החום ירד! קשה להאמין אבל היום הזה הגיע. וגם אחותי וגיסי והקטנצ'יק הגיעו וכך שמתי פעמיי בשמונה בבוקר צפונה ורק עכשיו חזרתי.

שומעת בלופ את דניאל סלומון - מישהו לרוץ איתו כבר בפעם הרביעית ויודעת שזה הולך להיות לילה ארוך. היום בדרך לביתי האהוב וכשכוש והרעבה האהובים אף יותר היייתי צריכה להזכיר לעצמי למה עזבתי את הפולני והאם זה באמת היה כל כך נכון. ואני אפילו לא בוכה. זה תמיד סימן ממש רע כשאני לא בוכה. מרגישה שעשיתי כל כך הרבה בזמן האחרון והיום אני כבר על המדרגה הראשונה כפי שאמרה מירי ינון גליל (שלא מצאתי ברשת ואין לי איך לקשר, אולי אני אכתב עליה בהזדמנות). אין ספק שזה גם קשור לזה שיעלי המליצה לי אתמול לראות את הסרט, התזכורת על הפולני מגיסי שהוא תואם הפולני והתמעטות המיילים בתיבת הג'י שלי לאחרונה. זה קשור לכל מה שקורה ובמיוחד כל מה שלא קורה בימים אילו. קשור לזה שאני איכשהו אמורה ללכת לעבוד מחר אחרי ששבוע כבר לא ביקרתי בהר ולהתמודד עם יום עבודה מלא ומנג'ז במיוחד לפי מה שבירוריי המקדימים העלו.

קר לי ואני עייפה ולא סיימתי את החריטה מאתמול. בד"כ המחסום הכי גדול שלי זה הלפני. גם כשכבר יש את הכלי (ויש פה מגוון רחב מחכים לי) ואת הציור (כן, גם) ואת הרצון והמוטיבציה וההחלטה (והחיבור), איכשהו קשה לי לגשת ולהתחיל. בד"כ אחרי שאני כבר מתחילה אני עובדת ועובדת ועובדת עוד קצת ומסיימת. אתמול זה לא קרה. עוברת לי בזמן שאני כותבת מחשבה לעשות פה (בביתי מבצרי הקטון) עבודה גדולה על הדלת למרפסת. קשה לי להאמין שזה יפריע לבעל הדירה ומקסימום אני אחליף את הזכוכית (כנראה שממילא ארצה אותה איתי ואחליף את הזכוכית). מזמן נורא (= כ-15 שנים) לא עשיתי עבודה גדולה באמת. מזמן (=מעל שנה) לא נשארה אצלי עבודה שלי. רעיונות לציורים בגודל 45 על 130 ס"מ או פחות יתקבלו בברכה. ידעתי שאני צריכה לשמור את הפוסטר המקומט של In Nomine. איך מרגיש מרקם של אש? טוב אולי אני צריכה פחות רעיונות של מה ויותר שולחן אור, תחושות, ניסויים והרבה הרבה בהצלחה. לא. הנוצה היא גדולה מידי ולא מובנת מספיק. היא תהיה שם, אבל אני צריכה דמות שווה. דמות מרכזית. איפה היתה לי תמונה של ארגו? לא היתה לי. אוף. רציתי לומר מיד יער האלפים היר איי קאם, אבל הוא נעלם. מישהו יודע מה קרה לו??

בטיול עם כשכוש עכשיו מצאתי ליד הבית גינת קוצים משובחת. מזה מספר שבועות אני רוצה לנסוע לאיפושהו כדי לצלם קוצים. יש לי איזה צילום סמי-אומנותי שאני רוצה להדפיס על קנווס, אבל מישהו (המממ, טוב נו, אני) צריך לצלם אותו בשביל שאגיע לרגע הזה. הזכיר לי כמה לפעמים הדברים שאנחנו הכי רוצים הם ממש מתחת לאף.

אני צריכה ללכת לאיבוד. כן, צריכה היתה המילה שבחרתי. במודע.

האמת שנכנסתי לכתוב פוסטעידכון קצרצר ואז נתקלתי בעדכון ה"גיקי" מיריב וגיליתי שאני לא מבינה חצי ממנו. התגובה שלי בכותרת...

חוץ מזה - ההתמכרות החדשה שלי - טטריס פוגש את סודוקו (לצערי אין לי קרדיט על השם, לא לעצמי ואפילו לא למי שהמציא אותו, אני שומעת מצד רביעי כנראה). ממכר בדיוק כמו שזה נשמע.

מרתון Alias התחיל במזל"ט ובשמחה וששון (עם חבל). הוא כלל 3 פרקים (הפיילוט הוא פרק כפול) שהם דיסק ראשון, כדורי שוקולד איכותיים, בייגלה טרי והרבה הערות ביניים. אין שום ספק שהרבה יפים וחכמים ומוצלחים בסדרה הזו, אבל עם זאת הגעתי למסקנה שאני צריכה איזה Marshall, כן כן, גיק גאון טקי להפליא ועם קשיים חברתיים. אני טובה עם כאלה, והם בד"כ טובים איתי.

ואחרון - כבר מזמן מה שאני מנסה להרחיב את מעגל הבלוגים הקבועים שבהם אני קוראת (ואני אומנם לא מנויה אפפם, אבל קוראת נאמנה ממני קשה למצוא) ונכשלת מרות. הבלוגרים שלי לא מעדכנים מספיק לטעמי וחיפושיי בפופולרים (איכס), בנושא החם (look where that got me) ועל פי קטגוריות (מגוונות עליי לציין) לא נושאים פרי. המלצות (עצמיות ואחרות) יתקבלו בברכה. אני מחפשת בלוגרים מעניינים, ללא הבדל דת, מין, גיל או מצב סוציו-אקונומי. אה, אני חושבת לחטוא בכתיבה, אז אולי העדפה מסויימת לשם, אבל רק אם זה לא בלוג טכני או מקטר ומשמים להפליא.

עדיין חולה. כבר עם אישור רפואי עד ראשון (כולל). מתחילה להרגיש יותר טוב ולהנות מהחופש

 נ.ב. איך שכחתי? כשכוש עבר היום טיפול 10K ועכשיו הוא משובב, מחוסן משושה וכלבת וסחוט טרי.

 נ.נ.ב. אחותי והמשפוחה מגיעים בראשון לפנות בוקר!!