לכתוב למחרת (שישי) פוסט הרגעה שמספר כמה הספקתי וכמה הכשכוש ואני מבלים בגינה והחיים יפים.
במקום זה אומנם בילינו בגינה (והגנתי על שתי אגמיות שנחתו בה בטעות כנגד לא מעט ילדים אלימים, משועממים ולא מבריקים במיוחד). הייתי במצברוח מתקתק, כך שהספקתי המון. הבית נקי ומבושל, ואני בהחלט יודעת להעריך את זה. אבל (כן כן, כמה צפוי) הצפוני התקשר אליי בצהרים לשאול משהו ושאל בנונשולט אם דיברתי עם הצפונית. מסתבר שהיא נתפסה בטירוף. כל תוכניות מנוחת השבת שלי התבטלו לטובת נסיעה צפונה. בשבת לכל מי שכבר הספיק לשכוח, היה יום שימשי ויפה שתקע אותנו (כשכושי ואני) באינסוף פקקים. בהתאם לפחות קניתי כלניות לתפוסה ולעצמי בדרך ויצאנו בחזרה רק בלילה בלילה. כי מנוחה איז אוברייטד! מנוחה זה לחלשים!
כשכבר ממש תכננתי ללכת לישון ואפילו היינו אחרי טיולילה קיבלתי מייל עם הכרות דרך לינקדאין של איזה יזם סטארטאפים סידרתי (היי, זה לא אני, ככה הוא הוצג בפני ע"י סמנכ"ל הפיתוח "שלי" לשעבר). כמובן שלא התאפקתי ועניתי. קבענו שיחה לראשון בבוקר. וכך, גם תוכניות ראשון בבוקר שלי נשתבשו להן. מצד שני אומנם אני עובדת בכל שעות היום (לא ברצף), אבל 2013 מסתמנת כשנה של חיזוקים כלכליים. טפו-טפו-מלח-מים-שום-בצל. אני תפורה לסטארט-אפ. הם טיפה פחות תפורים לי כי עוד אין להם כסף, אבל אולי זוהי תחילתה של ידידות נפלאה. אופציות. שובו הביתה. אני מתגעגעת.
מאז (ואחרי דילמות) ביליתי אתמול בתערוכת עדות מקומית ובצהרים באנינה. התערוכה ממש ממש מדהימה. ממליצה בחום. מנת הפתיחה של עגבניות עם הפולנטה באנינה החזירה את אמוני במסעדות ישראל הלא מוכנות מראש לטבעונים. איזה מזל שלפחות מקומות העבודה (המתרבים) שלי מאמינים קצת במנוחה וקולטורה. חזרתי לכאן רוויה באושר. כבר קבעתי ללכת אל התערוכה שוב עם המאומצת בשבת (מנוחה זה לחלשים אני אמרתי! ). עבדתי על הדברים של העמותה עד איזה שעה בלתי סבירה (אני כבר מזמן לא בודקת). שלחתי לראשונה בחיי ניוזלטר למעל אלף אנשים. זה מלחיץ. לפני חמש דקות גיליתי טעות ראשונה - העלתי מישהו שהוא מהנדס ועם תואר שני ל-Ph.D. אני אתמודד. ראיתי קצת דויד*. נרדמתי על הספה.
בשלוש, התעוררתי מהתכווצות שרירים בתחתית רגל שמאל. אני לא בטוחה אם בקרסול או בכף הרגל או בשילוב. זה היה די קטלני. רציתי לצעוק. רציתי לבכות. במקום זה פשוט התפתלתי עד שהצלחתי בסוף להניח אותה על הרצפה. רחמים עצמיים זה כאן. יצאנו לטיולילה כשכושי ואני, כי קודם נרדמתי. בטיול נזכרתי במשהו באמת חשוב ודחוף שלא עשיתי לעמותה, אז בשלוש וקצת התיישבתי פה לסגור את הפינה ההיא. כן כן, אחרי גם הלכתי לישון.
הבוקר בקושי גירדתי את עצמי מהמיטה בשבע וחצי. שלחתי את המייל לבנות שהכנתי בלילה (על חשבונית דצמבר) וחזרתי לישון עם סנוז לעוד חצי שעה שצמחה לה. כשקמתי עשיתי דברים אחרים לעמותה ואז גם נסעתי למשרד לבלות שם. חזרתי כמובן לטיול עם כשכושי ואז בחזרה לדברים של העמותה. בעשר הבנתי שעשר והיום מתחלפת לה שנה והחלטתי שהרבה יותר ראוי שאקטר פה מאשר שאמשיך לעבוד.
אני חושבת שקיטרתי ביסודיות הולמת, כך שאני יכולה לעבור לספה עם בירה. חשבתי לפתוח יין, אבל בכל זאת מחר יום עבודה. מהבית. זו התוכנית לפחות. מקווה לעמוד בה.
מאחלת לכולכם שתהיה 2013 פורה ומרעננת. שנה מלאת הפתעות חיוביות, התחלות מוצלחות והמשכים רצויים (בלי ספיחים מיותרים). הרבה בריאות ושמחה.. וזמן להריח את הפרחים, להנות מהדשא ולהרים את הראש לראות נדידת הציפורים שמתרחשת ממש עכשיו מעל ראשינו.
היי שלום 2012.
* נגמרה לי בשבוע שעבר Switched At Birth שהיא בהחלט מומלצת, אז עכשיו אני בבדיקת סדרות. הספקתי לפסול את The Mob Doctor ואתמול התחלתי Animal Practice שהיא דבילית YET משעשעת אז טרם נפסלה ממש. עוד בעתיד הקרוב עונה שניה למרות הביקורות הקטלניות של הומלנד ו-Last Resort שאמורה להיות מצויינת אם כי טרם צפיתי אף לא בדקה.
כנס כנס, אפ'חד לא כועס שאיחרת נורא, העיקר שהצלחת להגיע בסוף.
וואו. שבועות מטורפים פה לאחרונה. עם כל העבודות החדשות וסופשנה כנראה שייקח רגע להתייצב. אני מוצאת את עצמי בתחושה שאני עובדת כל הזמן. היא לא ממש מדוייקת, ביום שלישי השבוע רוב מה שעשיתי היה קניות (אייס, סופרפארם, סופרמרקט, חומוס, מאפייה), אבל הימים איכשהו נעשו ארוכים והמיילים בכל שעה שאני גם עונה להם בכל שעה.. כמו ממש עכשיו שהשבתי על אחד או הרגע היום בתשע וחצי כשהבנתי שאני עדיין על הניוזלטר וכנראה שלא אבשל לי היום.
אני צריכה לנתק את הקשר בין המייל ה"ראשי" למייל עבודה. ניסיתי כבר לפני שבוע ואיכשהו זה לא עבד ולא מצאתי את הזמן להתעמק בזה, אבל הנה, לפחות סגרתי את הדפדפן הנוסף (ועזבתי את הפוסט לטובת פילטורים חדשים במייל). למיטב ידיעתי לא אמורים להיות דברים שאני צריכה לטפל בהם בשבת. והנה לא התאפקתי ועשיתי עוד משהו. בעיה עבודות בלי סוף יום. אבל! לראשונה מזה כמעט שלושה שבועות אני באמת הולכת לנוח. כלומר מלבד לנקות ולבשל ולסדר ולכבס ולנסות להעביר פה ריחות מוזרים שנותרו מאיזה תאונה עם כשכוש הבוקר (לכלב שלום). לא חפיפה. לא אימיילים. לא קניות למשרד. לא ולא. אנחנו והבית ואני וחברים ועוד אני.
כדי שלא רק אקטר, הנה נאום פוליטי עם מישהו שלוקח את עצמו מספיק ברצינות כדי להקשיב לשטויות שיוצאות לו מהפה... לפחות מספיק כדי שזה יביך אותו מה שהופך אותו לחכם ורציני בפי 20 (או פי מיליון) מהפוליטיקאים שלנו (תלוי למי מתייחסים). וגם קר לי, אז זה ממש מתאים עכשיו (תראו, תבינו).
אם אני לא סופרת ללמוד ללכת מחדש אחרי שמזדה 5 עברה עליי (ביסודיות), אבל הנה זה בא.
מצאתי עבודה. למעשה מצאתי שני חלקי עבודה. שניהם ביחד אמורים להיות קצת פחות מחצי משרה בשעות, אבל יחסית ליחיסותם, שניהם משלמים טוב. בנוסף אני ממשיכה לכתוב עבודות לסטודנטים לא נמרצים עם אבא עשיר. כל זה אמור לפרנס אותי בכבוד (יותר או פחות תלוי כמה עבודות כתבתי באותו החודש).
עכשיו כשאני מסתכלת על התאריך, אז מעבר לשעה העגולה, אני בדיוק 4.5 שנים אחרי קניית הדירה (כלומר חתימת חוזה), מה שנותן לי עוד טיפה יותר מעוד 5.5 שנים שרובה המכריע יהיה שלי (כי התחלתי לשלם משכנתא עם הכניסה שהיתה מספר חודשים מאוחר יותר).
הבוס(ים) החדשים שלי נהדרים. ממש. אחד הוא מתנדב ואין לו זמן או כוח להפריע לחיי. אנחנו בקושי מכירים וכבר בפגישתנו הראשונה יכולתי להציע לו למעול בכספים (עם חיוך) ולקבל שיתוף פעולה לבדיחה. בכלל גם אומרים עליו שהוא בסדר. ישר והוגן ונחמד. והכי טוב - כמעט הכל הכל מהבית. אגלה זה שוב הזמן לומר לך המון המון תודה על השידוך הזה. השני בוגר בערך כמוני, רק שהוא שותף במשרד עו"ד (אחד משניים). היום הוא שאל אם מותר לו לקרוא לי מותק ושילב עם זה הסבר של כמה מהר הוא לא פורמלי עם עובדים. בתגובה אמרתי לו שדי הבנתי את זה כשהוא הסביר לי שהוא מאוהב בי ואין סיכוי שיתן לי ללכת בזמן שהתמקחנו על כמה הוא ישלם לי (וגם שמותר כמובן, כי אני מותק, אז איך אפשר לצפות שהוא יקרא לי?). גם החלקי הזה כמעט כולו מהבית. התחייבתי ליום עבודה (לא מלא) בשבוע במשרד. אם יש ספק גם אני לגמרי מאוהבת. עכשיו כבר יש פה גם ספלים שקניתי למשרד בדומו אחרי שהטרדתי אותו בתשע וחצי ככה (בערב) מטיב טעם כדי לקבל אישור לקנות אותם במחיר מופקע. יפים יפים. הוא מקשיב לי, מקבל אותי, ובינתיים משתף פעולה עם כל השטיקים והשריטות המרובים שכבר חשפתי בפניו.
אני לא זוכרת שדיברתי פעם ככה על בוסים. היו לי כבר בוסים טובים. בוסים שאהבתי ואהבו אותי (לא תמיד בהדדיות המשתמעת). אבל זה (השני) ממש מוציא את הטוב שבי. הוא מאמין בי וביכולות שלי ויש לו תוכניות צמיחה ועניין ואמון כזה עצום בלי ממש להכיר אותי. זה נפלא. זה כל כך נעים לבוא ככה לעבודה (אפילו שאיחרתי חצי שעה לפגישה שלנו כי בדיוק תיקנו פה את המעלית). אני מסתובבת עם חיוך ענק. אני רגועה עם מה יהיה בסוף החודש (או ממש בתחילתו).ועכשיו אני מבינה גם שאני צריכה כינויים נפרדים בשביל שניהם ואולי בשביל הבנות (הנפלאות ברמות על שכבר אמרתי להן שהן מתנה) שמספקות לי עבודות לכתיבה. הקפתי את עצמי באהבה בעבודה. ממש.
בקיץ שעבר רגע לפני שטסנו לרחוקים עזבתי אחרי 3 ראיונות מצויינים ונראה שהנה החיים מסתדרים שוב. כל העבודות נשמעו מעניינות ומעוניינות. כולן שילמו טוב יותר מהשילוב הנוכחי. כולן היו של שעות ארוכות מחוץ מבית והכי אני מקצועית. אני בספק שמי מהן היתה עושה אותי כזו מחוייכה ומאושרת. נפלא.
יש כבר ארבע טאבים של מתכוני עוגיות שאני חושבת להכין להם לכבוד הספלים החדשים (שיהיה משהו ליד הקפה, לא?).
אה, והמהפך הטבעוני יצא שוב לדרך. מקווה שביתר הצלחה בסיבוב הזה, אם כי אני לא רוצה לצאת בהצהרות בומבסטיות מידי.
הניסיון שלי מלמד שכשאני לא כותבת יותר משבוע-שבועיים אני מצטערת על כך מאוחר יותר. אז הנה אני פה, כותבת.
החדשות הכי מעניינות אצלי (שרק מעידות על כמה המצב קשה) הן שבעקבות לאכול, להתפלל, לאהוב ולחץ פיסי לא מתון כלל מטל (לזכותה היא באה להחזיק לי את היד ולעשות את זה איתי) ובהמלצת דיטי, פתחתי (לראשונה בחיי הארוכים) כרטיס באוקיי קיופיד.
היום קיבלתי מהם מייל על איזה כלי מטופש גיאוגרפי שהם בנו (מה לעשות, אתר של גיקים). הנה התוצאות:
נו, לא שיש פה ממש הפתעות, אבל שמחתי לגלות שאפילו אחרי יומיים ואינסוף שאלות שכבר עניתי ברור שאתחבר יותר למישהו מדנמרק, ספרד או שוודיה מאשר למצרי, פקיסטני או אינדונזי. בהיבטי אה"ביה מככבים החופים לעומת המרכז והדרום הנחשבים חשוכים (למרות שיש לי נציג שם, אבל הוא ואישתו עם PhD ועובדים כמרצים באוניברסיטה, אז קשה לטעון שהם ממוצע האוכלוסייה באיזור). המדינה בה גרה אחותי אגב, אם כי היא גובלת באוקינוס, לא ברשימה. ועוד מסקנה אם אני רוצה למצוא כזו (נכון מורגש שאני כותבת עוד ועוד עבודות אקדמיות?) היא שאם אני רוצה לצאת את גבולות ישראל בחיפושי זוגיות, כדאי שאפתח עמידות לקור.
חוצמזה שגרה חיובית במקומותינו. מאז שכתבתי על התהליך המחקרי ערכתי עוד עבודת תזה וסיימתי סמינריון אחר (שמחכה שאעבור עליו שוב מעבר מלא לפני הגשה שתקרה כנראה בעוד שעה-שעתיים, אחרי שאפרסם את הפוסט הזה).
לכבוד החורף אני מחפשת שטיח שאגי ספגטי לחדר העבודה במחיר שפוי, כך שאם אתן מכירות חנויות שטיחים במחירים אטרקטיביים Do tell!
זהו בעצם. ימים של מרקים, חום, גשם וצחוק. תכף חנוכה ויש לי כל מיני תוכניות יצירתיות והזמנות להתארח לרוב. עוד יותר תכף סופש שיהיה גדוש חברים.
אם שגרע זה שגרה כשרע איתה, איך כותבים שגרה שהיא נהדרת? שגרת? שגדרת? שגרט? המפ.