(אתמול, עשר בערב, מייל לחברה)

מנסה להשלים את הניתוח הסטטיסטי לתזה שהוזנח בגלל כל התקלות והתירוצים שבעולם, שכולם לא יעזרו כשיגיע הדד ליין. אתמול הצלחתי (בסוף) להכריח את עצמי לקרוא את הרקע התיאורטי ובזמן הקריאה העברתי משפטי מפתח לתמצית, שגם אותה אני אמורה פעם, לפני חמישי, לכתוב. היום הצלחתי לכתוב את כל הקטע המתודולוגי, כלומר הוא כבר היה כתוב אבל הוספתי להכל נתונים ומדדים ומובהקויות פנימיות וטבלאות אינסופיות. סיימתי גם את כל ה"ממצאים ההיסקיים" שזה דרך יפה לומר הצגת נתונים במקום ניתוחים סטטיסטיים. עשיתי את זה ארוך ומפורט להפליא וזה לקח לי הרבה (הרבה) יותר מידי שעות. עשיתי הפסקה לא קצרה שבה טיילתי עם כשכוש. ואכלתי. ואכלתי עוד. ודיברתי בטלפון. ועכשיו הצלחתי להכריח את עצמי לשבת על ה"ממצאים ההיסקיים" שזו הדרך היפה לומר כן, סופסוף הגעתי לקשרים ולת'כלס. כמובן שגם זה לוקח זמן. ואז אני אמורה לבנות מודל מלא שאני באמת לא יודעת איך, אבל עד שאגיע אליו אני לא מתכננת לדאוג. אה וכל זה בתוכנית עוד להיום.
מחר אכתב דיון על הממצאים וסיכום ותמצית (אולי). ואז יהיה לי יום לישון על זה לתיקונים לפני הגשה. כי תמיד תמיד יש לי תיקונים אחרי השינה.
האמת שזה לא קשה, רק מייגע. ואני לא מצליחה להיות יעילה.

(אתמול, שתיים בלילה, מייל לאותה חברה)

שלא תחשבי שלשוא לא הארכתי... אנחנו עכשיו יוצאים לטיולילה. לא סיימתי כל מה שקיוויתי, אבל המצב לא רע בכלל. מקווה להיות יותר יעילה מחר. אם אהיה אין סיבה שלא אסיים הכל =)
אה יש סיבה.. אני ויעילות לא ביחסים כל כך טובים לאחרונה :P

(היום החל משתיים בצהרים, שיח עם מתושלח)

ני: ‫עבדתי אתמול עד 2‬
מתושלח: בלילה??
ני: ‫בלילה‬
‫חשבתי שאצליח לסיים את הניתוח‬
‫ואני קרובה‬
‫באמת קרובה‬
‫אני בפינישים דמוגרפיים מסריחים‬
‫ומוסיפה כל מיני שישמע מקצועי לדברים שכבר שם‬
‫ועדיין‬
‫זה לא נגמר לי‬
מתושלח: מכירה את התחושה
ני: ‫ועוד לא מצאתי דבר אחד לעשות עליו גרף‬
‫אני מרגישה לא בסדר עם כל טבלאות הנתונים המייגעות האלה בלי גרף לרפואה‬
‫מפגר, אני יודעת‬
‫אבל יש רשימת איורים - איורים ברבים - אני צריכה לפחות שני גרפים‬
מתושלח: נשמע מרגש. גרף!
ביקשו ממך גרפים?
ני: ‫אוי גרפים אקדמיה זה הדבר הכי מכוער שיש בעולם‬
‫למרות שאני שוקלת לעשות משהו תלת מימדי באפורים‬
‫ולא בציורים הכעורים‬
‫לא צבעוני, אבל מין שלב ביניים שלא הייתי שמה ב ח י י ם בתזה משלי‬
‫כן‬
‫דברים ברומו של עולם מעסיקים אותי פה‬
(אחרי כמה דקות)
מצאתי מקום להוסיף בהתאמה‬
‫כי ידוע שאין דבר כזה ניתוח סטטיסטי בלי המילה בהתאמה‬
(שעה אחרי)
ני: ‫פעמיים בהתאמה ושני גרפים בידינו‬
‫מנגבת זיעה וירטואלית עם ידי הקפואה ממצחי הקפוא אך פחות‬
‫אולי באמת הגיע הזמן לחמם פה קצת‬
מתושלח: קולולולו
ני: ‫למען הסר ספק אתמול כבר הפרכתי או אוששתי את כל השערות המחקר ביסודיות‬
‫עכשיו אני רק "מיפה" איפה שצריך ומוסיפה דברים שרצוי שיהיו בכל ניתוח שמכבד את עצמו‬
‫אני כבר מריחה את הדיון, שבו באמת אין לי מה לומר‬
מתושלח: בלה בלה בלה זה הנוסח המקובל לא?!
ני: ‫לגמרי‬
(עוד הפסקה לשיחה על דברים אחרים וגם קצת לעבוד)
ני: ‫מותר לי לסמן מובהקויות כמקובל בתעשייה?‬
‫כלומר על הגרף‬
‫זה מסגיר את הרקע שלי לגמרי‬
‫אוף, לא, טוב טוב‬
‫אקדמיה מטופשת‬
מתושלח: טוב, לפחות יש התקדמות
ני: ‫איפה? מי מתקדם ולאן?‬
‫אני רוצה טרמפ!‬
מתושלח: הוספת גרפים, לא?!
ני: ‫כן‬
‫סיימתי עם הגרפים ויש לי המון בהתאמה כבר‬
‫רק לנתח את הרגרסיה הארבע שלבית שהוספתי כבר אתמול ופרק הניתוחים, על 15 עמודי הבלה בלה שלו (ברווח אחת וחצי) מוכן‬
‫מתושלח: נשמע כה מרתק שאני פשוט רוצה גם!

(היום, יותר מידי אחרי חצות, אבל עדיין נחשב היום)

אני שמחה לבשר שסיימתי. אשן על זה ובטח בבוקר יהיו לי כמה תיקונים קטנים ואולי עוד איזה משפט יפה לסיכום.

עוד ניתוח תזה.

צ'ק.

צינית, אבל פחות

ביקורתית, אבל גם יודעת כבר לסלוח

               ולמצוא את הטוב

חדה, עם הרבה פינות מעוגלות

חושבת שאני נכונה לשינוי

כי היום הצלחתי באזעקה השנייה לתפוס (לראשונה) את הרעבה (וכרית וטלפון ולהוביל את הכשכוש) לחדר הבטוח שלנו, שהוא השירותים. מה לעשות שהבית המואר שלנו מואר כתוצאה מחלונות סביב סביב.. הרעבה ניסתה להשתחרר. ממש ניסתה. יד שמאל שלי שילמה את המחיר על זריזות הידיים שהפגנתי רגע קודם עת לכדתי את הקטנה. וזה כואב תרשו לי לספר לכם. ממש כואב. אני מרגישה כמו האנשים שנחנקו במלחמת המפרץ כי הם שמו מסיכה בלי להוציא את הפילטר. מגוחך. מיותר. עצוב. ודאם כואב.

כל זאת בהתאמה לכך שלפני מספר ימים הצלחתי "לגלח" חלק מגב יד ימין. אני ממש הפצועה האנגלייה כרגע.

עוד בעניין המלחמה תלשתי היום מודעת "תנו לצה"ל לכסאח" ששמו כמעט מול ביתי כי זה היה מעבר לגבולות הסבלנות שלי. בכל שיחה עם הוריי (יותר מאחת ביום) מנסים לשכנע אותי לאסוף את העדר ולהצפין. אני מבינה שהם דואגים, אבל מספיק עם זה. הבנתי. אנחנו מוזמנים. החיים פה בשגרה וטוב לנו בבית. ויש לי גם קריאה נרגשת לאמנון אברמוביץ' - אנא אנא מצא מילה חלופית לביטוי "בנק המטרות" - ואם אתה נכשל בזה ומשתמש בה, עשה זאת בלי לספר לנו שאתה לא אוהב אותה אבל זורם עם זה. אמנון - זה לא לזרום.

מעבר לזה הכל בשגרה. יש לי כרגע ארבע עבודות פתוחות ברמה זו או אחרת של כתיבה. בדרך ללקבל אחת חמישית. בתקווה שלא כל המרצים פתאום יאשרו הכל ביחד ואפסיק לישון. עדיין משחקת גם עם קברים. לא ממש השתפר שם. לא ממש כיף לי עם אף אחד מהדברים. איך הגעתי לכאן אני תוהה לעצמי בעודי שוכחת שוב לשלם אגרת רשיון לנסיך, שאולי כבר כדאי שאשלם בדואר אם אני רוצה לעשות טסט בזמן.

והערה לסדר בשבילי - בשבוע שעבר אכלתי לראשונה בחיי בג'אפניקה עם טל בקניון איילון, שם הסתובבנו לבקשתה (גם הסושי שם לא היה מטבע הדברים בחירה שלי). היה טרי, בגלגול חובבני, עם חומרים לא איכותיים, כלים לא נקיים ושירות איטי וגרוע במיוחד. נו, לפחות לא אכזבו אותי הג'פניקה. גרועים ממש כמו שציפיתי.

שבהם אוטוטו צריך פוּפוּ

כך שאני (שמחה?) לבשר שאני בחזרה בחדר העבודה (השומם) שלי, עם שני מסכים, מקלדת חדשה, רמקולים סבירים מנגנים וצבעים בוהקים. אני לא זוכרת איך מכוונים את הצבעים במסך. לא להאמין כמה זה שונה מבנייד. כמה נוח לעבוד עם שני מסכים על פרויקטים מסויימים ובפרט אחרי שגומרים להגדיר ולהשמיש הכל מחדש. הידד, כמה אני ודאי אחסוך בחשבון החשמל התופח שלי בחדר הלא ממוזג הזה (כן, יש מאוורר וממש סביר לי).

אפילו ניקיתי פה את כל האבק שהצטבר על השולחן שחיכה לי חודשים. ממש נעים כאן. אם רק לא הייתי כל כך רעבה. זה לא קשור למצב החדר, אלא למצב יורס טרולי. באמת הגיע הזמן שבמקום לפזול למחוזות זרים ומוכרים שאינם עבודה אבין שאני לא ממש מתקדמת ואקום לבשל לעצמי משהו. המפ. עוד עשר.

והערת הבהרה על משהו מהפוסט הקודם (כי שאלו אותי במייל ויותר מאחת) - פורמלית אני לא מעשנת. מעשית אני מהמשנוררים ואני מעשנת חברתית. זה אומר שאני יכולה לא לעשן שבועיים ואז לעשן ארבע סיגריות בערב (או צהרים) אחד. לאחרונה מצאתי את עצמי משנוררת מאנשים שנראה לי לא ראוי לשנורר מהם, לכן קניתי, לפעם הבאה שאפגוש אותם. בינתיים עברו שבועים ועישנתי סיגריה אחת. זה נחשב מעשנת?