אני יודעת שאני במצברוח טוב כי אני כל הזמן שרה לעצמי.
הבוקר התחיל בלופ של Only in Miami
כי אני מפרסמת איזה סיבוב של מישהו שמבקר בין היתר במיאמי (דהה).
היום נגמר בלופ של יושב בסן פרנסיסקו על המים
כי הצלחתי סופסוף למצוא מקום שהמנכלית שלי ואני מסכימות עליו והמחירים בו סבירים (נו, יחסית) לכנס השנתי שלנו - ברקלי היר איי קאם!
העובדה שהעבודה ממלאת גם את כל השירה שלי, מחשבותיי ושעותיי, כולל הטיולים של הכשכוש, בהחלט מעידה שאני עובדת המון. ממש המון. הרבה יותר מידי. אבל אני חושבת ששומעים עליי שלא רע לי.
בעיקר שנראה שגם שכנענו (שכניי ואני) את הועד שלנו שכדאי לעשות משהו עם הגג. סבירות גבוהה שלו הייתי כותבת את הפוסט הזה בשבת עת התקרה שלי טפטפה בשלושה מוקדים (מי יותר מי פחות) הפוסט הזה היה נשמע פחות אופטימי ואוהב עולם (אם כי הפלפל הממולא יצא לי טעים במיוחד והמתושלח ביקרה אותנו עם המוליכה, כך שהיתה דווקא שבת מוצלחת מלאת הדחקה והתעלמות מהנזילות).
נראה שכל מיני תקועים (חודשים, כן, גם הגג) התחילו לזוז וזה משפר את האופטימיות שלי שאולי אחרים גם יזוזו (אני יודעת שזה דורש שאעשה משהו. שקט אתם. לא להפריע לי באופטימיות הקוסמית). זה גם ודאי העובדה שהפסקתי לבקר ביער. כמה נעים בלי יער בחיים.
פוסט תוכניות משלוחי מנות עם מגוון רעיונות וביקורת מרושעת וקיטורים שיוכיחו שאני עדיין אני בקרוב
אני מנסה להזכר מתי עשיתי את המהפך שלי בתחומי עניין ובקניות. בחלק מהכסף שקיבלתי בבת המצווה רכשתי המוני עגילים (לא הייתי זוכרת את זה אילמלא תגובתה ההמומה והנזעמת של אימי). כטינאייג'רית כבר לא התעניינתי בבגדים ובתכשיטים (או באיפור או במריחים - לא לריח ולא למריחה). אני מנסה להזכר אם אי פעם התעניינתי בבגדים. אני חושבת שהתשובה היא לא.
אני עורכת את כל הדיון הזה עם עצמי כי אתמול מצאתי תנור שקורץ לי. החבר היחסית קטן הזה אני מקווה יהיה חלק מהסטודיו אולי פעם אתחיל לצבוע ולאבזר. הוא זקוק לחשמל חד פאזי (הידד), שקע בודד של 17 אמפר והוא עולה קצת פחות מ-6,000 ש"ח.
מאז אני די מריירת פה.
כל זה הזכיר לי איך שבדירה הקודמת בא מתקין למזגן יום אחרי שעברנו (בשיא הבלגאן) וקדח קידוח אלכסוני בבטון וחיבר כל מיני חיבורים מיוחדים לצנרת מיזוג בעודי יושבת על ידית הספה (שהיתה גדושה ארגזים, בדיוק כמו הרצפה וכל פיסת אויר פנויה ולא פנויה אחרת בדירה) ומריירת על הכלים שלו. זה היה שישי בבוקר והאיש צחק עליי והציע להשאיר לי את ארגז הכלים שלו לסופש.
באמצע בין האירוע ההוא להיום אני זוכרת את עצמי כבר כמעט קונה סט של מברגה ומקדחה של מקיטה רק כי הן היו קטנות ויפות ובמבצע (במחיר באמת אטרקטיבי, אבל כבר יש לי מברגה ומקדחה לא גרועות כלל של בוש ולא היה לי את הכסף הדרוש) ועוד כל מיני כמעטים אחרים.
או איך לומר.. באיזשהו שלב צחקתי על עצמי שאת הקרמים שלי אני קונה באייס (זה אמיתי אגב, היתה תקופה כזו, כשהם החזיקו כל מיני סבון של פעם ואני הייתי זמן קצר אחרי התאונה ועם קרמים).
לא תמצאו אותי אפפם מתלהבת ככה מבגדים. או מאיפור. או מכל מיני תחומים אחרים שנחשבים נשיים וכיפיים לקנייה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
