כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הוסף מסר | 3/2008
אלכוהוליסטית בפוטנציה
מסתבר שאני הרבה יותר אלכוהוליסטית בפוטנציה מאנה בפוטנציה. לא שזה באמת
מפתיע מישהו, אבל אותי לפחות זה משעשע. אתמול בסוף הצלחתי לישון בניגוד
להרגלי. כמובן שגם הבוקר התעוררתי מוקדם מידי והרעבה מיד ששה אליי קרב,
אבל התעלמתי ממנה (וממני) והצלחתי בסופו של דבר להרדם חזרה. כשכבר כן קמתי
התקשרתי למתושלח לספר לה על מר גורלי. את הבוקר (צהרים) התחלתי בלגלות
שנשאר לי עוד יותר מחצי בקבוק יין. ככה זה כששותים מכוס קטנה יחסית. תחושה
מזוייפת של לשתות הרבה. עוד בשיחה איתה הספקתי להחליט שזה לא רעיון טוב
להתחיל את הבוקר עם יין ואז לשתות שתי כוסות (הבוקר לשם שינוי הן כן
השפיעו עליי קמעה). סגרנו כדי להפגש ואספתי את עצמי די מהר כי הכשכוש כבר
חיכה לי מספיק. אכלנו צהרים בMezzE.
היא אכלה שקשוקה ואני אכלתי ארוחת בוקר מתוך תקווה שקיבתי המוזנחת תקבל את
זה יפה. הטיול הארוך אחרי אילץ אותה... טיילנו בערך בכל העיר - הצעדנית
בראש ובגאון. אנחנו חבורה מאד משעשעת בטיולים. הוצאנו לי את המחזמר מהאוזן
ולא רכשתי לי את הבוקס המלא בבגרות לא אופיינית (1500 ש"ח). עכשיו כשאני
חושבת על זה זה כמובן בזבוז מוחלט שאחותי מגיעה ולא ביקשתי ממנה לייבא לי
סט. בהמשך היום כבר ראיתי כמובן את המחזמר והוא היה ברקע כבר עוד כמעט
פעמיים מלאות (עצר לטובת החדשות שאני לא זוכרת כלום מהן; ראיתי חדשות
היום?!). אכלתי קופסה שלמה של עוגיות פרמז'ן מעולות של לה פנרייה. אני חיה בבריאות טהורה, כבר אמרתי...
בערב שתיתי עוד קצת יראון. המקרר שלי ריק. אני מתכוונת לממש ריק. אין בו סיר או קופסת אוכל אחת לרפואה, אפילו לא אוכל קנוי. אני תוהה אם לבשל כבר שלושה ימים לפחות. תוהה אם אני אוכל מה שאבשל אם אבשל. עוד החלטה שכנראה תחכה למחר... עכשיו חזרתי מטיול עם הכשכוש ונראה לי שבניגוד
למנהגי אני לא אתחיל לראות סרט כדי להרדם איתו ופשוט אלך לישון. טוב נו,
לא. כי מסורות חשוב לשמר.
לילה טוב
שמור
בטל
| |
i'm part of the project environment
הערב הלכתי עם ילד הטיפוחים החדש שלי מההר לגמר של תחרות רובינשטיין לפסנתר.
הלכתי איתו כי אבי האוהב הבריז לי אתמול. כן, ס"ה הזמנתי כרטיסים לפני
למעלה מחודש, למה להודיע לי בזמן שהוא לא מגיע? אמצע יום עבודה יום לפני
זה זמן מעולה לזה. באמת. היום התכוננתי לקונצרט כמו לחתונה של אחותי בערך
(כולל בגדים, שיער וציפורניים). הגעתי יפה ומטופחת כראוי מעמד (סתם, פשוט
בא לי וניצלתי את ההזדמנות, אבל באמת שווה לבוא יפים לקונצרט, זה הרבה
יותר נעים). ילד הטיפוחים הגיע בזמן (נועלים את הדלתות בשבע וחצי, ונשמעתי
כנראה מספיק לחוצה). הפסנתרנים היו פשוט מדהימים. שנינו ממש נהננו ואפילו
פגשתי מישהו מימי האוניברסיטה הזוהרים שלי (היו כאלה פעם, כשנחשבתי להבטחה
ולפני שלא סיימתי את התיזות שלי, כן, ברבים) ומיד סחטתי הזמנה להשתתף באיזה
מחקר. מעניין אם זה יצא לפועל. שלב הפרסים היה קשה. הוא היה מלא תודות
קטנוניות, ופירוט פרסים ותורמים אפילו יותר קטנוניים. ואם זה לא מספיק, לא
חילקו פרס ראשון. שניים מהמתחרים הערב חולקים בינהם את המקום השני. אני
מתקשה להבין את המדיניות הזו של לא לתת פרס ראשון. אם אי אפשר להחליט מי
יותר טוב מקבלים שני מקומות ראשונים, לא? הם מנסים לטעון שאף אחד מהם לא
ראוי? כי שניהם ראויים. אחד מהם זכה ל-standing ovation סוער - יותר מזה?
שעה וקצת אח"כ התכנסנו שוב אצלי כדי לבדוק איזה בקבוק יין. היה ... מוזר.
זה לא שלגמרי לא ידעתי איך הוא מההר. אבל איכשהו ציפיתי למשהו אחר במסגרת
ידידותית. אופטימית חסרת תקנה?! אני חושבת שהוא יורד מרשימת המטופחים.
עכשיו יושבת ומקשיבה לחלקים מהמיוזיקל של באפי ביו טיוב ומנסה לגרום לעצמי
לקחת עוד כוס יין ואז נזכרת שאכלתי היום רק קוטג'. אני בעיקר מתוסכלת. עוד
שבוע קשה עבר על כוחותינו. בראשון הייתי בצפון ליומולדת 70 של דודי. שם
אבי האוהב (שכמו שאפשר להבין היה לנו שבוע מאד מוצלח ביחד) ענה לי בקוליי
קולות משהו תמוה ומאד מסגיר בתגובה למשהו שלחשתי לו בשקט על יום הולדתה
ה-60 המתקרב של אימי. היא מיד ניסתה לעשות את עצמה לא שמה לב ואז הגדילה
לעשות ואמרה בתמימות "מה? לא שמעתי כלום". זה היה חזרזיר שענה "אני לא פה"
כשדפקו בדלת? כי זה קצת מזכיר לי את זה. אני לא בטוחה מה יותר גרוע. שהוא
רגיש כמו פיל בחנות חרסינה או שהיא חושבת שאני מפגרת.
הופה, הנה כבר שלוש. שעון קיץ זה דבר ניפלא. אני אנסה לקצר...
חבל וחברה משותפת ניסו לקבוע איתי ארוחת בוקר מחר ולא הצלחנו לתאם אותה
בסוף. הברזתי בטעות למפגש עם הפנסיון הבייתי של כשכוש (לחופשה באילת,
המטיילת הקבועה שלו תפוסה). דווקא בבוקר זכרתי, אבל אז שוב שכחתי. אין לי
סבלנות לכלום. אני ישנה 4-5 שעות בלילה וגם בהן אני מתעוררת באמצע
ומטיילת. אולי זה בעצם אומר שאני לא ישנה 4-5 שעות? יראון של גליל
אחלה יין. בראשון אחרי היומולדת הצלחתי אפילו להקיא קצת. בזאת בערך נגמרה
קריירת האנה-מיה שלי. נשארו לי 3 סיגריות בקופסה שקניתי בראשון (ראשון?
שני?). השבוע ראיתי עוד דירה שאני לא אקנה בהרצליה. אתמול חזר אליי אחד
המתווכים ואני אמורה לראות עוד אחת בשבוע הבא. הסקייפ שלי לא מזהה אותי
והוריי מכחישים שהאופיס החוקי שלי אצלם. הם נורא עיצבנו אותי השבוע. אני
יודעת, כבר אמרתי את זה אבל זה באמת חצה שיאים חדשים. סופש ואפילו זה לא
משמח אותי. לא אכלתי היום כי לא הספקתי ואני לא ממש מבינה למה אני לא
גוועת כרגע ברעב, אבל זו האמת. גם היין לא משפיע עליי. אני פשוט בהיפר
מידי כנראה. מעניין אם יהיה לי מחר בבוקר כאב ראש. השבוע חשבתי להצטרף
לטבעת מאד מתאים לי כאופטימית ניצחית. ימים כמו היום גרמו לי לוותר. אני שונאת... וול... הכל בערך כרגע.
אוף
| |
תמימות... מסנג'ל
איש בהר: אני סומך עליך שיש סיבה שהשארת מילה מסוימת
פטי:לשוא אתה סומך עליי, אני הכנסתי את הקבוצה ולא בדקתי מילה מילה בכל אחד מפאת זמן, סבלנות וידע שיכנס פילטור לאנגלית
איש בהר: הבנתי. *משליך את האמון בפט לפח ודורך עליו*
פטי: |הו|
פטי: הפח קטן
פטי: הרגל שלך גדולה
פטי: מה הוא עשה לך?
איש בהר: הרגל שלי כבר נכנסה למקומות שלא האמינו שהיא תיכנס אליהם
איש בהר: ואני לא ארחיב כדי לא להרוס את שרידי התמימות הנותרים שיש בך
פטי: טוב (חייבת לציין שיש בי הרבה תמימות עדיין, בכמות מפתיעה לגילי וניסיוני)
פטי: ויש לי גם דימיון מפותח שעובד נורא כרגע
איש בהר: כן,גם אני הופתעתי. את לא נראית תמימה. אבל בפנים את פשוט ילדה במסיבת גן עם ג'וליאן.
גוגל
מציעים משרה שמעניינת אותי. אני אמורה לשפץ שיפוצון של קורותיי ולמלא את
הטופס המייגע מעט שלהם, שאולי יפתח לי דלת לעולם חדש, טוב ומגניב. האומנם
יש לי פנטזיות שדווקא אני אצליח לחדור את שעריהם?
עידכונון - שלחתי. מהחזיק לי אצבעות מעעעעעעעעעעעכשיו!
תודה
שמור
בטל
| |
האופטימיות אינה הולמת אותי
מסתבר, או כך לפחות המחשב שלי חושב. אולי זה בכלל כי אין לו שם, כמו שאני
מבינה רק עכשיו (והוא כבר בן שלוש, באמת הגיע הזמן, המפ... אם הוא בן 3 זה
אומר שהרעבה כבר בת 4?!5? אני לא אעמוד בקצב השינויים הזה).
בכולופן למחרת הפוסט האופטימי האחרון שלי ההארד דיסק הקודם שלי מת. ממש.
סופית ויסודית. באקט אנטי מרפי בדקתי וגיליתי שהאחריות שלו פגה יום לפני
המועד ולא עכשיו (יש!).
עכשיו אני כבר עם חדש (הארד דיסק) ויש הרבה מה לספר על השבוע הזה, אבל אני
ממש עייפה (למעשה בחדשות תכננתי ללכת לישון ואיכשהו אני עוד כאן), אז אני
רק נותנת אות חיים ואת מיטב הלינקים מהשבוע האחרון... שכוללים משחק ממש
ממש שווה לכלב, זוית שונה על גרפילד קומיקס (כבר שמתי את זה כאן? לא זוכרת) ופרויקט ממש מגניב (הסרטון למטה מסביר).
טוב נו, אני אשכח אח"כ... בנקודות מהירות:
- בהר היתה לי שיחת review שהלכה הרבה יותר טוב מהצפוי. קיבלתי בונוס והעלאה. לא הסרתי את איום ההתפטרות שלי.
- ובכל זאת התחושה היא שכלוב הזהב שלי הודק מעט יותר
- עוד שבועיים לחופש
- אנחנו יוצאים לחופשה משפחתית באילת
- קניתי היום בגד ים ואני מרגישה בו קצת כמו ההיפו החמודות מפנטזיה
- אני לוקחת את זה מספיק טוב שהמוכרת נקרעה מצחוק ממני ואמרה שמעכשיו
היא לא תוכל למכור את הדגם שקניתי בלי לצחוק על הלקוחה ולהעליב אותה
- התחלתי היום דיאטת עישון וסלטים
- הימורים על פחות מיומיים (שאחזיק בה) לא יתקבלו בברכה
- יש לי בהר ילד טיפוחים חדש
- הוא במשבר וחמוד ועושה לי יפה חנדעלך ונעים באגו
- אין שביב סיכוי שיצא מזה משהו יותר מאגו וגם זה לטובה
- ניצלתי את פורים כדי להתעלל בשערי ולשנות צבע
- עדשות מגע של ספירלות ניראות קצת כמו כחול מרחוק
- לא עוברים לנתניה. סופי.
- 2 מתווכים בהרצליה מתעלמים ממני עם דירות שעשויות להיות הדירה שלי
- ציפורניים שוב זה נחמד
- אני לא מצליחה לשכנע את המחשב להבין VGA מהו וזה ממש מרגיז
- שוב הוצאתי סיסמת אינטרנט מאיש תמיכה שלא היה אמור לומר לי אותה
- בגלל המחשב לא עבדתי השבוע מהבית, זה היה אחד השבועות הכי מתישים שהיו לי מזה המממממון זמן
| |
חיי במספרים
מספר השעות שעבדתי היום: 7
מספר השעות שלקח לפולנייה לבקש עזרה כשהיא לא אמורה להפריע לי: 2
מספר קורות החיים ששלחתי למשרות מקצועיות: 8
מספר קורות החיים ששלחתי לחברים וקשרים: 3
מספר השעות שטיילתי עם כשכוש בחוץ: 3.5-4
מספר ההחלטות המשמעותיות שקיבלתי היום: 2
מספר ימי העבודה שנותרו לי עד החופש: 11
מספר הרעיונות ההזויויםשעלו לי לשינויים בחיי: 17~
מספר הפעמים שמילאתי לרעבה את הקערה היום: 14
מספר החברים/ות שדיברתי איתם/ן בטלפון היום: 5
מספר השקלים שהוצאתי היום: 0
מספר הפעמים שצחקתי / חייכתי באושר: הפסקתי לספור, היה יום מצויין
רמת האופטימיות הנוכחית: 3++
דברים נפלאים קורים לאנשים כשהם מחליטים לעזוב את העבודה שלהם
תנסו את זה בבית, מומלץ!
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
