| |
אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור |
כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הוסף מסר | 10/2009
ג ש ם
והרחוב ריק מלבד אנשים שמנסים להסתתר (ואישה אחת עם הקפוצ'ון) וכולם (טוב נו, הבודדים שבחוץ) שוב מסתכלים עליי כאילו אני מוזרה.
מזל שהכשכוש היה איתי אז הם רק ריחמו עליי בטעות ולא חשבו שאני זקוקה לאשפוז...
כשהכשכוש היה קטן הוא נורא אהב שלוליות (ולהתמרח בהן). לשמחתי מהמנהג הזה הוא נגמל, אבל גם האהבה לגשם די חלפה לו. כך, אנחנו מטיילים בעוד הוא רק חושב על המגבת בבית (הוא מאד אוהב להתנגב) ואני מאריכה את הטיול בכוונה כדי לגנוב עוד רגע רטוב.
| |
20 דברים שלמדתי מ-Criminal Minds
סיכום שלוש עונות...
- אסור לצאת לריצה לבד בפארק בשום שעה
- גברים שחובשים קפוצ'ון הם מסוכנים
- גברים שגדלו במשפחות אומנות או מאומצים הם מסוכנים
- גברים נאים וסימפטיים הם סאדיסטים בפוטנציה
- גברים שעובדים בעבודות שיגרתיות שחוזרות על עצמן (כמו תחנת דלק) עלולים להיות רוצחים סידרתיים
- אסור לחייך לאיש כדי שהוא לא ישגה באשלייה שלמעשה התחלנו את הרומן הסוער של חיינו
- גברים לבנים מסוכנים כי הם אונסים נשים לבנות
-
למעשה גברים באשר הם בין גיל עשרים לשישים ככה (פלוס-מינוס) הם מסוכנים
- כל זה לא אומר שנשים הן בטוחות
- טיול לילה בשעה ו/או במסלול קבוע זה מתכון בטוח לחטיפה
- בכלל שגרה זה רע
- גם ספונטניות זה די מסוכן
- רצוי לא להיות אף-פעם לבד או בלי שמישהו ידע בדיוק (בכל דקה) איפה את
-
קבוצות תמיכה, בפרט אנונימיות, הן מקום מעולה למציאת קורבנות (לאונס, חטיפה, התעללות, רצח)
- סודות ביחסים (בני זוג, משפחה, עבודה) עלולים להוות מניע לרצח
- לכולם יש סודות
- ילדים אוספים טראומות מאד בקלות
- טראומות + טריגר (לעיתים קל להפליא) יוצרים פושעים סדרתיים
- לסיכום -
- העולם הוא מקום מסוכן.
מסקנות אישיות יותר...
- לא לצפות בפרק סיום עונה אלא אם יש כבר את פרק פתיחת העונה הבאה על הדיסק.
- לצאת לטיולי לילה קצרים במקומות מוארים בלבד אחרי 4-5 פרקים.
- רוב המכוניות שמאיטות לפני רמזור עוצרות באדום ולא ננהגות ע"י חוטפים
- אין לצפות לשנת לילה טובה, לנהל יומן חלומות(?).
- המדינות הצמודות למדינה של הרחוקה הן הן אלה (ולא ה-Midwest) עם חולי הנפש שיורים לפני שהם שואלים שאלות ושמתנגדים למרות באופן גורף. לא לעבור שם בטיול פארקים/נהיגה שלי בשום מחיר. אולי בכלל הרעיון של טיול כזה לבד הוא לא הרעיון הכי חכם שהיה לי אי פעם, בטח בשילוב עם ספות של חברים סמי זרים.
בנימה אופטימית זו אנחנו יוצאים לטיול לילה שלנו בשעה הפחות או יותר קבועה ובמסלול המאד קבוע שלנו*. זו ההפסקה הכי ארוכה שעשיתי עד עכשיו בין סיום עונה לפרק פתיחת עונה (במסגרת פט לומדת דחיית סיפוקים). פרק פתיחת עונה יהיה הפרק השביעי שלי להיום.
* לא ראינו את לונה מאז שישי. כן, חיפשנו אותה בפארק וגם בבית :(
| |
אני מאוהבת
קוראים לה לונה והיא מלמוטית בת שנתיים/שלוש להערכתי. הבעלים הקודמים (הראשונים?) שלה השאירו אותה להסתובב בחוץ לשבועיים כשהם נסעו לחו"ל. הנוכחי (שמצא ואסף אותה) השאיר אותה אצל חברה שלו כי הוא בשלילת רישיון והוריו הדתיים לא יקבלו אותה. היא אצלה כבר שלושה חודשים. היא לא אוהבת אותה ולא מבינה למה אני אומרת שהם כלבים נורא חכמים (כי היא בכלל לא מקשיבה לה - מש"ל). הוא מתכנן לבנות לה מלונה בחוץ ולקשור אותה (זה לא בית פרטי, זו דירת קרקע). היא גם טוענת ש"אי אפשר לשחק איתה כמו שצריך" (לא הצלחתי לדלות פרטים) והיא בכלל אוהבת כלבים קטנים (אם הם גם עושים בארגז ומגרגרים עוד יותר טוב).
לונה מ א מ מ ת. אני ממש מתכוונת לזה. היא מעלפת. היא הכלבה הראשונה שאני שוקלת ברצינות להכניס לפה ככלב שני (כלומר כזה קבוע ולא אסופיים מגוונים). היא לא מסתדרת עם חתולים (היא תלמד). היא מאד דומיננטית, אבל לא תוקפנית. ראיתי אותה סומרת על כל כלב שהתקרב, כולל הזכרים. היא עדיין אוהבת ומלאת שמחת חיים, אבל אין לי ספק שאפשר להוציא את זה ממנה (ועובדים על זה לצערי). מגיע לה בית חם ואוהב שיעריך אותה.
אני באמת מנסה להכניס את עצמי למיטה הזו?
| |
איך שכחתי...
אני יודעת שזו בטח לא תהא דעה נורא פופולרית, אבל בעיני האיש הזה כשלון. לא שאין לי אמפתיה לאימו המסכנה ז"ל, אבל זו היתה המחשבה הראשונה שלי כששמעתי את זה. 66 פעמים ועדיין לא הצלחת לרצוח אותה? כי לפחות בטלויזיה שלי הם מצליחים בדקירה הראשונה או השנייה.
זה הזכיר לי את התנועה הזו, שחברים בה רצו להתנקש באובמה והיו להם מספרים "בעלי משמעות" לא סבירים בעיני.
יש ימים שאני צינית מידי.
| |
I'm a sinner, I'm a saint
הכל עניין של השקפה, תלוי באיזה דקה פגשתם אותי בחוץ ומה עשיתם באותו הזמן. מוקדם יותר בטיול עם כשכוש ניסיתי להסביר לפרחולה צעירה שחנתה לה וחסמה נתיב נסיעה שאולי כדי לזוז או לעלות לרגע על המדרכה (זה לא איזור שבו היא תפריע להולכי רגל). עשיתי את זה רגע אחרי שאנשים נאלצו לחזור ברוורס כדי לתת לאוטובוס לעבור ובאופן כללי פתאום נוצר מין עומס ביזארי ברחוב השקט להפליא. לא היה ספק שהיא מפריעה והייתי ממש חביבה, עד שהיא הסבירה לי שהיא חונה לגמרי חוקי ובטח אין לי רישיון, לכן אני לא מבינה. בשלב הזה נעשיתי הרבה הרבה פחות חביבה (כולל איחול למפגש אינטימי עם משאית). חצי דקה אח"כ היא חלפה על פנינו בנסיעה איטית מדברת בנייד. בלי דיבורית, ברור שבלי. בדרך בחזרה הביתה (עשר דקות אחרי?) נתקלנו בקשישה חביבה עם עגלת קניות עמוסה שלא ידעתי לתת לה את ההנחיות שביקשה, אבל הצעתי לה מיד עזרה כללית יותר (עם העגלה). היא סרבה בנימוס, אבל הרעיפה עליי איחולי בריאות ואושר, והסבירה כמה אני אדם טוב (לכולם). מצחיק, הפרחולה מהדקות קודם ודאי לא היתה מסכימה איתה. עוד כמה שעות עברו, הכשכוש ואנוכי שוב בחוץ. מתחת לבניין שלוש בחורינות שיכורות קלות (ואולי גם כלוט) מקשקשות בטונים גבוהים. אני מחייכת, מסבירה שזה בניין עם הרבה אנשים מבוגרים ועובדים שכבר ישנים ומבקשת בנימוס שינסו להיות יותר שקטות. הן מיד מצווחות עליי באושר שהן כבר הולכות. אני ממשיכה להסביר שאין לי כל קושי שישארו, מצידי שיעלו לשתות משהו, רק בשקט. נכשלת וממשיכה לדרכי. דקות אחרי מכיוון אחר (הן באמת הלכו) הן רואות אותי ואת הכשכוש מרחוק ומצווחות אפילו חזק יותר מקודם להתראות ונקפוץ לבקר...
אני חייבת להפסיק לדבר עם אנשים זרים.
חוצמזה ביחס לזה שכבר באחת עשרה נמנמתי על ספתי האהובה מול ה-TV די מרשים שאני עוד ערה. וגם כאב הראש שלי כבר יותר משבועיים (עם הפסקות לשעות ספורות מידי פעם). לא מספיק? לך! לא רוצה אותך יותר.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
