת המכשיר הקודם ששימש אותי נאמנה שנים ארוכות החליט שבמקום לפצח לי פופקורן, הוא מעדיף לפצוח בשריפה קטנה. נפגשתי לי עם חברה במחסני חשמל והשוונו להנאתנו בין המכשירים השונים שכולם יודעים פחות או יותר לעשות אותו הדבר וממילא לא ממש מפורט עליהם הנפח או ההספק שלהם ולא ממש חשובה התווית שמודבקת עליהם, הם כולם מיוצרים בסין. ואז, תקפה אותנו מוכרת אגרסיבית שניסתה לשכנע אותי שמכשיר B יותר איכותי וחסין קרינה ממכשיר A (כי כך היא אומרת). היא גם ממש הפריעה לי להתייעצות הטלפונית שלי עם אבי ושגתה בכל תשובה לשאלה ששאלתי (הספקים רשומים מאחורי המכשיר למזלי). אחרי דילמה לא ממש קצרה ולא אופיינית לי בחרתי את האח הצעיר של המכשיר הקודם שלי (מאותה התוצרת). הוא קטן וחינני ונראה כאילו הוא נולד עם הארון והיה בו מאז ומעולם. אני חושבת שהמשפט שלה שהכריע לטובת הקטן החדש היה "מקסימום תבואי, תחליפי". כן, זה היה זה. אני, תודה רבה, החלפתי/בררתי/הזדכתי מספיק בשבועיים האחרונים בשביל השנה הקרובה לפחות.

ואולי הכי חשוב הערב - מצאתי את המשקפי שמש הורודות שלי, אחרי שאיבדתי כל תקווה. ככה, לקחתי תיק שלא השתמשתי בו נצח נצחים כדי ללכת איתו להצגה והן נחו להן שם בתוך נרתיק מסודר. הפי הפי ג'וי ג'וי.

בבוקר שניה לפני היציאה לטיול עם כשכוש פתאום גיליתי משהו בשיער. מבט בוחן בתשומת לב שאינה מאפיינת אותי בבוקר איבחן קשקש. קשקש - אצלי. בחיים. ב ח י י ם לא היו לי קשקשים. מיד קיללתי את הראש והכתפיים שנאלצתי לחפוף בהם ב*שני* (בשבוע שעבר לפני 2 חפיפות) אצל אמאבא. ובמקביל הצלחתי להיכנס להיסטריה לא קלה כלל; וכך, טיילתי עם כשכוש בעוד מחשבות הזויות משהו עוברות לי בראש, זה הלך משהו כמו:

מילא אם זה היה כינים, לפחות אני יודעת להכנס לבית מרקחת ולקנות תכשירים שהורגים את זה. לחפש טיפים בנט. אבל קשקשים? זה לכל החיים. מה עכשיו שמפו מיוחד? על השיער הנהדר שלי? קראתי פעם שאסור לעשות מסיכה מהשורש, אולי זה זה? אני עושה קרחת ולא קונה את הניסויים האלה. אוף. איפה המסרק כינים של כשכוש והרעבה? אם אני אנסה לנער את הראש זה יצא?

וברקע מלווה את כל זה <איכס איכס איכס> קצוב וקבוע.

כן, בעודי חושבת אותן הבנתי כמה זה לא שפוי. אז מה? אגב מאז הבוקר לא נצפו עוד גורמים עויינים בשיער. לא הסתרקתי מאתמול בבוקר ואני לא מסתרקת בקרוב. אולי אם אני אתעלם מהשיער זה יעבור.

הנסיך עבר היום טיפול. בדקתי אתמול באתר היצרן מה הוא כולל ובמוסך טענו שהוא הרבה יותר גדול ממה שהעלו ברורי, מה שגרר סדרת ברורים מסיבית נוספת. זה כנראה חלק מקו ההחלפות הכללי שתוקף אותי כבר שבועיים ושאני מנסה (ונכשלת מידי פעם) להמנע ממנו כמיטב יכולתי. בסוף הם צדקו והאתר היה מעודכן לגבי דגם צעיר מהנסיך. יקר.

הספל שלי בהר נעלמה לה. המנקה האהוב עליי (או שמא זו שאני אהובה עליו?) צחק עליי שבטח השארתי את החלון פתוח והכבשים ברחו לי. היום הבאתי לי חדש. כזה שאני עשיתי. נפוחה מגאווה. עוד בהר חנוכה היה מקסים אליי היום ונזכרתי למה פעם אהבתי אותו והיינו חברים. הזמנתי להוריי ליומנישואין פיתוח על קנבס וגם במקום לחפש דברים שהייתי אמורה לחפש שיש להם נגיעה לסרטוני וידאו ישבתי מול יוטיוב כמה שעות וצפיתי בסרטונים של באפי. כן, מצאתי <זהירות ספויילר אכזרי למי שלא ראה את *כל* הסדרה> את הנאום של ספייק.

שומעת Sarah McLachlan שלא שמעתי כל כך הרבה זמן והיא עושה לי לרצות להשאר ערה ולא ללכת לעבודה מחר... בכלל הערב החזיר אותי כמה שנים אחורה ממגוון סיבות ואני ב"לא רוצה לישון עכשיו". המלצות/הצעות anyone?