בשבת החלטתי לבחון עד כמה זה קשה לחצוב בקיר. כל זה קרה כי בראשון יחד עם השולחן קניתי שני מדפים לפי מידה לארון שירות במרפסת. כשהגעתי הביתה הם לא נכנסו למקום. מסתבר שהקיר עקום.... ובכן המסקנה היא שכשנכנסים לזה, ממש ממש קל לחצוב בקיר (עם פטיש). ממליצה בחום לפנות קודם כל דבר שעלול להתלכלך בסביבה.

בשבת גם שמתי את הסט מצעים החדש השני שלי. לראשון פתאום היה ריח שלו ולא רציתי אותו איתי במיטה. שחור  הם ממש ממש יפים. אני מרוצה כמו שמזמן לא הייתי.

אחרון בשבת, גם הדבקתי באומץ את השעם החדש שלי. זה לקח קצת זמן ולשים את (רוב) התמונות לקח אפילו יותר, אבל הנה באיחור אופנתי של חודשיים הכל במקום. למעשה כשאני חושבת על זה אפילו ניחוח דבק המגע כבר התנדף לו.

לפחות בעודי מחכה ואוכלת את עצמי הייתי יעילה ...

אתמול הלכתי לפגישה שהוכיחה שוב ומעל כל ספק שאני מגה גיק. בפגישה נכחו כמובן מגה גיקים אחרים. אני שמחה לבשר שלא עם כולם סבל להפגש. חלקם אפילו מאד נעימים. אתמול לדוגמה חיבקו אותי יפה לקירבם בשיא הטבעיות ואף אחד לא ציטטת רצועות קומיקס.

יש סיכוי שסופסוף תהיה קבוצה ומשחק. אני יודעת שהכרזתי על זה כבר בעבר. אבל מזמן זה לא נראה כל כך קרוב. אגב אם התוכנית הנוכחית תצא לפועל אני אהיה כזו מגה גיק שהתואר כבר לא מתאים והתואר החדש יהיה כנראה טופ גיק (למי שלא הבין ההשראה היא Top Gear).

היום בערב חברה שלא ראיתי מזמן אמורה לבוא לבקר. אפילו רחצתי כלים לכבוד המאורע (לא שהיא תשים לב).

ההוא יצא אידיוט עד הסוף בסוף. למזלי הגדול זה היה בסוף, כלומר אחרי שאני הבנתי. בהדרגה זה עוזב אותי. היתה לי על זה שיחה ארוכה עם מתושלח שנסתה להסביר לי את נפשו השסוע של הגבר התל אביבי המצוי. עדיין לא מבינה למה אנשים לא מאמינים שלי שאני רצינית לגבי דברים שאני אומרת אפילו אם הם לא נראים להם סבירים. קחו לדוגמה את הנפש - אתמול או שלשום אמרתי לה שהזמנתי 40 ק"ג חימר, אבל היא שמעה שאמרתי שהזמנתי 40 ק"ג חמאה. אין שום ספק שזה נשמע חריג ולא הגיוני ועדיין היא לא הטילה לשניה ספק בזה שהתכוונתי לכך שהזמנתי. למה לא כולם מבינים שאני רצינית? בקיצור הוא האשים אותי ויצא אידיוט ברמות שממש לא ציפיתי ממנו, אבל רוב טעויות התפיסה שלו הן פשוט כי הוא לא הבין שאני בחורה מאד מאד רצינית. Tough

יש לי צרור לינקים משובחים שחלקם לא נפתח נכון עכשיו וזה מאד מרגיז אותי, אבל אני אשים אותם בכל זאת באופטימיות ותקווה לעתיד... אז הנה פרסומת אופטימית, רעיית חתולים ומשהו שפשוט הצחיק אותי.

הולכת לקדוח מהר במברגת בוש החדשה והשווה שלי (כן, אפשר לשים מקדחים במברגות, דההה) מחזיק שקיות של איקאה לפני שהחברה תגיע וגם לנסות סופסוף משהו עם הגרביים. אני אצלם למען הדורות הבאים (שזה אתם).

אה, עבר עוד חודש. יש!!

טוב, שעתיים וחצי אחרי. שתי סיגריות אחרי. אחרי טיול ארוך עם כשכוש ומתושלח וחברה של כשכוש. אפילו אחרי ביקור אצלן בבית. אני אחריי. נגמר הטירוף. לפחות נגמר לעכשיו ונראה לי שנגמר בכלל. זה קרה מעט מאד אחרי שהלכתי ממנה. כי אני לא רוצה מישהו שמתמודד ככה עם בעיות. כי הוא באמת לא אביר חלומותיי. כי אני לא רוצה מישהו שמכניס אותי ככה לסטרסים אחרי פחות משבוע. כי מגיע לי יותר. כי אם הוא לא מבין מה הוא מאבד אני לא רוצה שימצא אותי.

קצת מרגישה כמו הקטע של הומר. אוף כמה טוב להרגיש שפויה שוב.

בכל יום שישי אני צועדת לי לשינקין לחוג שלי. ואני תמיד מאחרת. אני תמיד מאחרת גם כי איכשהו אני אפפם לא יוצאת בזמן, אבל גם כי קשה לי ללכת על שינקין בלי לומר שלום במגוון מקומות ולהתעכב. שישי בשינקין, דווקא מהאנשים של שינקין ולא מהדוחק וכל המבקרים (שלא נמצאים עדיין בהמוניהם כשאני עוברת), הוא כזה כיף. שישי האחרון היה כזה במיוחד. בבוקר יצאתי ואמרתי שלום לשיפוצניק למטה שענה לי וזכר את שמי (והפתיע אותי ושימח אותי) ואז פגשתי המון אנשים שנורא חיבקו אותי (ולא מטאפורית). בחוג זו שיושבת קבוע לידי ואני ממש אוהבת הסבירה לי שברור שאנשים אוהבים אותי. כנראה שידרתי איזה סוג של חולשה, למרות שהאמת שגם התגובה שלה, בעיקר, הפתיעה אותי. ובחוג שכחתי ממנו לגמרי. שזה היה הרגע היחיד שלא חשבתי עליו במהלך הימים האלה. אני לא מאמינה שנכנסתי לכאלה סרטים על אדם שהוא למעשה זר. עכשיו בדרך הבתה, קצת מזועזעת גם מאיך שניראת הדירה של מתושלח ומבינה הרבה יותר למה תמיד אומרים עליי שהבית שלי מאד ביתי, עברתי ממש קרוב לבית שלו. מה לעשות, אנחנו גרים מאד מאד קרוב, ועוד בחמישי בערב החלטתי שאני לא משנה נתיבי טיול והליכה לכבודו (יי לי!). הלכתי לי וראיתי את התואם נסיך שהוא סיפר לי עליו וחייכתי. היה שבוע טוב. טוב שהיה. אני עוד אחליט אם לשלוח לך משהו ומתי ומה. היה שלום.

אוכלת מחטיפי האצות שלי ותוהה אם הם ישארו לי בקיבה יותר מחלק ניכר מהאוכל שהכנסתי בשבוע האחרון. אז כל מה שאני צריכה זה לא לישון כמעט בכלל, להיות בהיפר, להכיר ולהפסיק עם זה, ושיחה עם הילד ומיד זה דופק לי את המטבוליזם וגם גורם לי לרזות. יש! ממש אחלה של נוסחה פשוטה, בריאה וידידותית לציבור מצאתי לי.

שומעת פחות או יותר בלופ את Time של מק'לכלן שאומר בדיוק את ההפך הגמור ממה שאני רוצה לומר. משפצרת מאתמול מכתב שככל שהזמן עובר הסיכוי שאני אשלח אותו הולך וקטן. כמעט שלחתי לו לינק לפה. בדרך הבתה בנסיך אפילו מצאתי לו שם מושלם (שהייתי שונאת אבל ממש מתאים לו). אני בוחרת כרגע לא להשתמש בו. היה יום מפגר ומלא בדברים שלא באמת צריך לעשות בהר. העורב (או שהחלטתי שהיא הזרזיר?) טסה בחמישי או בשישי או משו כזה.

פורים מתקרב ופתאום כל המבצע הזה של פורים שכבר השקעתי בו המון אנרגיות, לא מעט זמן ודי הרבה כסף לא עושה לי כיף. כלום לא עושה לי כיף יותר. איך אחרי שבוע אני מצליחה כל כך לשבש את שגרת חיי בגלל מישהו? לשניה חושבת שאולי הוא צודק ואני צריכה מסננות טובות יותר ומיד פוסלת את זה. לא, אני שמחה לגלות שהילד (שהבריז לי עם הסידור שלנו) עבר לי ושמישהו מצליח להעיר את כל האמוציות האלה וכל ההתעלמות משאר העולם. זה מקום טוב. הרבה יותר טוב מלפני חודשיים. בכלל לא בטוחה שאני רוצה אותו. הוא פשוט מזכיר אותי וכייפי. ממתי אני צריכה מישהו כייפי? אני הרי תמיד תמיד הייתי צריכה מישהו שידע להצחיק אותי. מישהו שיבין. מישהו שיבין ולכן ידע להצחיק אותי. בעז אתה חסר לי כל כך. הנה רק הזכרתי אותך וסופסוף הדמעות שמחכות לי כבר מיום חמישי פורצות. האנשים שהיו לי ומתאימים לתיאור הזה אפפם לא היו דומים לי בכלל. הם הפתיעו אותי בהכרות שלהם. הכרות בלי מילים. הכרות שזעזעה אותי עמוק בפנים. שניים. ושניהם לא היו בני זוג. ובעז, שהיה בכלל אחרת ועדיין הבין אולי יותר מכולם.

לבד לבד לבד. לבד ובוכה ולא רוצה לעצור ומיד עוברת לי המחשבה של אולי אני אתקשר אליו. כי הרי אני יודעת שאכפת לו והוא קרוב. שיבוא. אבל אני הרי לא אתקשר חלשה. לא ממש טובה בחולשות. וממילא את מעט החולשות שהראתי לו הוא לא הבין. אז הוא מבריק. יש כל כך הרבה מבריקים בעולם. אז יצא לי לאחרונה להכיר גל של אנשים איטיים. לא, לא איטיים, פחות מהירים ממני. ואני לא רגילה לזה. לא רגילה להשתחצן. אבל מה לעשות שלא כולם חושבים ומדברים בקצב שלי. לבד. בלבד הטוב שלי שבניתי במו שתי ידיי עם המון המון מאמץ. לבד עם כשכוש שכל כך שמח לראות אותי היום כשהגעתי. לבד עם רעבה קטנה שאפילו היא החליטה לא להציק לי. לבד עם מק'לכלן. כי בחמישי בבוקר כבר התלבשתי לי כבלקרית אמיתית והצחקתי את עצמי בכמה הוא היה אוהב אותי ככה, יודעת שהוא לא יראה. ואפילו הורדתי שני דיסקים מקוריים לנסיך ושמעתי לי בפול ווליום Spoon והרגשתי נורא לא 'דעת מה בעצם. אבל אתמול בערב חזרתי למק'לכלן שלי ולא הבנתי פתאום איך שבוע היא יכלה לא להתאים לי.

החיים היו כל כך יותר פשוטים אם הייתי בטוחה. חודשיים שלמים אחרי הפרידה מהילד כתבתי כך:

אבד חוט שדרה

היה זקוף וארוך

בעל שיעור קומה וניסיון חיים

הוערך ע"י מכרים ותיקים וחדשים כאחד

המוצא הישר יקבל רכיכה.

[...]

שוב לא זוכרת או יודעת מה רציתי בעצם..

טוב נו, לפחות אני רכיכה עקבית. אני חושבת שאם אני אחזור לעשן זה ממש ישלים את התמונה. הרי ממילא זה יותר טוב מאוכל. גם יותר זול האמת. הרבה יותר רזה וממש מתאים כככפפה למצב הלחץ הכללי. גם מתאים לקיבה שלי עכשיו. אני לא צוחקת. אני רצינית. אני ממש שוקלת לרגע לרדת לקיוסק המקומי ולקנות לי קופסת סיגריות. אני אפסיק שוב. אני יודעת להפסיק. הוכחתי את זה מספיק פעמים. וכן, אם חוזרים ומפסיקים זה עדיין נחשב. להפסיק למעל שנה (או שבע שנים) בצורה יזומה ולקחת סיגריה פעם בחודשים כי בא לא נחשב לחזור. אבל אני מדברת על יותר מסיגריה.

חושבת לרגע על לקפוץ לקליי. קליי היא אחת משתי חברות שלי ששמעו. וזו שעוד לא שמעה על כלום מחמישי. והמעשנת שביננו. אם הייתי יודעת לבכות עם אנשים הייתי נוסעת.

אפילו ביקור של נסיך נגמר בסופו של דבר. 

אוהבת לא אוהבת אוהבת לא אוהבת אוהבת לא בטוחה לא יודעת חושבת לא מחליטה רוצה לא מבינה מפחדת לא מאמינה מתוסכלת לא כועסת עצובה מחפשת לא עוזבת מחכה 

דיברתי אתמול והיום עם הילד.

זה היה לי מוזר

זה דרש ממני יותר משאני רוצה להודות לעצמי...

שיחות סידורים שכאלה שממש שקלתי שלא לעשות ולשלם מחיר (פיננסי) במקום. בסופו של דבר החלטתי שזה מטופש ושלא יתכן שאני לא מסוגלת לנהל איתו שיחת סידורים של 2 דקות. היום הוא כבר סיפר לי בששון שהוא יודע על הנסיך. הוא לא אמר ממי ואני לא שאלתי. שיבושם לו. אז יש לי את הנסיך.

בראשון כנראה נפגש לסגור את הסידור הראשוני. עכשיו כל זה נראה לי הרבה פחות נורא והרבה יותר טבעי מלפני יומיים ועדיין עם כל ההדחקה שלי וההכחשה, זה לא נטול אמוציות.

חוץ מזה היה יום פיכס בהר. סתם לא היה לי כח ללעבוד ואיש חדש נעלם לי לכל היום והיה לי חם וכולם כולם עיצבנו אותי. ולא שזה מעודד, אבל גם לו היה יום רע במיוחד, נשמע שיותר משלי, האמת.

בשגרה מהדברים ששכחתי אתמול (זה היה אתמול, נכון? הימים שוב מתחברים לי) הוא שחזרתי לעדשות (חד פעמיות). זה כל כך מוזר לי. אני מידי פעם מחפשת את המשקפיים. ושולחן חדש בסלון. ולא יודעת מה עבר עליי עם מיליון סידורים שהעפתי את הקודם במקום לשמור אותו לשריפה.

גיליתי לאחרונה גם אהבה מחודשת לאבוקדו. אני כל כך אוהבת אבוקדו שבמונחי פאקצות, אם הוא היה מציע לי נישואין, הייתי עונה כן.

והיום גם גיליתי שמאיר מת (עמ' 12). הוא בד"כ היה פוגש אותי עם כשכוש (ומטבע הדברים בלי ארנק) וכך יצא שאני יכולה לומר שנתתי למאיר 5 ש"ח. הוא לעולם לא שכח לי את המחווה.

אין פואנטה לפוסט הזה... סתם עדכונון.

או לפחות כך טענתי בחמישי בלילה וזה (ועוד מגוון שנינות) פתח לי דלת לאדם ועולם חדשים.

כבר מזמן לא ישנתי כל כך מעט. השילוב של איש והרעבה הוא די קטלני... אבל אני לגמרי בהיפר. איך הוא יכול להתמוטט ולישון כשהכל חדש ומרתק. מרגישה כמו ילד בן שנה שלומד ללכת. כל כך הרבה זמן קפאתי על שמריי שזה טיפה מפחיד להרים ראש בעולם רטוב וקר, אבל האויר צח ונעים ואני זוקפת את ראשי (ונעשית תיאטרלית משניה לשניה, רגע אני הולכת להקיא בפינה, מיד אשוב).

קראתי את ההתכתבות הראשונית ביננו כבר איזה מאתיים פעם. אני חושבת שאני מתחילה להתאהב.

איש חדש שלי בלוגר ויודע על קיום  המקום הזה. לזכותו שהוא לא מנסה להוציא ממני כתובת. כלומר, הלא שלי לא ממש השתמע לשתי פנים (למעשה מזמן לא הייתי ברורה והחלטית כל כך וזה לא שאני מאד אמביוולנטית ברגיל), ועדיין אני מכירה אחרים שהיו מנסים יותר.

עכשיו חזרתי מביקור אצל קליי שהיא החברה השנייה שלי ששומעת עליו ומיד התנדבה לבחון את רמת קבלתו אותי (ברמה ההוליסטית כנראה) בביקור אצלה. היא טוענת שאם הוא יסבול אותה בהבנה צריך להשאיר אותו.

חוץ מזה בחזית המכוניות הכל עובד מצויין... הנה חלק שיחה עם אבי על A3 לאימי

אני: למה אמא צריכה T2?
הוא: לא צריכה, מבחינת צריכה מספיק הדה שבו (שני סוסים) מבחינת צריכה לא צריכה להחליף בכלל, הצריכה לא פרמטר בכלל
 

כיף לקנות איתו רכבים...
עכשיו אשב לי בשקט בחושך עם היפנית החמודה שלי

שלשום הם קנו אחת. T2 כמובן, מה 'זתומרת איזה?

בשגרה...

• חמישי-שישי עסקתי בחידוש מלאי הדיסקים לנסיך (כולל ספרים חדשים, לא רק של גיימן).
• בראשון-שני התעלמתי מההר ועסקתי בסידורים שונים ומשונים, שכמובן לא הספקתי לסיים.
• אתמול חבר שאל אותי על בבילון וכל כך התנתקתי מהצפייה (וגם דיברנו קודם על עבודה והתראיינתי פעם אצל האלה של המילון) שלא הבנתי שהוא מדבר על הסדרה והסרטים עם הספרה 5. זה היה קצת מטופש.
• עוד אתמול, קידמתי להפליא את פרויקט הדמויות מגרביים (סטייל הפרסומת של פריגת) לקראת פורים בהר.
• היום שילמתי את כל החשבונות שחיכו לי (וכולם בזמן).
• עדיין-שוב-עדיין חושבת לכתוב לבור. אפילו סיפרתי עליו מאד בשטחיות לאיש.
• קניתי בשישי מסכה חדשה לשיער ואני ממש לא מרוצה ממנה.
• היו לי עוד איזה מיליון דברים לעדכן ולהזכיר לעצמי ואני לא זוכרת אפ'חד מהם, אולי אני אוסיף עוד אחכך.