אני עם דמעות בעיניים כבר כמה שעות. מידי פעם הן גם מטפטפות טפטוף מקומי יציב למדי, מידי פעם אני מצליחה לעצור אותן. אין ספק שמחר אני אקום עם עפעפיים נפוחים וכאב ראש. וכניראה שגם עם התחושה הזו שאני מסתובבת איתה כבר כמה ימים או אפילו יותר של "לא 'צה". אני רוצה למשוך בכתפיים כמו הילדים הקטנים ולהתעלם מכולם. אני רוצה להפסיק... הכל. להפסיק לנסות, ולדחות, ולכוון, ולעזור ולהילחם בשביל. אני רוצה להפסיק לדפוק חשבון ולעשות מה שצריך. אני שונאת את המילה הזו "צריך". צריך זה רק בעבודה ואפילו בהר יודעים להשכיל ולא להשתמש בה איתי. אני רוצה כוחות וריכוז כדי לעשות בשבילי, רק בשבילי. וחברים שדוחפים ומנסים בשבילי שביב ממה שאני עושה לאחרונה בשבילם. אני רוצה לבכות פחות. אני בכלל לא רוצה לבכות יותר בגלל חברים. זה לא נראה לי הגיוני. אני רוצה לברוח מהכל. אני רוצה חיים חדשים. אפשר להקטין בשקל תשעים? אני מוכנה לשלם אפילו יותר.

לאחרונה זה מתאים פה לצטט שורות משירים, אז הנה (ובאיחור לא אופנתי כהרגלי) שלוש שמתארות לא רע את המצב כרגע:

- אחד כמוני לא יגור פה, עדיף לגור במלונה

- כשהכרתי אותך חשבתי לרגע שהכרתי חבר

- דון קישוט אתה צריך לנוח, יש כל כך הרבה תחנות רוח. אתה לא תספיק אתה לא תספיק...

אוף ועוד אוף

רק הכשכוש עושה לי טוב לאחרונה ואתמול נראה שהשלמתי את הקניית ההרגל (מחדש) של לישון איתי. זה הדבר שהעלה לי חיוך ביום הארוך והמתיש הזה שהיה אמור להיות יום טוב ונגמר יום רע כל כך רע.

ואולי גם

- עכשיו אני כי ההוא הלך

במסגרת היותי שחקנית רצינית ובורה מוחלטת בקומיקס וסופר הירוס, בחרתי לקבל את המלצת איש-חדש ולהרחיב את השכלתי הקולנועית (אחרי שקריאת קומיקס לא הוכיחה את עצמה, איזה מדיום מעייף). ושוב בבחירה אישית לגמרי, בחרתי בבאטמן, כי בכל זאת זה ברטון והוא מלך ואני אוהבת את רוב מה שהוא עשה (פעם זה היה כל והנה הספויילר הראשון לפוסט הזה, שהוא מרובה ספויילרים למי שלא צפה, ראו הוזהרתם).

אז... לקח לי 3 פעמים כדי להצליח לסיים אותו. נרדמתי לראשונה בדקה ה-28 לערך. אני לא זוכרת בדיוק מתי שוב. הסרט צפוי ומטופש ברמות שקשה לתאר וחמור מזה לא מצאתי בו שום דמות עם שביב.. משהו שיכולתי להזדהות איתו ולהתחבר לסרט (כי זה לא שאני תמיד רואה רק סרטי מופת ואיכות כידוע). הרע הוא רע מוחלט, בתחילת הסרט נותנים לו סיבה להיות אפילו עוד יותר רע. בוווהווו. הטוב הוא כמובן כזה שאפשר לראות אותו כטוב גם דרך המסכות (סליחה בלי תחפושת), אבל רק הנערה היפה מזהה אותו מיד. לשאר ההמון המטופש זה לוקח רגע יותר. לטוב מותר כמובן להרוג את הרע, למעשה זו מטרתו (כי אומנם יש שלטון חוק, אבל כדי להחזיר את הסדר על כנו (או את הדמוקרטיה) צריך שליט חזק (סליחה רוצח חיובי)). ואיך שכחתי - היפה מתאהבת בטוב ושונאת את הרע ויודעת בעיקר לצרוח (מאושר ומפחד ואיך לא, מחוסר אונים שזה מצבה הטבעי ביותר). צריך לומר לכם שנהנתי?
אני בכנות לא מבינה למה קוראים לו באטמן - האם זה לא אמור להגיד משהו על השמיעה שלו, או על זה שהוא יכול לעוף או שהוא חובב פירות או דם או משו? מה זה כל החוטים האלה שהוא יורה ומחזיק איתם? ומה זו המסיכה המטופשת הזו?? מי באיזשהו גיל באמת היה בונה לעצמו מסיכת לייטקס עם הקרניים האלה? אז אני מתה על ברטון, ואני יודעת שחלק מהתסרוקות והלבוש זה פשוט כי הסרט הוא כל כך שנות ה-80, אבל ה - אין עלילה, קווים מוחלטים, הכל צפוי - הזכיר לי קצת לקרוא ספר מסדרת שיר של אש וקרח או חרב האמת. ברשותכם אני מעדיפה (ולא, אני לא מצפה לזה) למלא 30 שאלוני אישיות על לראות את הסרט הבא.

וסתם אנקדוטה (מביכה משהו). מכירים את זה שיש תמונות עם אשליות אופטיות ומראים שני פרופילים או כד (ואני לא זוכרת מה הרוב רואים). אז הסמל או הלוגו או איכשלאקורימזה של באטמן תמיד נראה לי כמו ציור מטופש של פה פעור עם שיניים ולא הבנתי למה השיניים עגולות כל כך . רק בסוף הסרט בקטע של הפרוג'קטור שהוא "השאיר להם" ראיתי את העטלף שבפנים. מה אומר? נראה שלא הפסדתי כלום כל השנים, אתם מוזמנים להמשיך להנות מהקומיקס וסרטי הקומיקס שלכם בלעדיי.

אז אחרי שגמרתי לקטר ואני לא באמת הולכת למלא שאלוני אישיות כי אני לא בעונש, ראיתם שתכף יוצא סופסוף בולט? מי בא? (בכורה בארץ בחמישי בעוד כמעט שבועיים)