איכשהו אני לא מצליחה להתאושש מהחג. כבר נגמר כל האוכל, כלומר מה שרציתי שישמר לאורך זמן מזמן במקפיא ויש עוד דברים להעיף מהמקרר. עוד לפני הביקור כמובן הברקתי ועוד בראשון, עת המוליכה ומתושלח הלכו, שאבתי מחדש את השטיח, אז זה לא הניקיון. אני לא בטוחה מה זה, אולי הררי הכלים שאיכשהו מצטברים יותר מהר משחשבתי שאפשר. אמש אפילו חשבתי לקטר עליהם לחברה ובמקום זה עשיתי סיבוב רחיצה-ייבוש נוסף ושברתי צלחת, כלומר החליקה צלחת מסידור הייבוש המוקפד שלי שהוא הרריי תילים מוזרים שאפחד לא מבין איך הם נשארים על תילם תמיד. אולי הייתי עייפה מידי. מאד לא אופייני לי. בכולופן הכל מרגיש עומד באויר. לא שיש כדורים באויר בכלל. אולי עומד נקודה, בלי אויר.

המחשב פה איטי לאחרונה שאין דברים כאלה. עד כדי כך שהורדתי היום AVG, למרות שהם לא קיבלו אותי לעבודה (ולאור זה שעדכון האווסט האחרון הרג אותו לרמת החזרה לנקודת שחזור). כן כן, אני במקביל מנסה לעדכן את הגיבוי הגדול על הכונן החיצוני. אולי אני בכלל צריכה להתקין אותו מחדש, אבל באמת שאין לי כח. הוא אגב ב-80%, רץ כבר שעתיים לערך. אם כבר באיטיות עסקינן.

במסגרת הדברים שקורים כהרף עין, קבעתי לי היום תור לחידוש הדרכון (שפג תוקף בעוד 10 חודשים) ליולי 2013.. ואני חשבתי שאני עושה דברים ממש בזמן. יש סיכוי לא רע שאטוס לחדש אותו שם. נראה שזה הרבה יותר פשוט. כן, קצת יותר יקר, אבל ממילא טיולים ל"מולדת" ההיא הם בד"כ לא מכיסי.

קוקיות וחבורת החברים שהיא אימצה לה מההתנדבות השניה מתישים אותי בפייסבוק. אפילו אנשי הפוליטיקה שמפרסמים כל שטות (באמת כל שטות) כל שתי דקות (ויש לי כמה כאלה) בפיד לא מתקרבים לקצב החפירה של החבורה הזו. אני חלק מהצ'ט האינסופי שלהם שמצפצף וגם מרבה לשלוח לי מיילים עם עדכונים על כל דברי האי-חוכמה שלהם. דעתי וההערכה שלי את כולם לפני הפייסבוק היו הרבה יותר חיוביות. הקואופטציה המושלמת שלהם שכוללת אימוץ כל מה שהיה שלילי בארגון, עם נדבך של זלזול בכל מי שהיה שם לפניהם, כי הם הרי צעירים, מצחיקים, מאגניבים ומבריקים (NOT) ממש מעוררי קבס. מידי פעם בתוך ים בליל החפירות יש פיסת מידע קטנה שאני דולה ומעניינת אותי. זו הסיבה שאני עוד שם. מנגד אני לא רוצה לבטל עדכונים או צפצופים, כי יש לי חברים שאני באמת רוצה לדעת אם חיפשו אותי. ממש דילמה קיומית.

כל זה והגישה הכללית של קוקיות אליי לאחרונה גרמו לי להזכר בועד שלנו (בבניין) ובאיך הוא תופס את עצמו כאיש אהוב ובעל סמכות, וכמי שכולם סומכים עליו ולכן בחרו בו כועד. העובדה שאף אחד אחר לא התנדב לתפקיד לא מפריעה לו כלל. הוא איש חביב, טוב ופשוט. הוא והם גורמים לי להכליל שלעיתים (ובדוגמאות שמסביבי לעיתים קרובות מידי) מי שמוכן לעשות את התפקיד הוא זה שמקבל אותו בלי קשר ליכולות או להתאמתו לתפקיד. התפיסה השגויה שאת/ה הייתם המועמדים הטובים או המתאימים ביותר, ניזונה מההערכה על כך שאתם מוכנים לתת שעות (מרובות מאד) בשבוע למען משהו שמשרת את כולם, אפילו אם הביצועים רחוקים מאד מלהשביע רצון, רק כי "זה מה שיש" או ש"זה יותר טוב מכלום". כמי שמתנדבת בעצמי בשני גופים המסקנה הזו מאד עגומה בעיני.

וחוץ מזה Game of Thrones הוא ספר ארוך ומייגע עד מאד שבעיני הוא פשוט מיותר. סדרת ה-TV מצויינת ונראה שאופי הסיפור מתאים הרבה יותר לסיכום הטלויזיוני ולא לספר, עד כמה שזה שטחי ומוזר לומר. לספר, באופן חריג לגמרי, אני יודעת, אין שום ערך מוסף בקריאה. אם אתם לא מבינה מי נגד מי בסדרה, HBO עשו במיוחד בשבילכם סדרת סרטונים יפהפיים עם הסברים. תאמינו לי (בעודי בעמוד 600+ לערך), חבל על הזמן שלכם.

אז הזמנתי לשבועות ועוד לא ברור מי יגיע ומתי. בינתיים נראה שאעשה חג לא שגרתי ומתמשך שיתחיל עם ערב חג בצהרים-אחה"צ וימשיך בחגיגות של היום שאחרי.

בינתיים אני יכולה לספר שיש כבר פשטידיות תירס ופלפלים (כלומר פשטידיות תירס ופשטידיות פלפלים, לא משולב), הלזניה "מונחת" כפי שקוראים לזה אצלנו (עגבניות וגבינה, המון המון המון גבינה), הטורטליני פרמזן הטרי כבר נקנה (לא לא, לא בסופר, באלה שעושים פסטה טריה) ומרכיבי הרוטב הרענן שלו שאפשר להכין מראש חתוכים ומאופסנים במקרר (על בסיס אגוזים קלויים, פטרוזיליה, פרמזן ולימון), וגם עוגת הגבינה מתקררת בתנור.

חוצמזה יש עוד טריליון תוכניות, שעוד נראה כמה מהן יצאו לפועל, ובהן סלט קפרזה (בטוח יקרה), פנקוטה, פלצ'ינטה עם גבינה ואולי גם עם אגוזים (גונדל סטייל) כי בכל זאת יש שורשים להצדיק, שבלול גבינות וכל מיני, אוזני פיל מלוחים (כי ככה אני אוהבת אותם), ואולי גם אערבב מחר גבינת שמנת (כלומר גבינות לטפטוף ליצירת גבינת שמנת) ואז כמובן גם צריך יהיה לאפות לחמים או לחמניות או כמה סוגים של משהו כזה. שומדבר לא סיפור. רק שהכל ביחד הופך לפרויקט. מצד שני מעולם לא הייתי עם כל כך הרבה דברים מוכנים יומיים לפני, אז יש סיכוי ש(כהרגלי) יהיה טון של אוכל.

אני כל כך אוהבת שבועות. כן, זה מנוגד לכל המתכונים הטבעוניים שאני קוראת כבר שבוע פלוס. אולי אחרי החג אתחיל הליך גמילה.

חוצמזה המחשב פה בתהליך קריסה. רוצה לרגע לטעון שהוא מזדהה איתי, אבל זה לא ממש נכון. אני עברתי ממוד רחמים עצמיים בו הייתי כמה שעות ארוכות לפני כמה ימים למוד בואו נבדוק מה אפשר לעשות כדי לקדם דברים גם אם לא בדיוק כפי שקיווינו ותכננו. כבר יש לי לא מעט (אם כי לא מספיק) מידע על קורסים שלא מעניינים אותי ושאני מקווה לעולם לא להשתמש בידע שאפשר לרכוש בהם (ושכמובן כמובן עולים הון), אבל עשויים לקדם את התחום הייאוש המרכזי. והמחשב? מתישהו אשבר ואזמין לי משהו חדש וחזק ויקר מידי בשביל התקציב כרגע. בינתיים הסרתי את השועל אהובי ואני עם הכרום שמגלה כבר סימני עייפות.

רוב הימים שלי עוברים בנעימים בגינות ועל הספה. בנעימים מידי אם תשאלו אותי. כן, יש דבר כזה.

והבית בחורבה (חוץ מהכלים שכרגיל רחוצים), אבל כיוון שאימי הורתי בדרך לפה אני מצפה שהוורשאית הקטנה שבתוכי תתעורר בקרוב והכל יהיה בסדר.

יש ימים, ולמזלי הם לא רבים, שבהם דבר לא מסתדר

יש ימים שבהם כל האנשים שמקיפים אותי רק מותירים אותי יותר בודדה ולבד

ושכל המגדלים האלה שאני בונה באויר בכשרון רב

מתמוטטים

ונופלים בלי שום התרעה

יש ימים שאני מאבדת את האופטימיות הנצחית שלי

היום היה יום כזה

שום דבר מיוחד, רק יאוש שנעשה פחות נוח

מזל שאין הרבה ימים כאלה

Hey!

I know you got the joke, uchti I remember how well you speak English...it was Mila's comment that had me a bit worried.... Oddly, english is her first language. Nu, shoyn.

כן, זה החבר הג'וש ליימני שלי =)

אתמול הצלחתי לעשות פה סדר באיזו ארונית שאני חושקת שתהא מסודרת כבר חודשים ארוכים, אבל לא מספיק כדי לסדר אותה.

הבעיה המרכזית היא שיש לי נטייה קשה למלא מידי דברים. כך דברים שיש בהם דיקט (גב דיקט, מגירה שיושבת על דיקט עם "מסילה" מחוצה בצדדיה) אין להם סיכוי להשאר במימדיהם הטבעיים, או למעשה המקוריים, כי מי אמר פה מה טבעיהו? כן, אפילו את הגב של ארון הבגדים הצלחתי (בטעות בטעות) לדחוף קצת ממקומו.

בקיצור רוקנתי את רובה, חיזקתי גב למקומו עם מסמרים חדשים טריים ופצחתי בסדר. זה לקח לי יומיים. זרקתי כל מיני פלופים ודברים שנשמרו פה (ובמקומות לפני פה) שנים ארוכות. ועכשיו הכל מסודר שוב. הכל חוץ מהרצפה שעוד נשארו עליה כמה דברים, אבל אני באמת מוצאת להם תכף מקומות.

במסגרת הסדר העפתי מהשולחן פה משהו שישב עליו כבר כל כך הרבה זמן שהוא כבר נראה חלק אינטגרלי מהדקורציה (מכירים את זה?) והוצאתי קוביית פתקים חדשה כי (קשה להאמין אבל) ממש גמרתי את הקודמת. זה אירוע נדיר במקומותינו. כן, אפילו שולחן המחשב נראה כמעט מסודר וללא דברים מיותרים.

סדר משמח מאד את ליבי.

אתמול הפייסבוק שלי נראה קצת כמו טוייטר במהפכה האירנית. זה היה כיף. כל כך נדיר שלמישהו אכפת פה באמת ממשהו, ולא שאני בונה על המשך אמיתי של איזו תנועת מחאה, אבל עדיין היה בזה משהו נעים להפליא.