כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הוסף מסר | 10/2007
עוברים
מצאתי וחתמתי בשישי ומאז מוצ"ש חברים עוזרים לי להעביר את ביתנו הקט (אך המלא מאד בחפצים ורכוש רב) לדירה החדשה - מעבר לכביש (זה לא דימוי, יורדים - חוצים - נכנסים). למעשה כבר רוב מכריע שלנו שם. מחר מגיעים סבלים "אמיתיים" כדי להעביר את המקרר וכאלה. אני צריכה לסגור פינות ויש כאלה בשפע, מה שמיד מוביל אותי לאכול (שאריות פיצה קרה מהמקרר - המיקרו והאובן בדירה החדשה) ולכתוב פוסט במקום.
נראה לפחות נכון לשלב זה (שהוא כמו שכבר אמרתי די מתקדם) שהצלחתי לשכלל את תהליך מעבר הדירה שלנו לכלל אומנות. זה אומר שחוץ מחצי יום מחר לא לקחתי חופש, ארגזים לא נראו בסביבה ואני לא שחוטה מעייפות עדיין (למרות שכמובן הפסקתי לישון כמעט באופן מוחלט, כאילו שאני צריכה תירוצים או שבימים כתיקונם אני ישנה סביר). אפילו הלכתי לשיעור שס"י שלי. אני כבר מסוגלת להרכיב משפטים פשוטים (זה פרח יפה, איפה הוא עובד? אתה והוא לא דומים... כאלה).
מסתמנת סגירה נוספת של הרגע האחרון לקבוצה ואני לא בטוחה עדיין אם אני שמחה בה או לא. בכולופן הקמפיין שתכנונו לא החל אפילו בפעם האחרונה שדיווחתי עליו וגרם לי ללא מעט חרדות ביצועים פתאומיות. עכשיו הוא כבר הרבה יותר מגובש (שזה קווי מתאר ברורים ולא יותר). כל זה ודברים (יותר נכון לומר הנחתות שהוא בחר להוריד מכתפיי ישירות לכתפיו העמוסות) נוספים גרמו לדיון הבא עם החדש (Gמסנג'ר):
me: תודה
החדש: רצינית?
ודאי
anytime
me: כן רצינית
תודה, אני לא חושבת שזה הוגן להפיל הכל עליך וזה מאד נעים וכיף שאתה כאן כרגע
החדש: אני שמח שאני יכול להיות השפעה מרגיעה...
לעבור דירה זה מאוד מלחיץ
me: :) המעבר הולך מעולה עד עכשיו
רק יש לי שחקן אחד שעוד לא העביר לי דמות... [אני מתייחסת אליו כמובן]
החדש: מצוין
המאניק!
me: אתה מכיר את [הסגירה של הרגע האחרון]?
החדש: איזו מהן?\
me: זיצאה עם *&^%$#@ [אויב מושבע]
ש*
החדש: לא
הייתה באייקון?
me: לא יודעת
החדש: מנה לגביה?
me: רוצה להצטרף לקבוצה ורציתי לודא שאין עויינות ומחנות עוד לפני שהתחלנו
החדש: לא יודע מי זו
אני יכול לשחק עם כולם. אפילו *&^%$#@
me: אתה יכול לשחק רק עם דמות...
me: אתה יודע להיות נורא חיובי ורגיע
ומרגיע* בשביל אדם שעושה רושם נוירוטי להפליא בפעמים אחרות
החדש: אני אכן יכול להיות מאוד חיובי
מה זה רגיע?
me: רגיע זה פטי לא יודעת לכתוב
יש תיקון למרגיע בשורה הבאה
כבר איתך
me: חזרתי (יוצאת מפה תכף)
יש לי אינטרנט עד מחר בצהרים ואם הכבלים יעמדו בהבטחות שלהם מרביעי בבוקר שוב
אתה פנוי לדבר כשאני מסיימת קורס?
החדש: היום בערב? יכול להיות. אני חושב שאני אהיה אצל דיקו.
אז אולי לא.
me: אז איך אתה רוצה לחלק את העבודה?
החדש: אני חשבתי שאת תעברי על המטלות, תגידי לי מה את יכולה לעשות, ואני אעשה את השאר
me: אני לא יודעת מה אני יכולה לעשות כרגע
החדש: את רוצה שאני אתחיל ואבקש ממך לעזור לי בדברים ספציפיים?
me: חוץ מלסדר ארונות אבל זה לא נחשב כנראה
רוצה שתנסה לעשות את הדברים שיהוו צוואר בקבוק (כמו ההזמנות) ונתחלק בעוד יומיים שלושה
אני עוברת דירה ממש טוב
החדש: אוקי נשמע טוב.
נכון זו נשמעת שיחה נורמלית ומפרגנת? בכל פעם שאנחנו מדברים אני יוצאת יותר מבולבלת ממנו. עכשיו דיברנו (טוב כשיצאתי משס"י ועליי אולי גם לציין שהוא זכר שיש לי שס"י בימי שני בערב) והוא היה שוב מוזר ולא תקשורתי ואוף.
הולכת להדפיס מפות שאני צריכה בצבע, לארוז מדפסת ולפרק דברים מהקירות. אה, ולהתייחס לכשכוש ולרעבה (שנמצאת בהיסטריה כבר מאתמול המסכנונה).
נתראה בצד השני של הכביש :c)
עדכונון: בוקר, הלילה ישנתי 5 שעות! שיא חדש ונהדר לכל הדעות. למרות שהשארתי פה רק את המברגה והפטיש (לפירוק המיטה, כבר יכול לעבור) מסתבר שהם לא מספיקים לכל הפירוקים שאני צריכה. אבל, מסתבר גם שאני כמו כל גבר-גבר טוב יש לי תמיד איזה טסטר או שניים מסתובבים חופשי, כך שהפירוקים מתקדמים יפה.
לא סגרתי עדיין את המדפסת. אני מגלה יותר ויותר סימני התמכרות לנט.
ויש מי לאק שהיום הזה יגמר טוב.
צד שני היר ווי קאם
| |
עסוקה?!
אז אני...
- עובדת במשרה מלאה
- לומדת שפת הסימנים (ומכירה אנשים חדשים בקורס ויוצאת איתם אחרי ומקבלת שיעורי בית ומטלות)
- מתאמנת 3 פעמים בשבוע
- עושה לפחות יום מרתון זהות בדויה בשבוע
- מתחילה להנחות קמפיין (מפגש שבועי) בשבוע הבא (כן!!! ואם הפעם משהו
ישתבש אולי עדיף שאני פשוט אוותר) באיחור שכבר מזמן אינו אופנתי של שנה מלאה
- מחפשת דירה לגור בה (שכירות, לא מחדשים לי חוזה)
- מחפשת עוד דירה לגור בה (לקנות כי נמאס לי שלא מחדשים לי חוזה ושאני צריכה לבקש רשות להזמין אינסטלטור)
- מקדישה לפחות חצי יום בשבוע זמן איכות לכשכוש
וזה כנראה לא מספיק לי כי אני עדיין סוגרת פינישים של התנדבות אחת וכבר
בניתי לי פרויקט חדש ויש את השוטפת שלי שבכלל לא ניספרת משום מה.
לצד כל הקבוע הזה אני מנסה כמובן לתחזק בית וקשרי משפחה וחברים.
אני מבינה היטב למה אני לא מספיקה ולא ישנה מספיק, אבל למה אני לא ישנה טוב את המעט שאני מקצה לעצמי, למה?!
בשבוע שעבר מצאתי נעלי ספורט חדשים
אחרי ביקור ב-7 חנויות שונות, זה כלל ביקור קצר בשינקין וקינג ג'ורג' שכלל
קניות בזק מרובות (אוף כמה שאני טובה בקניות). אני כל כך מתגעגעת לשינקין.
היום מישהי בהר הסתכלה עליי בתמהון ואמרה לי "את?! עוזבת את תל-אביב? אבל
את כל כך תל-אביבית". כן, אני שכל כך הרבה שנים כאן הייתי החיפאית
ותל-אביבית רק לחבריי הצפוניים. אני ללא ספק כבר מזמן תל אביבית גם לתושבי
המקום ובכלל לא שמתי לב עד כמה. העיר התגנבה לי לעומקי הלב בסיבוב, בשקט,
ואני מנסה להיפרד ממנה כבר שנה ומוצאת את עצמי עם דמעות בעיניים ועצב עוד
לפני שאפילו ראיתי דירה ראשונה מחוצה לה. שונאת פרידות.
חוץ מזה בשבוע שעבר הספקתי כבר להכיר עוד מישהו (ככה זה, אפחד חצי שנה ואז שניים בשבוע וחצי). הוא היה בעיקר מוזר. ראינו פחד ותיאוב בלאס וגאס,
אצלי (אני יודעת, לא משחקת לפי הכללים); ושברנו ביחד את הצום המתמשך שלי
כתוצאה מהוירוס מהפוסט הקודם. הוא מהאנשים האלה עם החברים מגיל 8 שלא
מאמינים בחברות אלא רק באינטרסים בלה בלה בלה, אין דבר כזה אהבת אמת
וחברות אמת, בלה בלה, אני הו כל כך מציאותי ומאושר מעצמי. לא צופה מפגשים
נוספים משום מה...
הבוקר נזכרתי בתגובה של החדש (הוא ישאר החדש עד שאני אמצא לו כינוי למרות שהוא לא באמת החדש) כשדיברנו על הנסיך. זה עבד בערך ככה -
אני: הוא נראה תמים כמו רכב של אם צעירה עם כיסא תינוקות מאחורה, אבל כשנכנסים אליו ונוסעים הוא חיה רעה.
הוא: אה, כמוך.
וגם, עכשיו שנרגעתי מהעצבים של אחרי ההופעה, נזכרתי באיך הוא בא אליי לפני
כי ביקשתי ואיך הוא הציע וסירק אותי. מאז גיל 8 בערך אני מסתרקת רק לבד
והוא עשה את זה בהרבה יותר סבלנות משאני נותנת לשיער (הנהדר שזכיתי לו)
שלי. כן, אני מתכננת לשמור על איזשהו קשר. הוא יודע לעשות לי טוב. הוא רק
לא תמיד חושב לנסות וזה לא בא לו טבעי. אוף.
אני שמחה שיש את פה וכתבתי מיד פוסט שלוכד חלקית לפחות איזה ערב מתיש הוא עשה לי במקום, קל לי מידי להצמד לדברים הטובים.
שומעת/צופה בלופ כבר יומיים ב-Once more, with feeling (פרק / 3 שירים
ממנו). עושה הכל כדיי לא לסגור באמת את רביעי הבא, שכבר הכרזתי עליו קבל
עם ועדה שהוא הולך להיות מפגש אימה (שמעולם לא הנחתי) ואני לא יודעת מה
באמת יהיה בו. זה מאתגר ואני יודעת שאני יכולה, אבל פתאום לרגע נבהלתי
מעצמי, כמו שאני עושה לפעמים בחודשים האחרונים. דוחה את זה כמעט כמו מתלת
אוניברסיטה.
כמעט שכחתי... שלל משובח מהיום:
,object]
(אה, איך למדתי?)
בברכת תנחומיי
I will never learn
| |
בוטל
טוב החדש בוטל היום סופית. הוא פשוט נוירוטי מידי בשבילי והקשר בין הדעות שלנו על קשרים (כלשהם למען האמת) לא קשור מספיק. (כן יעלי, שוב צדקת, כמה מבאס)
הלכנו היום לראות את Tommy Sands הנפלא וילדיו הנפלאים לא פחות. הייתי עושה את הבן. בחיי. אני אפילו די בטוחה שזה היה הדדי. אם רק לא היה לידי איש מעט נירוטי שהזיז כל שניה משהו, חשב שזה רעיון נהדר להרשם לרשימת תפוצה של תמונע כשאנחנו מאחרים להופעה והגדיל לעשות וקפץ לומר לטומי והמשפוחה שלום בלי שאני אספיק לנשום עמוק ובאמת חשב שאני אשב בשקט בשולחן ואחכה לו.
את רשמיי מהביקור המשך שלנו בדיקסי אני אשמור לעצמי כי הם טראומטיים מידי לנפשותיכם הרכות. אני רק יכולה להעיד שגם הדיקסי כבר לא מה שהיה פעם (האומנם הצ'ימיצ'נגה לא נפתחה מחדש אחרי השריפה? אבוי!) ובפעם השלישית שביקשתי וגם התערבתי בכל זאת הצלחנו להתייחס אל המלצרית האומללה כאילו היא ממש בן אנוש שמגיע לו יחס סביר לפחות של כבוד.
כשחוזרים לנושאי שיחה המוכרים של הקהילה שנינו שוחים כדג במים מוכרים (צלופח במים עכורים?!) והוא אפילו מצליח באמת להקשיב. אם הוא באמת השחקן הטוב שהוא אמור להיות אני ממש אסתפק בזה.
וגם הדרך בחזרה הבתה ממנו נפלאה! מלאת רמזורים ירוקים ודהירה חופשית. thank god for small favors וגם על חניה שחיכתה לי. אני לא חושבת שהייתי עומדת בזה בלי זה.
חוץ מזה הביקור בדיקסי שבר אצלי יומיים צום אכזרי בעקבות וירוס אכזר* לא פחות. אני מקווה שהלילה יעבור בשלום ובבוקר אזדחל לי אל ההר בביטחה.
טוב ישרא כרגיל לא עובד (כרגיל אצלי לפחות) ועכשיו שתיים וחצי ואני אחרי טיול עם הכשכוש וראוי שאשכיב עצמי לישון, מאחר ואני אדם בוגר ואחראי אני מיד הולכת לראות את once more with feeling ואז כנראה גם לישון :)
עשרה לארבע. המחשב של הטאקי מרמה ובכל זאת הצלחתי לנצח אותו כמה פעמים.
פרק גאוני. גאוני. צריכה לקנות לי כבר את כל הסדרה.
OK 930 ש"ח, נכון, היו 7 עונות ועדיין אאוטצ'! אולי אני אחכה שמישהו/י/הם ירכשו עבורי
אוף
You guys have been real swell
And there's not a one who can say
This ended well
* וירוס שגרם לי להתקשר להוריי בשלישי בבוקר ולהשאיר להם הודעה בלשון "שלום, זו ביתכם הגוססת מת"א, אני חולה, אני מסכנה, אני בבית, צריך לרחם עליי..... (כאן בא חלק של תיאור תופעות הלוואי שהחלטתי לחסוך מכם) עד כאן קפטן לוג 104" שהוריי קיבלו בהבנה מפתיעה ושניהם התקשרו אליי (כל אחד לחוד) דאוגים ודואגים אחת לכמה שעות, זה היה די מרשים האמת.
תוספת בוקר
- כנראה אני בכל זאת עושה משהו נכון בהישארי עם ההר אם אני יכולה לכוון שעון לעשרה לתשע, ללכת לישון, להתעורר בשמונה וחצי, לכוון אותו מחדש לתשע ועשרים ועכשיו, רגע לפני עשר לשחק עם פרסום פוסט.
- לא, ברור שלא החזקתי כלום ממה שאכלתי. וירוס אכזרי - לא אמרתי כבר?
- אה, ואם כבר תוספות... הזמנתי לי אתמול (בין הרבה יתרים) את שמש נצחית בראש צלול
| |
משפטים
- את זוכרת שאת יפה וסקסית היום?
- האמת שאני כרגע מג'וייפת להפליא ולא ולא
- אני חושב שאת יפה וסקסית
החדש בטלפון
- וואו כמה עוד רזית
- לא רזיתי עוד
- אז למה את לא לובשת תמיד בגדים שמראים את הפיגורה היפה שלך במקום שקים?
- אני אוהבת שקים
- כן, אני מבינה אותך, גם אני
שכנה צעירה ואהובה
- לבשת את החולצה הזו בשבוע שעבר
- זה קורה לי לפעמים
- אה, (הפסקה מתודית) &nbsp; טוב
עובד חדש בהר
היה יום ארוך ומעט הזוי אחרי לילה עם מעט מאד שינה. יש חדש (סודי). אני לא חושבת שהוא קשר נכון או חכם או טוב, אולי אפילו לא בריא, אבל ברגע זה ממש הוא עושה לי טוב ולכן הוא נשאר. זה תופס רק לגבי רגע זה ממש. ההר יצא לטיול היום. במסגרתו הצלחתי להרשים מדריך אחד עם ידיעותיי (המוטות והלא נכונות  ) על כבשים ומשכוכיות ולנסות הזיז עדר אחד ממקום למקום. הטיול קוצר כי כולם היו עייפים וכך הם ויתרו בשבילי על המדורה שהיתה אמורה להיות אחד החלקים היותר מוצלחים של היום (אם לא המוצלח שבהם) חובבת אש שכמוני. מצד שני הצלחתי לנמנם כל הדרך חזרה (ולקבל את השיחה שציטטתי בהתחלה) ועכשיו אני הרבה פחות מותשת. בעקבות הויתור הזה נשארו לנו המוני כריכים איכותיים שלא אכלנו (גם אחרי חלוקת השלל בין הנוכחים כולל המנקים בהר עצמו). וכך, מצאתי את עצמי נוסעת ברחבי ת"א באיזורים ידועים עם ארגז כריכים איכותיים תרה אחר הומלסים. שמחה לבשר שכ-25 כריכים חולקו בהצלחה. הכשכוש מטוייל, האמבט מתמלא ואני הולכת להשרות את עצמי היטב בתקווה שרוב האבק והלכלוך שצברתי היום ירד בקלות ולהתעלף במיטה.
חוצמזה בשבוע שעבר סופסוף נרשמתי ל-Curves והצלחתי למרות עומסיו הבלתי סבירים וחריגים בעליל (קיטורים עוד יבואו) לעשות 3 אימונים. הנייקי עשו לי טובה והתפרקו, כך שאני לא צריכה לחכות יותר ויש לי תירוץ משובח לקנות לי זוג חדש ונאה (חנות נייקי בהרצליה פיתוח, היר איי קם). ובחזית אחרת אני מנסה להצליח להבחין בין Judians peoples front people ל-Peoples front of judea בניסיון לבחור קורס שס"י ולמי שלא מזהה את המערכון הנפלא... (מעניין אם זה יצליח לי, ניסיון שני)
למה הו למה ישרא כה שובק בימינו? זה רק אצלי?
אה - פוסט 100! יי!
| |
Maybe the dingo ate your baby
נגמר החופש.
בייתי הקט מסודר ונקי, הכביסה מכובסה והמקרר מלא באוכל מבושל (חלקו אפילו מוכן בקופסאות להר) ... ובמגש נאה של כדורי שוקולד
כן, זה מה שקורה כשבחופש אני אוכלת יותר מידי, תוכניות הערב האחרון שלי
מתבטלות ואני יודעת שבהר מיד כשאשוב תתחיל ההצקה הקבועה של תעשי לנו כדורי
שוקולד. ממחרתיים דיאטה.
טוב אני הרבה יותר מידי פורה פה לאחרונה מכדי שבאמת יהיה לי משהו חדש
לספר. ישרא עדיין מסרב לתת לי להכנס בכ-70% מהפעמים שאני מנסה. בשלישי
אחרי ארוחת הצהרים נכנסתי עם החברות לסופרפארם היכן שמיד רכשתי לי מדחום
מהיר לילדים וכך יכולתי סופסוף למחוק את המדחום מרשימת הקניות התמידית שלי
על הלוח המחיק על המקרר (בפעם האחרונה שהייתי חולה הסתכלתי עליו והתאכזבתי
שאי אפשר לקנח בו את האף, כמו הפתק של לקנות טישו בזיבלון הנפלא Romancing the Stone
ואם אתם לא מבינים זה בסדר, אני משעשעת את עצמי וזה מספיק לי). יכולתי
לקנות אותו לבדו או בצירוף צבעי קריאון מחיקים לאמבט (איך קוראים לזה
בעברית?) ב"חינם" (עלה 2 ש"ח יותר, אבל למה להיות קטנוניים). מובן שבחרתי
באופציה הצבעונית וכבר אפילו קשקשתי בעודי במקלחת. נפלא.
שוב לא הלכתי לטיפול פנים (לא התעוררתי בבוקר, ואני אומרת - אולי אני אומרת לעצמי משהו). החלפתי ללק שקוף ורק אחרי נזכרתי שקניתי לי ירוק מזעזע וחביב. אני עוד אשים אותו. בקרוב. מבטיחה.
הקצ'קס מאכזבות כרגע.
אה, וגיליתי שאני נוסעת כבר כמעט חודשיים בלי התעודת ביטוח חובה שלי שנחה מעדנות במעטפה שקיבלתי (בזמן) מהביטוח. אנשים באמת מאמינים שאני אחד האנשים היותר מסודרים שהם מכירים. זה רושם שאני יוצרת כשאני בונה מקראים לכדורי שוקולד. ורושם כידוע הוא חזות הכל, אז אני מניחה שמצבי בס"ה בסדר. אני תמיד תוהה מה יקרה כשאני אשכח להתלבש איזה בוקר ואסע להר כמו שאני (לא שאני באמת מתייפה לקראת הביקורים שלי שם ועדיין אמור להיות גבול לכל תעלול).
רק ימים טובים!
(תחזיקו לי אצבעות שאצליח לפרסם הפעם)
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
