הכל התחיל ממנוי רסס ומאפליקציה שהורדתי שיצר אחד, שאני מנויה לבלוג האוכל שלו (וזו ההזדמנות להמליץ עליה, היא קטנה, היא יפה, היא משתפרת כל הזמן - קחו אותה, קחו!). מובן שהיו לי הערות, זו אני. שלחתי אותן בפירוט שהפך לפינג-פונג חביב ומעניין. מפה לשם, החלטתי לחרוג מהרגלי ולבקש שידוך. עשיתי זאת בחן (אחרי ששתלתי רמז שחייבים היו לשאול עליו), כך (וזה ציטוט בעיקר להזכיר לעצמי):

המאסטר פלאן ממש פשוטה, אני לא מאמינה שלא עלית עליה עד עכשיו. זה עובד ככה - אני קוראת ברסס בלוגי אוכל עד שיבוא האחד שאוכל להציק לו בכיוונים מתאימים ולא רק להחמיא על מתכון שהרשים או כלי מטבח בעיצוב יפני-רטרו-מודרני. אני מורידה ראשונה את האפליקציה שלו ומעירה לו הערות חכמות ומתחכמות בעודי מפגינה שנינות, הבנת החומר, תשומת לב לפרטים וכיו"ב. הוא, כה אסיר תודה שכשהוא שומע שמישהי מוכשרת כמוני מחפשת כרגע עבודה, הוא מיד מציע להעסיק אותי ולתת לי אופציות מרובות בסטארטאפ שלו. בשלב הזה הוא מבין שבעצם אין כסף להעסיק מישהי שהיא אולי אובּר חוכם, ואחת מה-QA הטובות בתקלות פינה ביזריות שנתקלת בהן, אבל לא באמת עם רקע טכני מתאים. כפיצוי הוא (נו אתה) מציע להכיר לי את החברך הטוב הרווק המוצלח שרק חיכה לי שאבוא, בוא נקרא לו פינקי בקיצור. פינקי ואני כובשים את העולם. הסוף.

משם המשכנו סוג של לעבוד שכבר כתבתי שנהנתי ממנו מאד וגם קישרתי אותו לכאן (וגם על זה כבר סיפרתי). ואז היום חזרנו לדיוני פינקי. האיש ממליץ על התחברות לעולם ולפייסבוק. אני אצטט רק את הצד שלו וגם חלקית, כי שלי מלא מגננות ושנינות ירידות משפחתיות, שאני לא בטוחה שאני רוצה לחלוק ברגע זה ממש (כן, קיבלתי אישור):

ואני שמח שעצבנתי אותך, כי כנראה היית זקוקה לדחיפה קטנה.

ואני תוהה - באמת מתאים לי פייסבוק? ועוד אחד המוני? אני עם הפינות הקטנות, האינטימיות והשליטה. אני, פט לא לומדת מטעויות בערוגה, שאפילו אחרי שדרסו אותי אני לא מסתובבת עם נייד בטיוליי כשכוש או סותמת את הפה מול החברים הערסים של השכנים שכנראה פינצ'רו לי שלושה גלגלים? נו, פתאום לא עולות לי דוגמאות, אבל באמת שיש המונים (המונות?!), ריבוי דוגמאות.

מנגד קניתי נייד אחרי כל ההתנגדות שלי כשיצא המכשיר שמצא חן בעיני מספיק. למדתי לפעמים לשתוק בעבודה (אם כי רק לפעמים).וגיליתי לא מזמן שאני יודעת להעביר מסרים בסיסים בציור, אני שטוענת שנים שאני לא יודעת לצייר פרח; כן כן.

מישהי (פעם מזמן, לא זוכרת מי) המליצה לי בחום על ספר בשם איזורי הטעות שלי (או אולי הכותר מעט אחר, כי אני לא מוצאת אותו בגיגול מהיר). הרעיון המרכזי שאנחנו עושים את אותן טעויות שוב ושוב. אני מניחה שזה נכון בהכללה. האומנם פינקי לא יגיע מהחלון או בדרכי בין הספה והדויד לשירותים ובחזרה, כפי שהרחוקה טוענת? והאומנם אני מוכנה להצטרף להמון ולא לתת למתושלח לסנן ולדלות לי רק אירועים מובחרים ואטרקטיביים במיוחד?

ונניח שהצטרפתי**, אני לא מכירה את כללי העשה ואל תעשה בנוגע לחברים, הוספה, הורדה וכאלה. כמה פומבי להשאיר את חלקי הפרופיל השונים (בהנחה שאני יודעת מחברה סטארטפיסטית שממילא האדם שאינו מהיישוב יכול לגשת ולהוריד הכל, באופן חוקי לגמרי, גם בלי רשותי, אם רק אחד מחבריי איפשר משהו). אני פארנואידית? מה פתאום. אני יודעת שרודפים אחריי.

ואולי הכי חשוב - אפשר לחזור לאחור?

עוצו לי בבקשה.

* זה מזכיר לי את האנשים מהקליקות פה שלא מבינים איך הבלוג הזה כה אינטימי וקטון, או כמה מאמץ זה דורש לפעמים לשמור אותו כזה, מאמץ שבו אני נכשלת לאחרונה ועדיין ממש לא חלק מהמעגל הפנימי הסואן.

** השכנים מביאים לי למחרת רבע עוף או בורקס?

היות והחודש אני לא משולמת עד סופו והזמנית (פרויקט ענקי שבקנה) עוד לא אישרו סופית, החלטתי אתמול או שלשום לנסות להוציא קצת פחות כסף.

אתמול לא יצאתי מהבית. אני לא מזמינה אוכל. מזרן כבר הזמנתי. אה, בעצם קפצתי לדואר לקבל חבילה של שטויות שהזמנתי מזמן (הידד רמקולים חדשים), יש שם אפילו חנות, אבל כשכוש חיכה לי בחוץ, אז לא עברתי בה. לגבי חורט אני עדיין מתלבטת על דגם, אבל זה בטח יקרה בימים הקרובים. זה לא מאד יקר.

לעומת זאת היום..

היום קפצתי לרופא שיניים לסתימה (400 ש"ח)

התאפקתי ולא עברתי בנעמן עודפים לידו (חסכון נקי של לפחות 200 ש"ח)

כן עברתי בחנות חיות ליד, כי הילדים צריכים אוכל (255 ש"ח אחרי הנחת לקוח ותיק)

בדרך היתה חנייה מעולה..

אז קפצתי לטיב טעם (130 ש"ח)

ולסופרפארם (205 ש"ח, מהם 50 התקזזו כי קיבלתי מהם קופון יומולדת)

עוד התאפקתי ולא רחצתי את הנסיך והוא מג'וייף. ממש מג'וייף.

מה? פחות מאלף. לנייד שהשארתי להתבשל בנסיך (בטעות) שלום (כן, השארתי אותו במקרר חצי שעה אחרי שחזרתי הבתה). נוסף לפפרוני (עגל), קלחוני תירס צעירים במיוחד ומצרכי סופרפארם שגרתיים ומשעממים, יש לי שלל לקים צבעוניים מאממים חדשים ואוכל שאני מקווה שכשכוש יאכל לשם שינוי (כבר חודש וחצי שאנחנו מחליפים שקים). אפילו אין לי שום תוכניות לצאת שוב מהבית מחר. אה, בעצם יש, אבל בערב. בערב לחברים שהבטחתי להביא להם בראוניס של לחמים. יש עוד שאריות כדורי שוקולד, אז זה הם יסתפקו בהם ותהיה יציאה נטולת הוצאות.

יש לי גם שלל תוכניות סדר לכאן. אני מנסה להביא את עצמי לעשייה כבר יומיים ללא הצלחה מרובה. אתם חושבים שיש לי עתיד בקריירה כיועצת חסכון בבנק?!

חזרו אחריי - אני לא חסרת תקנה אני לא חסרת תקנה אני לא חסרת תקנה אני לא חסרת תקנה אני לא חסרת תקנה אני לא חסרת תקנה אני לא חסרת תקנה אני לא חסרת תקנה אני לא חסרת תקנה אני לא חסרת תקנה אני לא חסרת תקנה אני לא חסרת תקנה אני לא חסרת תקנה אני לא חסרת תקנה.. טוב נו.. אולי

אני קצת חסרת תקנה. כשאני לא מכניסה בכלל אני יודעת לחתוך הרבה יותר! באמת!

ולסיום בלי קשר, או שלמעשה גם חסכון פוטנציאלי, המלצה - אם אתם נוהגים דומה לי ויש לכם אנדרואיד (באמת פעם חשבתי לקרוא לו אנדי וזה לא תפס, מוזר שיש לי מכשיר חכם נטול שם, אצלי אפילו לטיפשים יש שמות בד"כ, הצעות יתקבלו בששון) מצאתי היום את Radardroid. עוד לא יצאתי איתה מחוץ לעיר, אבל בינתים היא נראית טוב.
 

אחרי שהלכתי לישון (אפילו לא ממש מוקדם) רק הבוקר, ישנתי רע, הרעבה הפריעה לי בטירוף ועוד התעוררתי באמצע מביעותים, התעוררתי הבוקר לקולות פכפוך נעימים שהזכירו לי גלויות ירוקות ונעימות כמו כל פינות החמד ב-Lake district האהוב עליי עד מאד. לקח לי ממש מעט זמן להתאושש ולהבין שהקולות הללו אינם כה פסטורלים בקומה השביעית בבניין בדרום ת"א. זינקתי מהמיטה כדי למצוא שעברתי עוד טיפה דרומה, לשכונת הארגזים ורוב ביתי שורה במים בגובה של כ-2-3 ס"מ.

כך, במקום בוקר רגוע של שגרה, סדר יום וטיולים בשמש, מצאתי את עצמי מתלבטת מה עושים קודם, מתחילים לגרוף לפני שעוד שטיח טובע (או שפרקט חדר השינה מוצף), מתחילים לדוג כדי לנסות להציל חפצים, או מתקשרים לאינסטלטור. אחרי רגע קצר הבנתי שמתחילים מלא לבהות בחוסר אמון בצינור המנותק מהקיר שממנו נובע המעיין ומכן לסגור את ברז המים הראשי. שעה וחצי-שעתיים מאוחר יותר כבר הצלחתי לצאת עם כשכושי וספר מהבית, ההפוך עדיין, אך מתוקן ויבש (עם מגוון יוצאים מין הכלל שהותרתי מחוץ לחלונות בתקווה שהשמש תעשה את חלקה בהצלת המצב).

חזרנו ואחרי מקלחת מהירה טסתי לאסוף את הוריי ושמנו פעמינו למסה. מה אומר? טעימי! אני לא מאמינה שקוראים לגושי הבצק הכבדים שנמכרים בואקום בסופר באותו שם כמו לבצקניות האווריריות והאלוהיות שאכלתי, אבל ככה זה. באמת שמזמן מזמן תכננתי. אולי סופסוף אכין לבדי ניוקי. חזרנו לפה וגילינו את ברז המים הראשי שלי סגור (שוב), מה שעדיין לא עורר את חשדי, אבל דקות מאוחר יותר הסתבר שלא כל הבית הוצף, כי המים זרמו למטה באותו הקצב שהם זרמו לצדדים ולמעשה הצפתי את בית השכנים מתחתיי. מאוחר יותר גיליתי שהמים הגיעו גם שתי קומות מטה. אני שוקלת להתקלח מעתה עם בגד ים, כי ניכר שמתישהו אמצא את עצמי קומה (אחת לפחות) למטה יותר באמצע מקלחת. מדהים. בסופו של דבר נראה שהבעיה נפתרה והנזילה הראשונית היתה תוצר לואי שלה (השכנים התחילו מלהיות משוכנעים שעדיין כשהמים אצלי פתוחים הנזילה מתגברת). בניגוד לצפוי דיברתי חלק מצומצם מאד מהיום בטלפון עם חברים. ויתרתי על בירה לטובת כנראה פיקניקון בשישי, כי באמת שפשוט לא היה לי כח. אם אתם מוצאים את עצמכם בסיטואציה דומה עצתי היא להוסיף למים קצת נוזל שטיפה איכותי, כדי שאם כבר, תעשו עבודה יסודית באמת.

מה עשו הילדים אתם תוהים? ובכן כשכוש קם איתי, לא נראה מתבלבל מידי מזה שהוא צריך לפלס דרכו בשלולית ועבר לחדר העבודה הספוג, מתכרבל במרומי הפוף, בחלקיו היבשים. הרעבה לעומת זאת, בחרה לעזוב את הסלון היבש, לטובת מעבר בשלולית וכניסה (רטובת מה) למיטה ברגע שהיתה גישה אליה. שניהם לא נראו או התנהגו כאילו בית מוצף גורם להם למצוקה כלשהי (כולל נביחות מרובות במיוחד על האינסטלטור שלנו).

 לכו תסבירו לבית שביקשתי עניין בעבודה, בעבודה, לא כאן, או בעבודה מכאן. ולכל מי שדאגה - ללק (כמעט לגמרי) שלום

זוכרים את הקטע הזה של סדר פעולות חשבון? אתם יודעים, כפל וחילוק לפני חיבור וחיסור. אני מוצאת יותר ויותר חלקים בחיי שיש להם סדר "נכון" וסדר שנותן תוצאה שגויה (או לפחות בלתי רצויה). הבעיה שלפעמים מגיעים חלקים לא לגמרי צפויים, ידועים ומתוכננים. נניח שנקרא להם חזקות או סוגריים עם חזקות בפנים ובחוץ או שורשים אם תרצו.

דוגמה? בבקשה. אני גוזרת ומדביקה לרעבה ציפורניי סיליקון לפני שאני הולכת לסדר את הציפורניים שלי, כי אני תמיד יוצאת מכל התהליך דבוקה ואם היה לק מעטר את ציפורניי, הוא כבר לא כשהיה. זה באמת די פשוט. אבל מתי חופפים שיער? לפני (כשהציפורניים לא מסודרות והחפיפה מזמינה צרות) או אחרי (כשיש סיכוי טוב לדפוק את הלק הטרי והצבעוני)? כן, חשבתם שזה עוד פוסט שיחרוג לאקסל ומספרים, אבל בחיי כמובטלת הפכתי לפאקצה גמורה. אם תהיתם הרעבה קיבלה ציפורניים בשישי. אני קיבלתי אתמול שיוף ולק (ופדיקור) ועכשיו (עדיין) מעטרים את ציפורניי חמישה צבעים. השיער? השיער נחפף היום אחה"צ.

ושלא אתחיל אפילו כמה בקלות משתבש סדר יומי אם אני לא פותחת את היום בלהאכיל את דורשי ההאכלה ומקלחת. כן, ודאי שזה קרה היום. זו הסיבה שאני מספרת לכם על זה. את יומי ביליתי רובו ככולו בטלפון. מצחיק לאור זה שמחר זה בטוח רוב מה שאעשה. למה? תודה ששאלתן, מחר יומולדת. אז היום, היום לא הזמנתי מזרן (שחיפשתי אתמול ובזמן שחיפשתי מצאתי את עצמי גם עוצרת באריסטו עודפים ומשם הולכת לאיזה חנות חזיות שהמוכרת של אריסטו המליצה או לפחות סיפרה לי עליה). בחזרה להיום קיבלתי טלפון מזלטוב מחבל שטען שהוא זכר 17, אבל רשום לו בארבעה מקומות 16. הוא לא הראשון שנשמע שקשה לו להתמודד איתי בלי הפייס שיזכיר לו מתי נולדתי ולמה. היום, אם אני כבר בתיאור של השוטף, קיבלתי שלילית מפיתוח. כן, התבאסתי להפליא, וזה לא שמצברוחי היה מופלא קודם.

בסופו של דבר טיילתי טיולון מקוצר עם כשכושי עוד לפני מקלחת כי כבר נעשה מאוחר ולא הוגן. ואז "רק" קפצתי לשכנים לקפה וסיגריה (כדי שלא יהיה אחרי ריח בשיער, זה שוב חוזר לסדר הפעולות שאני מוצאת עוד ועוד בחיי). קיבלתי עוגת בוואריה. כן, היא אפתה בשבילי. מזמן לא סיפרתי פה על שכניי המופלאים. קיבלתי משלוח של בקבוקיי יין ושוקולד מהוריי (והסבר מאימי שהיא לא רצתה להגביל אותו לפה ביומולדת). זוכרים את היובש? בטלו. בסוף אפילו התקלחתי וחפפתי, ויצאתי עם כשכושי האהוב לטיול. בארבע וחצי או חמש הבנתי שרק התחלתי שגרת בוקר ועוד לא הכנתי לי כלום לאכול. נו..

אני חייבת להודות שכאדם שטוען שאין בבית הזה כללים, יש לי די הרבה כללים.

בכלל גבולות נפרצים אצלי לאחרונה על ימין ועל שמאל. זוכרים את ביקורי בירושלים? זה היה למעגל של איד. שם פגשנו (כשכוש ואני) גם את אגלה, שהספקנו גם לבקר אצלה. כן כן דיטי, מאחורייך. היום אפילו קישרתי מישהו לכאן. ככה סתם. טוב לא סתם, הוא החמיא לי על הכתיבה ואמר שאני צריכה לכתוב בלוג ועדיין. אני לא בטוחה מה עובר עליי. כן איש, אתה יכול לראות בזה המון מחמאה ואמון. ואם כבר כתיבה הרבה יותר קל לי להצחיק בשנינות באחד על אחד. אני לא בטוחה למה. זה קצת מתסכל.

האיש הוא זה שהזכיר לי לאחרונה כמה אני מתגעגעת לאינטרקציה עם מתכנתים. אולי בכלל אני צריכה לנסות להגדיר לחדש את הנישה של חיפוש העבודה שלי, רק שאין לי שמץ איך לקרוא לנישה הזו שחסרה לי. אני לא בטוחה למה זה כל כך קשה. אין לי המון דרישות. אני רק רוצה עבודה לאנשים עם המון ידע כללי מיותר, אנשי אשכולות לא ממומשים, אני רוצה גם שיהיה במיקום נוח, ונעים, עם אנשים שאני אוהב, ומשכורת הייטק שמשלמת בקלות את ההוצאות והקניות שלי, ושיהיו תנאים, שאעשה דברים שמעולם לא עשיתי, וחופש להתפתח, רצוי שבאזור שכבר יש לי חברים, ושלא אמצא את עצמי רוצה להרוג אפחד או לתכנן משחקים מוזרים או לצייר טבלאות יאוש מגוונות. זה כל כך הרבה לבקש?

לא, בבקשה אל תשאלו על תוכניות למחר. אני לא יודעת. הוריי מגיעים לאכול איתי במסה (ידעתם שיש עסקית? פעם לא היתה. זה משמח אותי מאד). אני לא יודעת מעבר לזה. אני אנסה לקום מאוחר. אני אדבר רוב היום בטלפון. אולי בערב תהיה בירה עם חברים. זהו. ואולי אזמין חורט חדש. אולי אזמין מזרן. אולי אשלח קורותיי ואולי נתחרדן בפארק עם ספר כמו בימים הטובים שבהם לא משבשים לי את הסדר על הבוקר.

ועכשיו שגם ביקרתי במטבח אולי עוד אסדר היום מוקדם כך שמחר לשם שינוי לא אפתח את הבוקר שלי בלנקות משהו או לשים כלים (שרחצתי בלילה בלילה) במקום. ואולי לא ואז כן אעשה בוקר "מסודר". אחרי הכל אנחנו האוטיסטים מוצאים משהו מנחם בסדר פעולות ברור.

חזרתי מאסאדו אצל הוריי הנפש. אני אחרי 8-10 כוסות יין (טוב, יש שם חדר יין) וכ-3 כוסות מים לדילול, לקראת יומולדת של המתושלח.

היה אחה"צ של הרבה הרבה (יותר מידי?) אלכוהול טוב (כרגיל). הסכמתי בעקבות סיפורי צבא וגבורה לאתגר של ציפור לערב תחרות שתייה (על שוטים של טקילה, Cuervo 1800). הנפש סרבה בתוקף לשפוט והחליטה להצטרף, לא ברור עדיין אם לתחרות או סתם לשתייה. ציפור עדיין לא הרים את הכפפה לעשות לנו ארוחת בולונז (אחת ההתמחויות שלו) לקראת השתייה.

יצאתי משם מצויידת ב- Bravdo Cabernet Sauvignon 2008 כי כשנכנסתי סיפרתי שהתדלדל מאד המעיין המקומי.

אני כבר אחרי טיול עם הכשכוש.

אני לא מאמינה שנהגתי ככה הביתה. אני ממש מתלבטת אם לקחת מונית ליומולדת של המתושלח. כן, זה כנראה יהיה הדבר האחראי ונכון לעשות.

אין ספק שאם לא הייתי אדם אחראי וחייבת לעבוד, אלכוהוליזם זו קריירה חלופית שמתאימה לי. אוי זה נשמע כל כך רע כשאני מגדירה את עצמי כך. אני באמת כן אדם אחראי. פעם בחודשיים-שלושה (או שנתיים או בעצם ארבע) מותר, לא?

היק! תרבחו ותסעדו