| |
אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור |
כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הוסף מסר | 1/2008
Wonders Never Cease
שיחה מהבוקר (לפני כשעה)
פטי: היי, אני מתחילה את היום מכאן
(לא הצלחתי לגרד את עצמי מהמיטה בשעה נורמלית הבוקר)
הנפש: לא אמרת שאת בבית היום כל היום?
פטי: איזה יום היום?
(איבדתי שפיות מיד אשוב)
הנפש: רביעי
פטי: באמת? אני קמתי לשלישי
נפלא
כן, אני בבית
הנפש: LOL
פטי: זה נעשה מפחיד מרגע לרגע
טוב כמעט הגעתי על הבוקר...
הנפש: בהחלט
פטי: איזה מזל שהתפנקתי במיטה
הנפש: אני הייתי מבררת על ניסויים בתרופות לאלצהיימר
פטי: גם ארזתי לי אוכל בלילה בלילה
כלומר מאתמול אני ביום הלא נכון
הנפש: הפסדת יום
פטי: הרווחתי יום - התקרבתי לסופש
הנפש: LOL
פטי: איזה מזל שחניתי בכחול-לבן ולא באחת מהחניות שצרך לצאת מהן בבוקר
אני באמת בהלם שרביעי
הנפש: תגלית השנה!
פטי: אני בד"כ טיפה יותר מאופסת
הנפש: טיפה
| |
sleep is for the weak
אתמול הלכתי לישון אחרי 3 וקמתי הבוקר בשש וחצי כדי להגיע ליום עבודה של מעל 10 שעות (טבעי ביום ששוקלים להתפטר בו ולא משלמים שעות נוספות - לא?)
בערב ביליתי לי אצל האיש עם ה-Performance Appraisal שלי. לאור היותי עובדת בחברה אמריקנית למהדרין, יש למלא מעין טופס שנתי (12 עמודים ראבק) שבהם אני אמורה להעיד על עצמי הכיצד תיפקדתי השנה במגוון תחומים עם דוגמאות ולהגיד לעורב כדי שהיא תעיר, תתווכח ותאיר את עיני לכמה אני לא אהובה עליה וכמה היא תעזור לי לקבל בונוס מינימלי.
כן, החלטתי להתפטר, אבל החלטתי גם שחשוב שאני אמלא כמו שצריך את הטופס הארור (תרגיל בשיעורי בית או באמריקאיות או השד יודע מה עבר עליי, זה קורה לי לפעמים). תאריך ההגשה שלו הוא היום שמתחיל לו פתאום ולכן כמו סטודנטית טובה שמסיימת הגשה ברגע האחרון סיימתי הלילה באחת בערך. בשתיים הצלחתי להעביר מהלפ למחשב של האיש ומשם לאחותי ארה"בה...
אז למה אני כותבת לכם לקראת חמש בבוקר? כי לפני כמעט שעה קמתי ושיניתי חצי מהטופס (וכללתי בו ביקורת לא סמויה על העורב) ושלחתי אותו שוב ואפילו התקשרתי להציק קמעה לאחותי שלא תפספס. כן, גם מחר אני הולכת. לא בטוחה למה.
מחר גם שיעור אחרון בשס"י וממש תכננתי לעבור על כל המילים ולשאול שאלות והכל. באחת וחצי בערך הזמנתי עוגה מלחמים. מזל שלפחות משהו עובד כמוני בעיר הזו.
וגם אין ברעננה מה לאכול אבל יש בה חניה. בת"א כאילו היא מרגישה תחרות חיכתה לי חנייה אחרי שתיים בלילה (יש!). פעם (אני מקווה שלפני שיאשפזו אותי באפיסת כוחות) אני אקבל כמה החלטות גדולות לגבי חיי ואז אצליח לישון יותר טוב. בינתיים אני מסכימה שאיבדתי את זכות הקיטור על כאבי ראש. מי שרוצה שינוי בעבודה, מגורים (2X) וזוגיות, ישן כמוני ודומע כזה מספר של פעמים ביום לא יכול לצפות לראש נקי לא ממחשבות ולא מכאבים.
ועכשיו אני בכל זאת אנסה ללכת קצת לישון
שאו ברכה
| |
מעגלים
לא רק שאני מרגישה לא מתקדמת לשום מקום, אלא יש לי תחושה שאת אותם הפתרונות אני עוברת במעין מעגל אינסופי שלא מוביל אותי קדימה; קצת כמו כשמחפשים משהו ועוברים על אותם מקומות בהם חיפשנו מלכתחילה ולא מצאנו.
איך שוברים את המעגל?
וגם אחרי שעות הטלפון עם חברי וניתוחים עמוקים יותר ופחות של האיש, אמרתי עכשיו לחבל "כולכם בעדו" והוא אמר לי "לא לא, כולנו בעדך, אנחנו רוצים ש*לך* יהיה טוב, אנחנו לא מכירים אותו בכלל ואנחנו ניזונים רק מאינפורמציה שאת נותנת".
יש פעמים שאני מעריכה אפילו יותר כמה נפלא שיש חברים טובים וקשובים. אז אני רוצה אותו בעצם?
| |
המפ
דיברתי עם האיש כל שישי בערב בטלפון (כי לא היה לי כח לצאת) ואז נפגשתי איתו במוצ"ש, הערתי אותו בשני בלילה והוא החזיק אותי עד הבוקר (כלומר דקות אחרי שסיימתי את הפוסט הקודם עד שש). בשלישי הוא לקח בשבילי ("בזכותך לא בגללך" :) יום חופש ואכלנו צהרים ביחד ואז היינו אצלו. בערב פגשתי את החבורה וברחתי לפני המשחק. והערב הוא היה אצלי עד ממש לא מזמן.
הוא עושה לי טוב באופנים שלא ציפיתי. הוא גם הרבה יותר מספק את הצורך שלי בטוטאליות ממה שחשבתי שאפשר לקוות מאדם מבוגר ועסוק.
ואני עדיין לא בטוחה שאני רוצה אותו. עדיין לא נסחפת. וזה משונה לי. מאד אפילו.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
