אז השתבללתי מעל הממוצע הרגיל לאחרונה וגם בסוגשל דכאון מובטלות, ואז בחצות הליל שבין שישי לשבת הפכתי לאמא במשרה מלאה, של גור חתולים בן פחות מיממה שמתושלח מצאה. הוא קטן ומצווח ויונק ומשלשל (עכשיו האמת טיפה פחות טפו-טפו). ממש אושר. בעיקר הלהתעורר בלילה ולבדוק אם הוא עדיין חי ונושם בכל פעם שעוברים פה. היום גם ביליתי כמעט שלוש שעות ברחוב בעודו בארגז ישן במתיקות במקום לצווח כשמבקשים ממנו, כי המתושלח חשבה שאיתרה את האם וקיווינו לרגע שאולי תחליט בכלזאת לאמץ אותו. כן, ברור שיש לי כבר שם בשבילו, אבל אין לי שום כוונה לכתוב אותו או לומר אותו בקול בזמן הקרוב. הסטטיסטיקה עדיין לגמרי לרעתו.

חוצמזה כואב לי הראש למרות כדורים (מרובים) שכבר לקחתי כנגדו. שרפתי את האגודל כבר בשלוש הזדמנויות ששפכתי עליו מים רותחים במקום לתוך הבקבוק החם. קיבלתי מכה ממש חזקה וכואבת באופן מגוחך ממש באצבע. אני בחוסר שינה קשה משמעותית מהרגיל שלי וזאת גם ההזדמנות להתנצל על השגיאות וחוסר בהירות. האנשים שחפרו לי את הנשמה בלילה שבין שלישי לרביעי חזרו וחופרים שוב ברחוב.. הרשיון שלהם מתיר להם עד חמש בבוקר. בסיבוב הקודם הם עבדו עד ארבע ועשרים. אני אחרי סופש מרוכז משפחת הנפש - בשישי אצלם (נפש וציפור), בשבת צהרים אצל הוריה ובערב אצל אחיה. אימה מוכרת את הרכב וחסרים לי רק 40K כדי לקנות אותו. אני באמת שוקלת לקנות אותו. נו לפחות דכאון המובטלות כנראה מראה סימני העלמות. הרחוקה מתוכננת ללדת בעוד 11 יום. פרויקט כיבוס ארון שמיכות what was I thinking כמעט ונגמר. ואני יודעת שכבר אמרתי, אבל כואב לי הראש. ממש. מאד. נורא. ברמות של חוסר תפקוד, רק שאני מתפקדת (קלות) כי אין ברירה.