נתקלתי היום בזה. והוא הזכיר לי שבהיותי בארהביה, ראיתי תערוכת פסלי זכוכית על בסיס ציורי ילדים (במוזיאון הזכוכית של טקומה שהוא באופן כללי ממש מומלץ). מסתבר שכבר שנים שבמוזיאון יש פינת ציור לילדים שבה הם יכולים להגיש הצעות לפסלים. אחת לחודש (אאל"ט) הם בוחרים ציור יצירתי אחד ומפסלים אותו מזכוכית (בנוכחות הילד
המצייר ועל בסיס הערות שלו) הם יוצרים שניים - אחד לילד ואחד למוזיאון. כשהייתי (ולעוד ארבעה ימים מעכשיו) היתה תערוכה שלמה שבה יש את הפסלים ואת הציורים לצידם. וואו.

בכלל ראיתי לא מעט אומנות אישם בארהביה. שעות מרובות של הנאה, החל מ(כל) אנשי המוזיאון שרצו למכור לי כרטיס הנחה לסטודנטית (שילמתי מחירים מלאים, אבל איזו מחמאה כייפית), דרך החומרים והנושאים המרתקים וכמובן היצירות עצמן.

בטקומה יש להם הדגמות חיות של אומנות. בפעם האחרונה שהייתי (ביקור שני שלי במוזיאון) היה אומן והצוות שלו, שבעוונותי אינני זוכרת את שמו. הם עובדים בשיטה הוניציאנית, שזה אומר לא אומן לבד אלא צוות שלם שבו יש אומן מוביל ומגוון (שלושה הפעם) עוזרים. הם עשו דברים מאד מרשימים עם זכוכית ובהם לנפח כלי, לנפח צבע נוסף בגודל מתאים ולהפוך "להלביש" אותו על הכלי הראשון כדי ליצור שכבות צבע. הו כמה אני אוהבת זכוכית. אם פעם יהיה לי כסף וסטודיו, אולי.
עוד בתערוכות טקומה היה גם סוג של ציור/פסל/תמונה של יער מזכוכית. מה יפה, אין לי מילים. גם הטשטוש הזה בין איזה מימד זה מאד עושה לי. אי אפשר לדבר על המוזיואון הזה בלי לספר שיש להם גשר של יצירות צ'יהולי. ביקור שני ועדיין הוא מדהים.

במסגרת תערוכות "שונות" ראיתי גם תערוכה של יצירות מחומרים "רכים" (חומרים פחות מקובלים כמו בד, סריגה, חוטים, רקמה וכו') של אחד עשר אומנים שונים ב-BAM. היצירה שללא ספק הכי הרשימה אותי היתה פסל של ארבעה כובעים בסגנון "בית קטן בערבה" מבד וסיכות חדות עם ראש פנינה שהן כולן עבודת נמלים ומייצגים את ארבע נשותיו (וסיבלן ביופי, שקט וכאב) של סבא של היוצרת, נצר למשפחה מורמונית פוליגמית. תמונה רביעית מהקישור לתערוכה. מדהים. קצת לא הוגן שרק על היצירה הזו דיברתי, האומנים השונים של ה"רך" היו מדהימים אחד אחד וכל הרקע היה גם מאד מעניין. ממש אנשים מלאי השראה ומודעים פוליטית וחברתית.

בלי קשר ואולי קצת עם, הוריי ביקרו אתמול ולאבי היה משהו לומר על זה ש"הוא לא מבין למה שתי הבנות שלו תולות דברים שהן עושות על הקיר". מאד מעליב.

בשוטף לחוץ, חברים, שגרה לא יציבה, ועכשיו גם לקראת, הורמונלי ועתיר מיגרנה נוראית שדווקא איתה אני סוג של יודעת לחיות או לפחות לתפקד.

Honey - I'm home! Inbox X Kishakashta וואו כמה קניות עשיתי בוולמארט. תסלח לי אחותי אבל זה בדיוק תפור לפי המידות שלי... Jun 25   Gabi Kish סיגלי אני רוצה להזכיר לך את חנות בחצי מחיר ברדמונד אני חושב שכתבתי לך את הכתו... Jun 25   Kishakashta זוכרת זוכרת. כשאני אומרת בספרים לשם התכוונתי :) Jun 25   Reply   Kishakashta to gabikish, Mom show details Jun 28   היום הייתי באוליפיה. ביקרתי בקריית הקפיטול ועשיתי סיור בבניין הקפיטול עצמו. היה נחמד ומעניין. יצאתי לסיור "פרטי" (יוצא סיור כל שעה עגולה לא משנה כמה אנשים באים) ותוך רבע שעה היינו כבר שבעה עם המאחרים המצטרפים. ניגנתי קצת על פסנתר הכנף בחדר הקבלה לאורחים חשובים (הוא נעול למבקרים "רגילים" לא בסיור מודרך) ויש לי תמונה להוכיח את זה :) הסיור ערך שעה. אחריו (באומץ) נסעתי לחפש איזה מפל קטון שהגברת במרכז התיירים (שחניתי לידו אז נכנסתי) המליצה עליו. לקח לי רגע ושתי פינות של טעות, וקובי ואני מצאנו אותו. ירוק ירוק ורטוב. אני כזו גרוטאה, מפחדת מהחלקות ונפילות, וראיתי הרבה יותר מידי סדרות על רוצחים סדרתיים בארה"ב שהאמת שלא ממש נהנתי. עם זאת יש לי תמונות מאממות ובכח ההדחקה (המצויין) שלי אין לי ספק שאזכור תוך יומיים (עד אולי חודש) טיול מקסים. משם נסעתי לטקומה למוזיאון הזכוכית. איש בכניסה התפלא שאני רוצה לשלם מחיר מלא ואני לא בקולג' (אולי החולצה של דיסני עם איה בלבלה אותו). אחרי ששילמתי מחיר מלא, הוא המליץ לי להכנס מיד להדגמה של איזה אומן. היה מעלף. ממש. הם עובדים בשיטה הוניציאנית, שזה אומר לא אומן לבד אלא צוות שלם שבו יש אומן מוביל ומגוון (שלושה הפעם) עוזרים. הם עשו דברים מאד מרשימים עם זכוכית. הו כמה אני אוהבת זכוכית. אם פעם יהיה לי כסף וסטודיו, אולי. אח"כ הייתי בתערוכות. אחת מהן היתה ציור/פסל/תמונה של יער מזכוכית. מה יפה, אין לי מילים. אסור לצלם. אחרת היתה של ציורי ילדים. מסתבר שכבר שנים שהם נותנים לילדים לצייר ציורים ואחת לחודש (אאל"ט) הם בוחרים ציור יצירתי אחד ומפסלים אותו מזכוכית (בנוכחות הילד המצייר ועם פינוש שלו בהערות). הם עושים שניים - אחד לילד ואחד למוזיאון. עכשיו יש תערוכה שלמה שבה יש את הפסלים ואת הציורים לצידם. איזה יופי של עבודות. איזה יופי של רעיונות. נפלא. תערוכה שלישית היתה פחות מוצלחת לטעמי (תמיד יש אחת שאוהבים פחות, לא?) וכמובן יש להם את הגשר של יצירות צ'יהולי שכבר ראיתי ועדיין הוא מדהים. כן, צילמתי בגשר ובהדגמות המון המון.   בדרך חזרה לפה נתקעתי בכל מיני פקקים וקובי לא אמר לי בזמן לרדת מהכביש המהיר ובכלל, אוף. הדבר שהכי עודד אותי זה שהיה לי ברור שאולי אני מגיעה לבית של אנשים עצבנים, אבל כאלה שמחכים לי לאוכל ותכף אשטוף ידיים ואעבור מיד לארוחה טובה. אכן כך היה. וחיכתה לי גם הפתעה... הגיע הכיסוי שלי לנקסוס. הכיסוי בצבעים בהירים יותר ממה שהייתי בוחרת, אבל הוא ממש כמו הדגם ששלחתי לה כסקיצה. היא עובדת מדוייק ברמות מפחידות. הכל תפור ביד. מאד מאד יפה. הינשוף שהזמנתי לאיריס גם הוא נאה עד מאד בעיני. כחול למרות שבחרתי לה ורוד, אבל למה בקטנוניות? וגם... בגלל שהיא היתה בחופש ולא שלחה לי בזמן, היא שלחה לי ינשופון נוסף לפיצוי. ירוק. בדיוק כמו שרציתי להזמין לעצמי ובגלל שהאשראי שלי לא עבד עם האתר וביקשתי מאבא להזמין התפדחתי (והתקמצנתי) ולא הזמנתי לי. איזה אושר!   אני חושבת שקל להבחין שיום מצויין עבר על כוחותינו בארהביה.   מחר כזכור השיפוצניקים מתחילים ואני פותחת להם (9.30-9.45). אני חושבת שעד שהם יבואו (ואולי קצת אחריי) אעשה לי כביסה. עוד בתוכנית להחזיר את חולצת הפשרה או חנות מוזלת לספרים. אם באיזור הספרים אז גם BB&B ואם בחולצה אז אולי חזיה ורימל ליפעת (ובטח גם לי אמצא שלל) ואם אצליח את שניהם אהיה גאה (אבל אני בספק, לא בא לי להלחץ).  בסוף תדלקתי לי היום. אני אמורה לבקש מאיריס כסף על הדלק שאני נוסעת עליו?   סופשבוע הבא הוא אחרון שלי, הוא ארוך ארוך עם 4 ביולי עד שאני נוסעת. אני תוהה אם ניסע, אם אני רוצה לומר על זה משהו, אם יש לי סיכוי לנסוע לבד. נו עוד נראה.   עוד לא קניתי שום דבר לזוהר (קניתי כבר משהו למיכל ואלון, ליפעת ולשיר). אין לי גם רעיון, אמא - את יכולה לנסות לחשוב על משהו?     נשיקות, ני - Show quoted text - Reply Reply to all Forward

נראה שבקרוב זה יקרה סופסוף ואזמין לי מחשב חדש, חזק, יפה ובונבוני כמו שמזמן לא הרכבתי. למעשה חבל התחיל את הכל והוא המרכיב הרשמי. אנחנו כבר בגרסת הרכבה 1.2. אני נקרעת בין הרצון המנצ'קיני של "הכי גדול והכי חזק" לעובדה שהמחיר עבר את קו שלושת אלפי השקלים, אפילו בלי הכי גדול-הכי חזק (-קוויאר ירוק; - אבל לכחול יש ביצועים יותר טובים, זוכרת?; - אם כבר ביצועים אז שחור; - שחור נורא יקר; וכד').

הוא יראה ככה בערך (בקישור עוד תמונות), למה בערך? כי יהיו לו הרבה יותר כניסות לכרטיסים ו-USB, מצד שני אנחנו עובדים עדיין על להזיז את החיבור של כרטיס הקול כך שהרמקולים יתחברו מאחור ולא מקדימה. אבל הקופסה תראה ככה:

חשוב מכל כמובן הוא יהיה חיה רעה וזריזה שמגרגרת בשקט בשקט, כמו שאני אוהבת. הו געגועי למחשב שאני הרכבתי בעצמי והוא רץ ולא מזדחל במקוטעין. סליחה, אני סוטה מהנושא..

לכבודו אני מזמינה גם מקלדת ועכבר אלחוטיים חדשים (בשחור) ורמקולים. הדילמה היא דילמת רמקולים. אני לא צריכה רמקולים טובים. בניגוד לכל שאר חלקי המחשב, לרמקולים אצלי יש תפקיד בעיקר עיצובי. אני רואה סרטונים מגניבים ששלחו לי (לפעמים כשיש לי כוחות וזמן כאחד). אני לא רואה סרטים, לא משחקת, כמעט לא שומעת מוזיקה על המחשב.

כרגע הלבטים הם בעיקר בין (תמונות מיד, בקישורים עוד מגוון זויות) הביצים האלה, לארנב בלבן או ארנב בשחור. אני כנראה אזמין גם ביצים וגם ארנב (לא יודעת מה בקשר אליכם, לא ממש שכנעתי את עצמי שאני לא צריכה סטריאו). השאלה היא - איזה צבע ארנב.

המארז אומנם קטן, אבל עוד לא ברור לגמרי שהוא ישב על השולחן. חדר העבודה רובו מרוהט בלבן. יש שולחן עץ (אמיתי) אחד (לא זה שהמחשב עליו) וארונית מצופה טפט עלים ירוקים (אבל שולחן מחשב, ארונית ושידת מגירות בלבן). הקירות לבנים גם כן, מלבד חצי קיר שכולו שעם והוא מלא תמונות. השטיח ירוק והאהיל משלב אלמנטים של ירוק (וואו אני נשמעת רע מרגע לרגע, עדיף שאמצה את עצמי בקרוב). מה שאני מנסה לומר זה שבעיקרון תיאורטית לבן הכי מתאים, אבל לא בטוח שעם רקע קיר לבן ולא ברור מה יהיה הרקע - קיר או מארז מחשב. הערה אחרונה - עוד על השולחן שני מסכים - 22 רחב על רגל שחורה ועם מסגרת שחורה ו-17 בצד עם רגל שחורה ומסגרת כסופה.

ולחמודים:

מה 'תם אומרים/ות?

נ.ב. המצברוח כי ניצחתי את יאהו-וירוס, הידד!

שהכנתי לי מרתון סרטים על הפרעות ומחלות נפשיות? בטח שלא, אפילו אני לא הצלחתי למצוא את הפוסט שבו ביקשתי המלצות.

אז מאז המרתון איכשהו לא קרה והסרטים מחכים לי בסבלנות על המחשב כדי שאתחיל איתם. אתמול זה קרה. אני כבר אחרי שלושה - A Beautiful Mind, Boy A ו- Dirty Filthy Love (למעשה צפיתי בשלושה וחצי כי בלילה תפסתי בטעות את הסוף של קיי פקס באיזה ערוץ ב-TV). וקשה לי. וואו. למזלי אני לא מוצאת את עצמי מזדהה מידי ועדיין.

ראשון ראיתי את הסרט על ג'ון נאש וכמי שלמדה את שיווי משקל נאש ומכירה חלקיק מהגאוניות של האדם (ושהוא זכה בנובל), היה לי ממש קשה. שני ראיתי את Boy A והיום ראיתי את השלישי, שאולי בלי אלה של אתמול היה לי פחות קשה, אבל ברצף זה קצת טיפול בהלם. הנה תראי כמה את יחסית נורמלית.

אוסף הלקים הירוקים שלי גדל בקצב מרשים ולדעתי עבר את הכחולים (לא לדאוג, בטח אמצא כמה לקנות כדי שלא ירגישו מקופחים).

אני לא עושה דבר יעיל ממה שהייתי צריכה לעשות. אתמול (או שזה היה שלשום) הגעתי למסקנה שאפילו פה לא כתבתי שום פוסט "אמיתי" כזה של הרהורים ומחשבה, כלומר בניגוד לסתם שגרה "שוטפת" כבר לפחות שנה. נברתי קצת ומצאתי כמה פוסטים סבירים שהוציאו אותי (בערך) ידי חובה (רשימת השווים לזכור התארכה לה). בכל זאת אני חשה צורך עז בקצת עבודה עצמית. אני לא יודעת אם היא תצא כאן, אולי.

היה יום שמח בלי ליש ועם מעט מאד עבודה. ארגנתי משחק להאלווין (הלוואין?!). ארגנתי אדומים נוסף. ארגנתי ותיקים. כל מה שאני עשה זה גורמת לאנשים לפגוש אלה את אלה. כמעט אפשר לחשוב שאני סוציאלית.

כן, תכננתי לעדכן ולכתוב איך בלי הנפש, במקום שמאכיל אותי וכולם (טוב נו, כמעט, בלי חריגים בולטים) נעימים, מנומסים ונחמדים. איך אני מוכיחה יום אחר יום שאני אולטרה גיק ומתלהבת מפונקציות וטריקים שלא הכרתי באקסל ואיזה פודקסטים חדשים הורדתי לי לצעצועים לדרך... (המלצות וגם אי המלצות עוד יבואו).

אבל אז נכנסתי אתמול רגע לפני שהלכתי לקבוצה של יאהו, כי שם לוח התורנויות של ההתנדבות הכבר-לא-חדשה אך חדשה-יותר-מהאחרת. לא נשמע כמו צעד נמהר, נכון? הבוקר גיליתי שיאהו, כמו רוגלה איכותית במיוחד, או כמו וירוס דביקי הרסני, הפך למנוע החיפוש הדיפולטיבי שלי. וכלום, כלום לא מוריד אותו ליותר מכמה שניות.

אם מישהי/ו במקרה מבינים בזה - אנחנו מדברים על שועל (שבע האחרונה). אין קוקיס והאתר חסום מלתת לי כאלה. מנוע החיפוש לא מוגדר כאחד שמשתמשים בו. keyword.URL (בתוך about:config) רופרש באליצות, לפני, אחרי, באמצע (וגם מנוע החיפוש וכל הנילווים). עדכנתי את הקובץ הג'אוואי של הפרופיל ושתי שניות אח"כ משהו משנה אותו בחזרה.

כמעט מיותר לציין אבל מובן שאין לי בר שלהם, או addon או כל זכר להגדרות שלהם או דברים שלהם בכלל (חוץ מהעדכון האוטומטי הלא רצוני הזה בפרופיל).

קשה לי לתאר כמה זה מתסכל. אם נשמע לכם שאני חריפה, תעשו חיפוש קצר על התופעה בגוגל ותראו שאני לא מהקיצוניים. כן, כל זה ביום עבודה אחד (כמה זמן בזבזתי על זה? לפחות שעה, אולי יותר, עכשיו זה בידי הסיסטם, כי זה אחד היתרונות של לעבוד במקום ולא מהבית).

דיטי, מצטערת, חוזרים לוואלה. בבחירה בין לא אמין למשהו שעלול לשבש לי את החיים והשפיות המעורערת מלכתחילה אין לי שום דילמות.

טוב נו, אתם לא אשמים - קבלו אחד. זה היה ההיי לייט היומי שלי (כן, חיי פטאת). וכן, זו חברה אמיתית.