לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור
כינוי:  פּט

מין: נקבה

Google: 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   




הוסף מסר

4/2014

Beautiful freak


אז אחרי שבוע מנוחה על הספה, כבר הרגשתי הרבה יותר טוב והמשכתי עוד שבוע כמעט כי היה חופש וקצת מכוח האנרציה. עכשיו כבר אחרי חזרה לעבודה ולחיים של אדם מבוגר (מתיש). כל זה לא מפריע לי לראות אינסוף סדרות, לדבר (ובעיקר להתכתב) בטלפון ולכעוס על העולם. בהתאם לסטטוס הטינאייג'רית המושי שאני מפתחת, אני צופה כרגע ב-My mad fat diary ומזדהה או מבינה ברמות שאולי לא היה נכון בגילי להזדהות ולהבין. עוד סדרה (מי אמר באפי ולא קיבל) שאומרת שבסופו של דבר אנחנו לבד.

 

יחד עם הסדרה הבנתי שלמעשה אין לי ריפ של הדיסק שלי של Eels (כן, הוא גם שתרם את הכותר פה). זה מאד מתסכל אותי כי אני לא זוכרת שהשאלתי אותו למישהו. בכלל לא כל כך טובה בלתת מוזיקה קנויה מקורית. שונאת לקנות דיסקים כפול (ודרדרסים).

 



בענייני רכב ונהיגה, בעקבות התאונה אני משובשת. אני אצטט..

על הנהיגה
ני: ‫אני נוהגת כמו בחורה‬
‫זה איום‬
סטלה: אני לא מאמין
ני: ‫אני לא מנסה לשכנע, אני מספרת לך איך אני מרגישה‬
סטלה: אני מתכוון - כשאת אומרת “אני נוהגת כמו בחורה” אני שומע “אני נוהגת קצת פחות חזק מקודם ועדיין טוב יותר מ-99% מהבחורות ומ-97% מהבחורים”.

 

[באמת? הוא חושב ששלושה מכל 100 גברים אוטיסטים על הכביש נוהגים טוב ממני??! כמה מעליב].

 

ועל רכב חלופי (1)

האלטו החלופית שלי עושה וורום וורום של מאמץ ב-40 קמ"ש, אין מד סל"דים, אבל אני לא מושכת הרבה.. זה מאד משעשע.

 

רכב חלופי (2)

ני: האמת שהיום באה לי מחשבה שכה תשמח את כולם שאני מפחדת לומר אותה בקול ולהפוך אותה לאופצייה‬

סטלה: אופניים?
ני: ‫אל תגזים‬
ני: ‫חשבתי גם על לא לקנות בכלל, אבל צפון וכשכוש* ודרום**. זה בעייתי‬. ‫חשבתי לקנות משהו קטן ידני לא חזק ממוצע כזה. מהסופר מיני שקונים היום מאד בזול‬. ‫גם כי אני קצת בטראומה מהתאונה. לא כזו שלא איפשרה לי להכנס ולנהוג מיד עם 4 מכוניות זרות, אבל אני אומרת לך שאני מרגישה את זה‬
‫וגם בהיבטי ביטוח שהולכים הרי לקרוע אותי וזה מאד יעזור‬. להחזיק אותה שנתיים או שלוש ואז לקנות A1 שהמחיר שלה כבר ירד מספיק (אני לא וואן טרק מיינד) [...] ‫זו לא עגלה. זה רכב ממוצע קטן‬. ‫אבל זה רכב שלא יודע לנסוע באמת מהר ואני מניחה שלא מאיץ כמו שאני "רגילה" או "אוהבת". ‫אוי אני כותבת את זה ותכף מתחילה לבכות

 

 


* הוטרינר שלנו רחוק.

** יש בוס אחד דרומי שרואה אותי אחת לרבעון.

 


 

אז לבד וספה ושבלול וגם קצת מחפשת פריק תואם (לא באמת, כלומר לא באמת מחפשת, אם יצוץ אשמח).

בעוד שבועיים (סליחה) תשעה ימים אני טסה ואני כבר מתחילה להרגיש אוטוטו נסיעה. מסתבר שלא מספיק לפי חוסר ההבנה מתי זה =) אבל הילדים מסודרים ועשיתי כבר את כל הקניות של הדברימים שאני אמורה להביא לשם. אני באמת צריכה לסגור הזמנות לשם. ולהחליט כבר מזוודה או טרולי.


Angel - "I know you guys have been working hard, I mean, cooped up inside a lot, and, uh, to show my appreciation, I was thinking. The night being, you know, young and all, that the three of us ... could ... or should, you know, maybe, uh ... go out? You know. For fun."
Cordelia - "Or ... we can go home."
Doyle - "And you could sit in the dark, alone."
Angel - "God, yes. Thank you."

(Lonely Hearts, עונה ראשונה, פרק 2)

(כן נו, לא באפי, אנג'ל)

נכתב על ידי פּט , 28/4/2014 23:45   בקטגוריות שמש נצחית בראש צלול, אוד מוצל ממאזדה, שיג ושיח  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של buho ב-9/5/2014 10:08
 



קרקוב זה כאן (ממומש!!1)


ואני טוענת שאני סתם לשוא מסדרת. אז באמת מזמן לא הייתי בתאונת דרכים.. לכן היום בכביש החוף עת עשיתי דרכי צפונה לסדר, מישהו חתך קצר מידי ונכנס בי. מאוחר, בתנועה צפופה אך נוסעת היטב, כלומר לא ממש מהירויות אידאליות לתאונה. הנסיך, כמו כדור ביליארד (בתנועה) שפגע בו כדור אחר במהירות סטה ממסלולו ואיבדתי שליטה. 2-3 סיבובים של 360 מעלות בשלושה נתיבים נוסעים. כיף כיף. אני בסדר. הנסיך מת. מעקה הבטיחות גם ראה ימים טובים יותר. למשפחה הנוספת שנכנסתי בה, כולל הכלב שהתעופף ברכב כולם שלום (איזה אנשים מקסימים). הפוגע ברח. אולי תפסו אותו בהמשך, אבל לא שמעתי על כך. שעות. גרר, משטרה, לחפש (ולא למצוא) מונית בערב פסח שתקח אותי הביתה. אמבולנס מתנדבים שרק בדקו שכולם בסדר ודיווחו למשטרה. כבאי שעצר, הזיז לבדו את הנסיך הצידה ודיווח שוב למשטרה עם פרטים בנסיון לעצור בהמשך את הרכב הפוגע. משפחה (נפגעת) שניסתה מאד לשכנע אותי לבוא איתם לסדר שלהם. שני מתנדבי משטרה מקסימים שלא הסכימו להשאיר אותי מעבר למעקה בטיחות, בילו איתי מעלה משעה ובסוף הקפיצו אותי בחזרה לת"א מחוץ לתחום הכיסוי הרחב שלהם להערב (לא עד הבית רק כי יש להם זמן תגובה של 10 דקות לאירוע). מונית שירות אחת אקראית בעוד אני מחכה שהמתושלח תחזור (ברגל) לביתה על מנת לקחת את הרכב ולאסוף אותי. מתו' אחת שהתעקשה שלא אסע לתחנה מרכזית בכזה יום וכזו שעה, כך שבכל זאת אספה אותי, ברכבת מרכז. הורים מעצבנים במיוחד שעוד לפני שדיברנו עם הגרר כבר תהו מה אעשה בלי רכב ואחרי שהוזמן גרר אבל בעודי על כביש מהיר עסקו בשאלות רכב חלופי. ארנק אחד שלא נמצא ושכנעו אותי שאולי שכחתי בבית (ולא). שני כרטיסי אשראי מבוטלים. חברת גרירה אחת שאני מקווה שיקרו דברים מאד רעים לעובדים שלה. מאד. מזומן מהמתושלח. שכנה מקסימה שהתקשרה לוודא שהאור זה כי חזרתי הביתה (כבר?). ברך סגולה להפליא ושפשוף בצוואר מהחגורה עם השרשרת שענדתי. שבוע בדיוק מדיון הרכב המחליף הפוטנציאלי של הנסיך עם סטלה.

 

פסח. מעולם לא אהבתי אותך ואני חושבת שעכשיו פורמלית מותר לי לוותר בשנה באה על הסדר.

 

 

נ.ב. מאד מתחשב שפגע בי רכב ב"פגע וברח" מאותו יצרן כמו הדורסת שלי על מנת שיתאים פה לקטגוריות. מאד. אה והקרקוב? זה כמובן כי מתו' נכנסה לפה בהפתעה אחרי תאונה למצוא בית נקי ומסודר.

 

 

עדכון:

ביקרנו במגרש מחוץ למוסך. הנסיך אפילו יותר מעוך ממה שהבנתי אתמול. קשה קשה להפרד. כמה שאהבתי את הרכב הזה. לא סתם הוא זכה לכינוי כה מחמיא. לא תכננתי להחזיק אותו כל כך הרבה שנים, אבל כל כך נהנתי ממנו שלא רציתי להפרד. צילמנתי אותו מכל זוית אפשרית. לקחתי מספר רישוי מעוך שהכניסו אליו ואת כל מה שעוד נותר ולא לקחתי אתמול. ולחדשות הטובות... לקחתי גם את הארנק!! מסתבר שמעוצמת המכה נתקע הארנק בפלסטיקה שבין הרצפה לתחתית תא הכפפות ושם הוא חיכה למתושלח שפלוס-מינוס זחלה אליו מלמטה לחלץ אותו ובו הכל - כסף, רשיונות, כרטיסים (אחד מבוטל ואחד רק מוקפא, יופי לויזה). לא פחות חשוב, קיבלנו החלטה משפחתית שלא חוגגים יותר חגים יהודיים. נגמר. הידד!

נכתב על ידי פּט , 15/4/2014 00:01   בקטגוריות אוד מוצל ממאזדה, אדמה חרוכה  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פט ב-29/4/2014 00:37
 



תה?




 

אולי עם קנקן?

 

אולי סיני?


 

זה רק נראה מפוצץ, זה בהחלט נסגר



 

הידד! עקומת הלמידה שלי ממש מרשימה (אני לא אשים את הקודמת, יש הצצה חלקית שלה בתמונה הראשונה, תאמינו לי שהיא מרשימה - העקומה that is, לא הקודמת).

נכתב על ידי פּט , 12/4/2014 15:05   בקטגוריות פוטו-סינטזה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פט ב-12/4/2014 15:29
 



מכירים את זה שאתם


מתכוננים? מכינים את הבית לאורחים או לביקור הורים? מסדרים לקראת העוזרת? מכינים אוכל במקפיא לקראת נסיעה (לילדים) או אישפוז (לא עלינו) או .. לא'ידעת למה.

 

אני מכינה את הבית מזה זמן מה. אני לא בטוחה בדיוק מתי זה התחיל. אין שום דבר צפוי. כלומר במאי אני טסה לעשרה ימים (היפ היפ), אבל אפ'חד לא יגור פה וממילא מי שהזמנתי לנצל את מבצרי הריק, לא יאכלו את האוכל שאני צוברת ולא יבחינו כלל בסדר העמוק המופתי (שערימות אינסופיות של דברים שטרם נמצא להם מקום ראוי וטרם נזרקו מסתירים היטב).

 

המקפיא שלי כבר מדוגם. אתמול השתלטתי עם חלקים ניכרים מהמקרר (כלומר על מגירת הירקות, אבל כיוון שהיו בה המוני אגוזים, זרעונים ופירות יבשים שקיבלו כל אחד קופסה אישית משלו ועברו מדף, זה נראה כמו המקרר). מדף התבניות מסודר לרגע קל (אין סיכוי שמה שעשיתי שם יחזיק מעמד אפילו הוצאת תבנית אחת. בפעם הבאה זה שוב קורס). כל העיתונים הישנים כולל מוספים שאני אוגרת כבר חודשים נזרקו. אני אפילו מתכננת להעביר את המעיל לארון.

 

היום הייתי אצל שיננית (חדשה) שהמליצה על הירקן הסמוך, אז למרות שעשיתי קניות בשלישי (חוויה בפני עצמה), קפצתי וקניתי פלפלים לקלייה ועגבניות שרי לייבוש (כי הנתנייתית קנתה לי עוד קופסאות זכוכית דקה כמו שאני אוהבת ועכשיו אין מספיק מקום בארון, אז צריך למלא חלק מהן). קניתי גם סלרי עלים שאני אמורה לקלוף ולקצוץ (תלוי איזה חלק) ולהקפיא.. כתמיד חדר העבודה נותר אחרון, אבל כבר יש לי כמה תוכניות גם בשבילו.

 

אל תגידו לי שזה פסח. אני לא שומרת פסח. אני מרגישה כאילו שאני מתכוננת למות ושמישהו יבוא וייתן ציון לרמת הדיגום שהותרתי בו את הבית, לכאורה כך חייתי כל הזמן. ממתי לכל הרוחות דיגום הבית הוא שמדרג אותי? אני זו שדרסו אותה בעוד המטבח שלה בחורבה אחרי ניסוי סופגניות לחנוכה. אז נכון, אני לא נוסעת נסיעות ארוכות בלי לרחוץ כלים לפני. כבר ציינתי שקרקוב משתלט לי על החיים. ניכר שזה עובד. אבל באמת? לייבש עגבניות? לא הגזמתי קצת?

 

בבקשה תשקרו לי.

תגידו שאתם מכירים את זה ואני לא הפסיכית היחידה.

תודה

נכתב על ידי פּט , 10/4/2014 19:20   בקטגוריות במעבדה, הפרחת מחשבות  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פט ב-13/4/2014 23:16
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , האופטימיים , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפּט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פּט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)