לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור
כינוי:  פּט

מין: נקבה

Google: 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
232425262728 




הוסף מסר

2/2014

Repetition compulsion


כל היום אני עוסקת בחיטוט עצמי לאחור. זה התחיל מסדר בין מק ללנובו (בלי קשר או תוכניות חיטוט). המשיך באיזה סוגשל פוסט שכתבתי לעצמי בתקופת ההדממה פה (שמצאתי בטעות). אח"כ (או אולי לפניו?!) נתקלתי בגיבוי חלקי של הבלוג הקודם (שכלל לא זכרתי שקיים, לא כל שכן על מחשב חי. הו הפרידה ההיא. אויה). אח"כ (באמת הפעם) חיפשתי משהו בשיחות עם סטלה שמזכיר את פוסט ההדממה ונכשלתי, מה שלא עצר אותי מלקרוא יותר מידי ובדקות האחרונות במקום לישון (לישון זה לחלשים!) אני קוראת שיחות באמת ישנות שלנו (בנות למעלה משנה).

 

אז מעבר לכך שהפסקה האחרונה היתה זקוקה ליד עורך אכזר על מנת להפוך אותה קצרה וקוהורנטית אני יכולה להעיד שיש לי, ולכולנו במידת מה, הרבה יותר מידי מקומות לחפש בהם. קשה. ובכולזאת הנה קטע שיחה ששעשע אותי גם בדיעבד, אנחנו מנסים לקבוע שיחה למאוחר (אך לא מידי) ופגישה ליומיים מאוחר יותר..

 

ני: כי חשבתי על טלפון

סטלה: גם אני, האמת, לא דיברנו מלא זמן.

ני: פסיקים

סטלה: אבל לא עכשיו. אחרי חצות, אם לא אהיה הפוך ושפוך.

סטלה: סליחה

סטלה: מהתחלה

ני: לא לא

ני: מחר אני כל היום בסטארט אפ

ני: אני אמורה להיות יפה ועירנית

ני: כלומר לא לקום בתשע עם עיגולים שחורים

סטלה: you can't help being pretty

סטלה: it comes naturally

ני: שמופי

ני: כבר הגעתי לעיגולים כאלה שנראו כמו מאפרת מתחילה שנמרח לה יותר מידי שחור

סטלה: מה את עושה בשישי בבוקר?

ני: מתאבדת?

ני: מנקה?

ני: קניות?

ני:  סקירת ספרות שלא עשיתי היום ואתמול?

ני: פוגשת אותך?

סטלה: זה או או או  גם וגם?

ני: אם ההתאבדות מוצלחת זה או או

ני: אם לא ואני לא מתאשפזת אז זה גם וגם וגם

ני: מה שבטוח זה שאני לא מנקה ומבשלת ואז מתאבדת

ני: בזבוז גמור

סטלה: תכלס

ני: זה כמו לנקות לפני העוזרת

ני: עוד יותר גרוע בעצם

סטלה: זה די דומה. זה כמו למחוק את כל הפורנו לפני שאת מתאבדת.

ני: רק שאני ממש מסודרת אז למחוק משהו זה הרבה פחות עבודה :)

ני: אתה באיזורי בשישי?

 

לכם זה לא אומר כלום, אבל הערות הפסיקים מעידות על מועד השיחה ועל כלים טכנולוגיים ואני יודעת שזה גם הרבה פחות מצחיק בלי קונטקסט מלא. זה הבלוג שלי. אני אמורה לשעשע את עצמי, אם הצלחתי גם אתכם זה בונוס. עם קוראי הקבועים (הרצויים) הסליחה.

 

"Time, time, time! Is what turns kittens into cats!"

(Tabula Rasa, עונה שישית, פרק 8)

נכתב על ידי פּט , 24/2/2014 02:34   בקטגוריות שיג ושיח, כבשת הרש  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





 

כן, עדיין מתמודדת עם המציאות. וגם צופה ב-United States of Tara למי שלא זיהה את מי שהזכיר לי את השיר הזה או שפשוט עדיין לא הגיע לקראת סוף עונה שלישית (פרק תשיעי). זו לא המלצה אם נראה שכן (וגם לא אי המלצה). האמת שהמציאות בעיקרה כרגע שגרה רגועה וחזרה לדברים שעשו לי טוב בעבר. מציאות הרבה פחות דרמטית מהשיר הזה.. אבל הוא טוב ואני אוהבת אותו (והוא מתאים ממש ללפני שבועיים, זה לא כל כך רחוק). וגם לא רציתי להתקל בו ולא לשים לי פה מזכרת.

נכתב על ידי פּט , 18/2/2014 00:00   בקטגוריות אבנים שחקו מים, שדות זרים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קשר בגרון


בשישי, חודש מאז ההדממה החלקית שהחלה ללא כל תיאום, ושאנחנו מקיימים מרצון ולפעמים פחות מרצון, סטלה הצליח להחזיר אותי חודשים לאחור בשאלה קצרה של שלוש מילים בוואטסאפ. "מה הוא עשה?" היתה השאלה. הידד למגוון ערוצי התקשורת הדיגיטליים. שלח ומה שעלה לי זה מאין שילוב בין "תעזוב אותי באמא'שך" ל"אתה מציק לי". כשהתחיל הקשר שלנו הוא אמר עליי שאני מתמסרת. מתמסרת. אני. מתמסרת?! אוקיי. נגיד. ואז כשהוא שאל וחקר על דברים וכבר לא היה לי מה לענות והתפתלתי כמו ילד שמושיבים על הספה, מסודר ורחוץ, מול סבא וסבתא והדודים וחוקרים אותו על בי"ס (על המורים ועל התלמידים ואיזה מקצועות הוא מעדיף ומה הוא עושה בהפסקות וחבר של מי הוא ומה הוא אוהב במיוחד והמבחנים והציונים ואיך הספריה ואיך החצר ואיך הטיולים ואיזו הופעה מתוכננת לו בקרוב) וכל מה שהוא רוצה זה ללכת משם, הייתי אומרת (או כותבת) לו "אתה מציק לי!". אחרי כמה זמן הוא למד לבד ועוד לפני שהייתי אומרת, כשרק החלתי להתפתל בכיסאי הוא היה כותב לי או שואל אותי בטלפון "אני מציק לך?" (ומשחרר). אני חושבת שיש משהו נורא חיובי בשלב הזה. ירדתי מרכבת ההרים ושקט פה. עשיתי מעט מאד כדי להתחבר לשאר העולם מחדש וזה הופך את פה לעוד יותר שקט. שקט ורגוע, חוץ מהמון המון עבודה שאני מסרבת בתוקף לטבוע בה, על אף גלים המנסים לעיתים להטביע.

 

בזמן האחרון כל מיני אנשים ממסגרות שונות מדברים איתי ומשתוממים ומעריכים אותי עד כמעט בלי די ואני לא תמיד מזהה את מי שהם מתארים, ומרגישה שלא אותי הם באמת מעריכים. זו דמותי בדמיונכם. פתאום אני מכילה וקשובה ועוד כל מיני סופרלטיבים שאני לא מזהה בי, בדומה למתמסרת. ואולי אני כל זה ועוד. ולא כלום.

 

יש התנדבות חדשה ומעניינת. יש שוב בית נקי ומסודר. מגוון התחלות, של קניות, של בישולים, של כל מיניים של בית שמתקרב לסופש. יש ספר לא רע. יש מועדון קוראות שאולי סופסוף באמת אלך לאיזו פגישה שלו במסגרת הגיע הזמן לחזור לחיים ולהפתח למעגלים נוספים (וגם כי קניתי וכבר קראתי את הספר של החודש). יש תור לוטרינר לשבוע הבא ועדיין אין רדיולוג. המאומצת עושה מחר בחינה אחרונה ועולה המרכזה, יש לנו דייט לשישי בצהרים. וכבר עברתי שני סוגי קופסאות (מחמש) בדרכי לקומקום על אובניים. ס"ה נשמע לי מאזן חיובי.

 

יש גם קשר בגרון או בבטן או משולב, בשני המקומות, שנוצר לי בתוך שניות מרגע שאני חושבת על עבודה ומה (ובעיקר כמה) מחכה לי או על הבריאות של הכשכוש או עליו או על עוד הרבה יותר מידי דברים. אני תוהה אם חרדתית זה הסופרלטיב החדש שמתאים פה ונחרדת. הקשר עובר כשאני מצליחה להתמקד בדברים אחרים. הוא לא באמת מוצדק לגבי אף אחד מהתחומים שמייצרים אותו כה בקלות, ועדיין אני לא יודעת איך לגרום לו להעלם. מה שאני יודעת הוא שמחר בלילה בלילה אחרי ישיבה לילית עם ארהביה, אני אכנס לסופש מנוחה. סופש שני ברצף שבאמת יהא סופש ולא עבודה שלישית ורביעית ופרויקטים מיוחדים, וכל זה משמח ומקל.

 

נכתב על ידי פּט , 13/2/2014 00:44   בקטגוריות אבנים שחקו מים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פט ב-13/2/2014 19:51
 



בובידיטי..





בתקווה שהיה יום מדכדך פחות משחשבת (מי יודעת, אולי אפילו מוצלח) ושבכל מקרה הוא לא יהא סימן לבאות.

     שנה אוהבת ומוצלחת 

     פורייה ויצירתית

     שמחה ושקטה

     סוערת וביתית

     ומגשימה במיוחד!


תודי שלא חשבת למצוא פה אי פעם ורוד מנצנץ,

ובאמת לא מצליחה לחשוב על מישהי/ו אחרים שהיו מביאים את זה לכאן.

 

אוהבת הרבה!

ני

נכתב על ידי פּט , 3/2/2014 00:33   בקטגוריות שדות זרים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בובידיטי ב-3/2/2014 22:51
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , האופטימיים , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפּט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פּט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)